ביטול הסכם הפצה

עובדות המקרה: התובע, מר ניסו כהן, עסק בשיווק והדרכה של תוכנות הנתבעת ושל תוכנת "חשבשבת". הנתבעת הינה בית תוכנה המפתח, מייצר ומשווק תוכנות מחשב בתחום החשבונאות, שמרכזו ברמת-גן. תחילת ההתקשרות בין הצדדים הייתה בשנת 1992 כאשר התובע החל לעבוד כשכיר אצל הנתבעת בירושלים. בשנת 1993 החל התובע לפעול כעצמאי בשיווק והדרכה של תוכנות הנתבעת בירושלים. פעילות זו נמשכה ברציפות עד אפריל 1999, עת נותקו היחסים.

חוזי הפצה קיימים ומקובלים במערכת המסחרית. לעיתים מדובר בחברה זרה המעוניינת לשווק את מוצריה בישראל ולעיתים מדובר בשתי חברות ישראליות המעוניינות להתקשר בהסכם הפצה. במקרים בהם נכרת הסכם הפצה, בשונה ממקרים בהם ממונה סוכן או נציג מכירות, ההחלטה האם לבחור במינוי מפיץ או סוכן תלויה במידת השליטה שהחברה הממנה את המפיץ מעוניינת להשאיר בידה ובמידת הסיכון הכלכלי שהיא מוכנה ליטול על עצמה. בעוד שסוכן מחויב לפעול על-פי הוראות החברה וכפוף לה, הרי שהמפיץ חופשי יותר בפעולותיו ופועל תחת שמו שלו ועל חשבונו.

בחוק הישראלי לא יוחדה חקיקה לנושא הסוכנות המסחרית וההפצה, זאת בניגוד למצב הקיים במרבית מדינות אירופה, אשר פיתחו חקיקה מיוחדת המסדירה תחומים אלו. בהעדר חקיקה מיוחדת נדרשו בתי המשפט בישראל לפתח באמצעות הפסיקה את דיני הסוכנות וההפצה הישראליים תוך שהם נעזרים בחקיקה ישראלית קיימת (בעיקר בחוק החוזים (חלק כללי), חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק השליחות) ובהסדרים חקיקתיים זרים.

פסק הדין טרבנול (ע"א 442/85 זהר נ' טרבנול פ"ד מד (3) 661) הינו ההלכה המנחה ביחס להגדרת הקשר בין ספק למפיץ ולהבדלים בין מפיץ למפיץ בלעדי, אשר הוקנתה לו זכות הפצה בלעדית באיזור גיאוגרפי מוגדר. בפסיקה שניתנה בעקבות פס"ד טרבנול גובשה הלכה על-פיה יש ליתן הודעה בת פרק זמן סביר בטרם ביטול הסכם ההפצה. פרק הזמן הסביר נבחן בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו, כשהעיקרון המנחה הוא מתן אפשרות הולמת למפיץ להפיק רווח סביר מההתקשרות, לכסות את השקעותיו ולתת לו פרק זמן מספק להתארגנות ולמציאת מקורות הכנסה חלופיים.

כפי שצויין לעיל לאחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין (כהן נ' ט.מ.ל מיקרו מחשבים בע"מ) העוסק בשאלת ביטול הסכם הפצה בין מפיץ (מר כהן) לספק. פסק דין זה העלה שתי נקודות מעניינות.

נקודה אחת, הינה הגדרת מפיץ מסוג חדש, אשר הוגדר על-ידי בית המשפט כ"מפיץ פלוס". בית המשפט בחן את נסיבות המקרה ומצא כי בנוסף למאפיינים האופייניים למפיץ (כגון הפצת מוצרים נוספים על מוצרי הספק ועצמאות משפטית) היו לכהן מאפיינים מיוחדים. על המאפיינים המיוחדים נמנו תשלום בסיס חודשי קבוע אשר שולם ללא קשר להיקף המכירות החודשי, תשלום דמי השכירות של המשרד על-ידי הספק ומתן שרותי תמיכה ללקוחות, על-ידי כהן, לאחר השלמת המכירה. בית המשפט ייחס לעובדות אלו משמעות נרחבת וראה בהן ביסוס לכך שהקשר בין הצדדים לא היה קשר רגיל שבין ספק למפיץ.

הגדרת הקשר שבין הצדדים כ"מפיץ פלוס" מובילה לנקודה המעניינת השנייה בפסק הדין. נקודה זו נוגעת פרק הזמן שנקבע כפרק זמן סביר להודעה על ביטול ההסכם. פרק הזמן שקבע בית המשפט הינו חריג ביחס לפסיקות אחרות של בתי המשפט. בית המשפט קבע כי במקרה הנדון היה על הספק ליתן למפיץ הודעה מוקדמת בת 18 חודש. על-פי רוב בתי המשפט נוטים לקבוע פרק זמן של הודעה הנע בין 6 חודשים לשנה, בהתאם לנסיבות המקרה. במקרה הנדון בית המשפט מצא כי מכלול הנסיבות מצדיק תקופת הודעה ארוכה יותר. הנסיבות להן ייחס בית המשפט חשיבות מכרעת היו משך זמן ההתקשרות בין הצדדים (6 שנים), הקושי בהחדרת המוצר הספציפי לשוק, היות השוק הרלוונטי שוק מקובע אשר על-פי רוב נשאר נאמן למוצר המסוים לאחר רכישתו.

כמו כן הודגשה העובדה כי בין הצדדים שררו יחסים מיוחדים, המפיץ היה בעבר עובד שכיר אצל הספק והוא הקים למעשה את הסניף הרלוונטי בו עבד. בנוסף, ניתנה חשיבות לעובדה שהספק שילם עבור המשרדים מהם פעל המפיץ ומימן את פעולותיו השוטפות על בסיס חודשי.

לאור מכלול הנסיבות נקבע כי מן הראוי היה לתת למפיץ הודעה בת 18 חודש (במקום ההודעה בת ארבעת החודשים שניתנה בפועל).

לדעתנו בית המשפט נטה לראות ב"מפיץ פלוס" כמעיין עובד והפיצוי שנקבע לו דומה לפיצויי פיטורין הנקבעים לעובדים מפוטרים. העובדה שהמפיץ היה בעבר שכיר אצל הספק מחזקת גישה זו.

הפסיקה הישראלית הלכה כברת דרך בגיבוש קריטריונים לקביעת תקופת הודעה על סיום יחסי ספק מפיץ. אולם כל עוד לא תגובש חקיקה מחייבת בנוגע למשך ההודעה הנדרש על סיום הסכם ימשיכו צדדים להסכמי הפצה להיאלץ לפנות להליכים משפטיים בכדי לקבוע את זכויותיהם וחובותיהם. מצב זה דורש תיקון מאחר והסתמכות על פסיקת בתי המשפט בלבד עלולה ליצור אי בהירות משפטית וכלכלית ולפתוח פתח להתדיינויות מיותרות בבתי המשפט.

_______________
הכותבת הינה ממשרד אלון קפלן - משרד עורכי דין