דומה שאנו מתנהלים תחת תצורה זהה החוזרת על עצמה במחזוריות הרת אסון. אנו, הישראלים, נוטים פעמים להאזין לרחשי ליבנו ולפעול בהתאם להם. איננו נוהגים להאזין לאחרים ובעיקר מתעלמים אנו מהמסרים המגיעים מתוך ומחוץ לגבולות המדינה, מאויבים כמו גם מידידים וידידים-לכאורה. למתבונן מהצד, נראים אנו ודאי כאווילים משרישים.
עשרות בשנים אומרים לנו הפלשתינים בריש גלי, בפרהסיה, בערבית, באנגלית ובהוטנטוטית כי כל כוונתם בדיוני המשא-ומתן ל"שלום", היא להתקדם עוד צעד נוסף בדרך ל"גאולת" אדמתם הפלשתינית, כל כולה, עד הים. הם רוצים את שיח' מוניס, ג'אפה, חיפה, עכר (עכו), אל קודס ("אורשלים"), ביר סבא (באר שבע), אום ג'וני (דגניה א'), תרשיחה (מעלות), הכל מכל וכל. ואנו כלהקת בת יענות טומנים ראשינו בחול, הוזים שלום עולמי, מפנטזים ליברליזם וזכויות אדם שאינן קיימות כהלכתן בשום מקום על פני כדור הארץ, מהגגים על אודות צדק ומוסר עולמי אשר כמובן אינם קיימים בעולמנו. חלקים נרחבים בנו צופים הליכות באופק האנושי העולמי, אך סומים למתרחש מתחת לאפם, בפינתנו הקטנה במזרח התיכון.
הסכסוך באזורנו, ביסודו, אינו על פיסות קרקע אלו או אחרות.
הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים מקורו ראש וראשון הוא בעובדת היותנו יהודים, בני הדת היהודית. הסכסוך בדרגתו העליונה, האולטימטיבית, הינו סכסוך דתי, סכסוך בין האיסלאם ליהדות. לא רק הערבים בשכנותנו, מירב העולם האיסלאמי אינו מסוגל להפנים ולהשלים עם עצם מציאות יהודים על "אדמה ערבית" היא "האדמה האיסלאמית הקדושה", או מוטב היה אילו נעלמת הייתה היהדות כליל מעולמנו, והערבים האמונים על ניכוסם של סממני תרבות/דת של האחר, היו לבסוף חופשים להציג האיסלאם כערש התרבות הבלבדי, האולטימטיבי. מיקומם הבלתי מחמיא באמצע מדיר שינה מעיניהם. הוסף על כך כי אנו מתוייגים הן כ"צלבנים" וגם כיהודים והרי לנו שומו-שמים, שומו-מוחמד, נבלה אמיתית.
הנגזרת של הסכסוך הדתי הבלתי מתפשר בין הדתות, תוצר הלוואי הברור ביותר, הוא סכסוך המשנה על אדמה וגבולות. אנו הודפים את הגבול מזרחה הרחק ככל האפשר מ"תוואי אושוויץ" ואילו האיסלאמים הודפים אותו מערבה ככל יכולתם על-מנת להשיג נקודת זינוק טובה לעבר הים, ברבות הימים. אנו משתמשים למטרה זו במתיישבים בשטחי יהודה ושומרון כמגן אנושי לשפלת החוף, והעולם הערבי משתמש בפלשתינים בדיוק לאותה מטרה אך בהיפוך הכיוון.
המשתמע מכך הוא כי המצליח להדוף את הגבול בכיוון הרצוי לו, יצליח ויזכה בסופו של יום במלחמה כולה. בל נשגה באשליות, אנו מצויים במצב מלחמה עם העולם הערבי למצער, אך אפשר כי עם חלקים נרחבים יותר גם מהעולם האיסלאמי במושגו הרחב יותר. הערבים מעולם לא היו אמורים להפנים זאת, עבורם מלחמת חורמה בכופרים, הכובשים היהודים, הינה דרך חיים ולחם חוק מעשה יום ביומו. אנו על עדרי בנות היענה חובבי החול בינינו חייבים להפנים עובדה זו ולהפכה לנושא מולד.
עצם ההנחה כי באם הטנקים אינם שועטים קדימה ומטוסי חיל האויר אינם מיירטים ממעל, מביאה רבים מאתנו להנחה השגויה כי שורר שקט באזורנו. הנחה זו הינה כה מופרכת ותלושת מציאות עד כי מעמידה אותנו בסכנה קיומית אמיתית. השקט הינו מדומה, השלווה הינה אך אחיזת עיניים. משדות הקרב המדממים עברה המלחמה לשטחי ההריגה של הדיפלומטיה העולמית וניירות עטיפת הדגים של המדיה. באם נזכור כי "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים" הרי היפוכו של דבר, במבחן המציאות, גם הוא הנכון וכך אנו נמצאים בשלב הקרב הדיפלומטי, אשר אפשר ומקדים בשלב הנוכחי את מחזור המלחמה הבאה.
תצורת בנות היענה וגבעות החול החביבות עליהן ניכרת גם בהתייחסותנו ליחסים הסבוכים והמסתבכים עם ארצות הברית, ידידתנו לשעבר. גם כאן ישנה טעות נפוצה החייבת תיקון. ארצות הברית של אמריקה הינה עדיין ידידתנו, חוסיין אובמה וממשלו הם הינם שאינם ידידינו. מספר מהלכים של ממשל זה נותנים רגליים למחשבה כי הפסדנו ידידים בממשל האמריקני, מפאת שנדחקנו לקרן זווית והרווחנו מספר אויבים אשר היו עד עתה שפופים במלונתם וכעת הרימו ראש וחושפים מלתעות.
קונסול ישראל בבוסטון ומכתבו השערורייתי לעיתונות, והרי לגישתו אל לו לערב את משרד חוצנו בהגיגיו "הפרטיים", הינו דוגמה מאלפת לעיוורון חסר צידוק של נושאי תפקידים בשירות הציבורי הישראלי ובפרט באותם שטחי אדמה חרוכה שהותירה ציפורה ל' שם. לגבי דידו של הקונסול הלזה הרי ישראל, למרות שאינה חפה מטעויות (א.ר.), נושאת בכל הכשלים של קלקול היחסים עם ממשלו של חוסיין אובמה. על אודות התפנית הדרמטית בת 180 המעלות בעמדת ארצות הברית כלפי ישראל ועולם האיסלאם, הוא מעודו לא שמע. לגבי דידו של "הדיפלומט" הלזה, הרי ישראל חייבת לומר אמן אחר כל דרישות חוסיין אובמה, גם אם מסכנות הן את קיומה. שוב אנו אצים דצים לרצות את הפריץ על-מנת שיוציא עבור המיעוט הזניח בינינו, חובב חול המדבר, את הערמונים מהאש.
נאום ראש ממשלתנו
בנימין נתניהו באוניברסיטת בר-אילן, אשר הכיל את כל היסודות לפירוק המוקש שהציב חוסיין אובמה בינינו לבין הממשל, תוך שמכיל גם יסודות הכרחיים לקיומה של מדינת ישראל יהודית, ציונית ודמוקרטית, נאום זה אשר לראיה, במבחן הזמן, לא פירק את מוקש היחסים בינינו, אמור היה להשכיל הקונסול "המלומד" כי הבעיה אינה נעוצה בישראל אלא בשינוי הלב בממשל האמריקני החדש של האיסלאמי חוסיין אובמה.
ב
כתבה מאלפת במיוחד אשר הובאה באתר News1 מתאריך 8 אוגוסט 2009, משכיל אותנו בן דמותו, רקעו והעתקו של חוסיין אובמה במניעיו של הממשל והסיבות להן. כמו חוסיין א' גם מחבר המאמר (תורגם לעברית), אי. וו. ג'קסון (סניור) הוא שחור, דמוקרט-שמאלני, רבים ממשפחתו איסלמים, בוגר אוניברסיטת הרווארד למשפטים. ממש כדוגמת חוסיין אובמה.
מר ג'קסון אינו בורר במילים ואינו מנסה לחפות על נשיאו. הוא טוען במפורש ונותן בו סימנים, כי חוסיין אובמה הוא חוסיין ולא אובמה. דהיינו, חוסיין אובמה הינו איסלאמיסט בשורשיו, בטבעו ובהתנהלותו. הכותב גורס כי חוסיין אובמה מחזיק באורח טבעי בשנאת יהודים וכפועל יוצא ישראלים, עקב חינוכו וההשפעה רבת השנים עליו בידי שוטמי יהודים מופלגים בקהילה האמריקנית השחורה כגון הכומר ג'רמיה רייט, שונא יהודים ותיק ולואיס פרחאן מ"אומת האיסלאם" המתחרה עם הכומר על התואר "האנטישמי האמריקני הבכיר". אנו מוזהרים על-ידי מר ג'קסון להאזין ולהפנים כי הקהילה האמריקנית השחורה כולה נגועה באנטישמיות ברמות שונות של עוצמה ואין אפשרות כלל כי חוסיין אובמה יפעל ויתנהל בשונה מבני קהילתו בכלל וחינוכו האיסלאמיסטי ארוך השנים בפרט. ראה קישור למאמר המצורף להלן.
מר ג'קסון מוסיף ומזהיר אותנו במפורש לצפות ולהתנגד למהלכי חוסיין אובמה מפאת שלמצער אינם מכוונים למען ישראל ושלמותה, ואפשר כי חמור יותר - מכוונים במשתמע לחיסולה. ג'קסון אומנם מתריס כי לא ייתן לכך לקרות, אך רצונו הטוב נדמה כי לא יוכל לקרקע המציאות. נציין גם כי אנו במאמר דעה המנתח את התנהלות ומדיניות חוסיין אובמה כלפי ישראל מלפני כ-חמישה חודשים הגענו לאותה המסקנה בדיוק, תוך ניתוח לוגי של מהלכי האיסלאמי בבית הלבן.
ומכאן, נהוג לומר במקומותנו "כבדהו וחשדהו", אנו בגישתנו לממשלו של חוסייו אובמה חייבים לנקוט בגישה "חשדהו וכבדהו". נראה כי מהלכים המובלים על-ידי ממשלו של חוסיין אובמה אינם מכוונים לשמירת האינטרסים החיונים לקיומנו אלא לשמירת האינטרסים של ארצות הברית בתוך עולם איסלאמי. אין הכוונה כאן להצביע על כוונת חיסול מדינת ישראל על-ידי הממשל הנוכחי, לא משום שאולי כוונה זו אינה מקננת בלב מספר מעצבי מדיניות שם כדוגמת ג'יימס בייקר הידוע לשמצה, משרד החוץ האמריקני המוביל מדיניות אנטי ישראלית מזה דורות רבים והסי.אי. איי המממן בנדיבות עמותות חוץ פרלמנטריות ישראליות-אנטי ישראליות בתוככי ישראל, אלא משום כלבי השמירה, יברכם האל, הקיימים עדיין ואוהדים לישראל בסנאט ובקונגרס האמריקני והם הממתנים את שוטמי ישראל בממשל.
גריעתם של רבים מקברניטי הקהילה היהודית במאמר זה מרשימת אוהדי ישראל בארה"ב אינה מקרית. הסגידה העכו"מית לחוסיין אובמה בקהילה זו דומה שהחליפה האמונה היהודית בלבבות רבים שם. כל מהלכי הממשל, על היהודונים השורצים בו, המקיפים ומזדהים עם חוסיין אובמה (הו, כמה צדק הכומר ג'סי ג'קסון בהשתמשו במונח זה, אך בהקשר אנטישמי פסול דווקא), מורים כי קיום מדינת ישראל אינה בסדר העדיפויות הראשון של הממשל אלא אך "כתוצר לוואי" למדיניות הערבית והאיסלאמית של הממשל.
ישראל מוחלשת, מכונסת בגבולות צרים, כנועה, נטולת הגנה ממשית היא המטרה האולטימטיבית של הממשל הנוכחי. מצבה המוחלש, הגיאופוליטי הכנוע של ישראל, נחוץ לאיסלאמי בבית הלבן על-מנת למצב ארצו כחלק מ"אומת האיסלאם" הבינלאומית בעוד שישראל נתפסת כאבן נגף למגמה זו. לא בכדי ניצפה חוסיין אובמה בעצרותיו של לואיס פרחאן (מקביל לערך לעצרות הפלג האיסלאמי הצפוני אצלנו). ובאם מדיניות אמריקנית זו המכוונת בריש גלי לרצות ולהפיס דעתו של העולם האיסלאמי על חשבון ישראל תוביל לבעיה קיומית לישראל, אין נראה כי רבים במעגל הקרוב לחוסיין אובמה יזילו דמעה.
הידיעות בדבר כוונת הממשל האמריקני לקבוע גבולות מוסכמים לפני פתיחת המשא-ומתן על בעיות הליבה הקשות יותר, אפשר שהינה הגיונית בראיה האיסלמו-אמריקנית. אך אם הדבר נעשה בכוונה או מבלי משים, ובכך קשה להאמין, הרי הלכה ולמעשה תסנדל את ישראל ב"תחום המושב" הוא "גבולות אושוויץ" כאשר תחייב אותנו בלית ברירה לקבל פשרות המגיעות עד כדי חיתוך בבשר החי והמדמם של צרכינו האסטרטגיים בלא שנוכל למחות מפאת שוויתרנו על הנכס העיקרי שלנו, היא אדמת ארץ ישראל עוד בטרם פתיחת המשא-ומתן.
קבלת מתווה "גבולות תחילה" אשר תוצאתה "שטח משוחרר (פלשתיני) לא יוחזר (לעולם)", תגרור אחריה התנגדות ישראלית הכרחית למהלכי ההמשך. אפילו בעיית "זכות השיבה" הפלשתינית ונושא חלוקת ירושלים אשר ישראל אינה יכולה לקבלם בכל תנאי שהוא תוצג על-ידי האמריקנים, לא האיסלאמים, האמריקנים, כסרבנות שלום מצד ישראל ותביא עליה סנקציות עולמיות כעוכרת השלום. וכך, גם אם לא יסכימו ישראל והפלשתינים בנוגע ל"זכות השיבה", הדבר יפנה כנגד ישראל, בהיעדר כוחות צבא ישראלים ביהודה ושומרון, אשר במוקדם ולא במאוחר יעברו לשלטון חמאסי שם, בהיעדר סיכומים בנוגע לפירוז השטח ובהיעדר הסכמות בנוגע לביטחון שפלת החוף הישראלית מפני הפגזה פלשתינית.
הפלשתינים הלא קיבלו כבר את שלהם, גבולות כבקשתם, ועתה כל עיתותיהם בידם למשוך את נושא השלום תוך הצגת ישראל, כדרכם בחול, כסרבנית שלום וכמחרחרת מלחמה. אזי הקסאמים יבואו אצים מעופפים במהרה, הפעם על ירושלים, תל אביב וכל גוש דן בעוד ידידינו-לכאורה בעולם מצקצקים בלשונם על אודות זכות ההגנה העצמית של הפלשתינים כנגד "כיבוש" כזה או אחר בידי ישראל, איזה תרוץ נפלא לכל דבר ועניין "הכיבוש" הזה.
כמובן שהאמריקנים יבטיחו תמיכה בישראל באם כך יארע, אך הדבר דומה להבטחת "הקלינטונית" למטריית הגנה עבור ישראל באם אירן תשתמש בנשק גרעיני כנגדה. כלומר, הם יבואו לעזרתנו חמושים במוני-גייגר וחליפות קרינה לאחר שלא יישאר דבר. כמה נאה, כמה מתחשב מצידם. כוונת הממשל האמריקני אם כן, לקבוע גבולות בינינו לבין הפלשתינים כצעד פתיחה הוא מלכודת אשר אפשר שאינה מתואמת הדוקות עם ארצות ערב והפלשתינים אך בהחלט עונה ומתואמת עם משאלותיהם ומתעלמת מצרכי הביטחון של ישראל, להמשך המשא-ומתן.
ממשל אובמה נואש להציג הישגים עקב הידרדרותו המהירה באהדת הציבור בסקרי דעת קהל בארה"ב. קביעת הגבולות תאפשר לו להציג הישג בפני העם האמריקני אשר ממילא אינו בקי בפרטי הסכסוך וחלקו, זהו קהלו השחור והדמוקרטי-שמאלני של חוסיין אובמה, אדיש ואף חלקו יעלוז באשר לגורלה המר של ישראל.
הוצאת נושאי הליבה המהווים את לב הסכסוך והצגת "גבולות תחילה" באה להשיג הישגים קלים, הישגי אינסטנט, באשר לדיפלומטים בפרוטה האמריקנים הדבר נראה בר-השגה ובמהירות. להערכתם, קיים קונצנזוס בינלאומי ובפרט בקרב הקהיליה האירופית באשר לחלוקת ירושלים בין הפלשתינים וישראל ובאשר ליהודה ושומרון, הגבולות ממילא כבר נקבעו בשטח ברובם המכריע ומה שלא נקבע עד עתה, מאמינים הם כי לחץ בינלאומי מסיבי, אפשר אף הפעלת סנקציות מסוגים שונים, יכופף את ידה של ישראל להסכים לכך.
קובעי המדיניות בצידנו ודאי מודעים לכך כי גבול שיקבע ואפשר כי יקבע כנגד האינטרסים הביטחוניים של ישראל, מהווים שינוי חד-פעמי, בלתי הפיך. משטחי קרקע המתאימים לשיגור טילים, פצמ"רים ומטענים, אשר יועברו לפלשתינים לפי מתווה "גבולות תחילה" של חוסיין אובמה אפשר שיקבעו את גורלה של ישראל לשבט, ממש כפי הסכם אוסלו וביצועו האסוני עבורנו אשר אפשר שבראיה מנסרתית לאחור, קבע לשבט את גורלנו בארץ ישראל, באין משיב.
קישורים נוספים למאמרים בנושא: [קישור] [קישור]
