בימים אלו הציבה ממשלת ישראל מטרה כלכלית חיובית והיא מדיניות של מעבר ממתן קצבאות למדיניות של עידוד מוגבר לעבודה. מדובר במטרה חיובית כל עוד ניתנת לאותם אזרחים שנהגו לחיות מקבלת קצבאות את האפשרות האמיתית למצוא עבודה במשק.
מטרתה הכלכלית של ממשלת ישראל הינה להשיג תעסוקה מלאה, יציבות מחירים וצמיחה כלכלית. לצורך כך קובעת הממשלה את המדיניות הפיסקאלית. הממשלה קובעת את יעד האינפלציה ועל בנק ישראל להשיג יעד זה על-ידי המדיניות המוניטארית שהוא קובע. זוהי טובתו של המשק הלאומי.
אין ספק, כי על קיומה של רמת ריבית גבוהה מידי אנו למדים מן המדדים השליליים בחודשיים האחרונים. מדיניות זו מעידה על מלחמת יתר באינפלציה שלא קיימת. מלחמת יתר זו משמעותה ריסון מיותר של הפעילות הכלכלית ובכך הכשלת המדיניות הפיסקאלית של הממשלה.
בעיתיות זו של ריסון יתר מתעצמת לאור העובדה שהמדיניות הפיסקאלית תולה את תקוותה בקיומה של צמיחה שתאפשר מעבר מקצבאות לעבודה. סופה של מדיניות חיובית זו הינה להיכשל אם לא תהא מדיניות מוניטארית מאוזנת יותר מצד בנק ישראל.
קיומה של הלימות בין המדיניות הפיסקאלית למדיניות המוניטארית הינו חיוני ביותר להצלחת המעבר מקצבאות לעבודה. העדר קיומה של הלימות נאותה תביא לפגיעה לא צודקת בחלשים. זו תהא זריקת מוות לחלשים אשר את אותותיה אנו כבר חשים בימים אלה.
אין ספק, כי מדיניות זו של ריסון יתר מצידו של בנק ישראל נובעת מן העובדה שהינו מייחס חשיבות רבה למלחמה באינפלציה. חשיבות זאת למלחמה באינפלציה נובעת הן מניסיון העבר של מדינת ישראל והן מן ההכרה של הכלכלה העולמית. האינפלציה גורמת לעיוותים במערכות המשק החיוניות ובכך היא פוגעת בצמיחה היציבה של המשק.
עם זאת, נראה כי בימים אלו דרוש איזון וריסון דווקא למדיניות מרוסנת זו. מדיניות מוניטארית זו נותנת את אותות מחלת הדפלציה במשק. מחלה זו אינה שונה מהאינפלציה ואולי אף חמורה ממנה בשעה זו שהממשלה מקצצת בקצבאות הנזקקים. בכך מדיניות זו היא חמורה יותר ומסוכנת שבעתיים לחוסנה החברתי והלאומי של מדינת ישראל.
לצד שימור עצמאותו של בנק ישראל, חשוב להבין כי תפקידו של בנק ישראל במדיניות המוניטארית נגזר מן המדיניות הפיסקאלית של הממשלה ולא להיפך. אין לבנק ישראל מטרות משל עצמו, אך יש לו דרך עצמאית ליישם את מטרות הממשלה. דרך עצמאית זו צריכה לתת אותותיה במבחן התוצאה של העמידה ביעד האינפלציה אשר נקבע על-ידי הממשלה. לא פחות ולא יותר.
נכון לימים אלו אנו נוכחים לראות כי מדיניות הריבית של הבנק המרכזי בישראל לוקה בריסון יתר ובכך נמנעת הצמיחה במשק ונמנעת האפשרות לפתיחתם של מקומות עבודה חדשים במשק.
בימים אלו נדרש האיזון החיוני כל כך במדיניות המוניטארית של בנק ישראל. יש ליתן משקל גדול יותר לוועדה ולמועצה המייעצת לבנק ישראל מבלי לפגוע בעצמאותו של הבנק. חוק בנק ישראל מדגיש את עצמאותו של הבנק. עצמאות זו הינה חשובה ויש לשמר אותה. עם זאת חוק זה גם קובע כי הממשלה ממנה לבנק ישראל ועדה מייעצת ומועצה מייעצת לתקופה של שנתיים. החוק מחייב להיוועץ בוועדה זו בעניין קביעת שיעורי הנזילות והשינויים בהם. מלבד הוועדה קיימת גם מועצה מייעצת המורכבת מחברי הועדה ומעוד עשרה חברים. המועצה והוועדה אמורות על-פי החוק הקיים לקיים דיונים על מצב המשק ועל המדיניות הכלכלית.
האיזון הנדרש יכול שיבוא על-ידי שינוי החוק או על-ידי קיומם של מעשים או הבנות והסכמות בין נגיד בנק ישראל לבין שר האוצר. דרוש תיאום גדול יותר בין המדיניות הפיסקאלית למדיניות המוניטארית האמורה ליישם אותה. יש צורך באיתות לבנק המרכזי בישראל להגביר את ערנותו לצרכי השעה לאור המעבר הנוכחי האקוטי ממדיניות של מתן קצבאות למדיניות של עידוד עבודה. אין להפקיר את החלשים בחברה מבלי ליצור עבורם את הקרקע הנאותה לעמוד בדרישה המוצדקת כי יכנסו למעגל העבודה. זהו אינטרס לאומי וחברתי חיוני ראשון במעלה.
הותרת המצב על כנו מטילה לפתחנו סכנה חברתית ומוסרית כאחד, שכן קיצוץ הקצבאות מבלי להותיר פתח אמיתי לצמיחה לא רק שלא יביא לבשורה במשק אלא יפגע ברקמה החברתית באופן בלתי הפיך. סופה של המדיניות החיובית המבקשת לעודד לעבודה להיכשל ולהאמיר את מספר הרעבים ללחם. יפה יהא אם נקום להצילה שעה אחת קודם. שעה אחת קודם בטרם יגווע אחרון הרעבים לחם.
