היום לפני 74 שנה, התרחשה הפלישה לנורמנדי (תחת שם הקוד "מבצע אורבלורד"). הייתה זו פלישה אמפיבית של צבאות בעלות הברית המערביות בחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה, שהתחוללה מ-6 ביוני 1944 עד 30 ביוני 1944 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה.
ביומה הראשון של הפלישה השתתפו 156,000 חיילים של בעלות הברית, בסיוע 12,000 כלי טיס ו-6,900 כלי שיט. זהו מבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה. הפלישה לנורמנדי מסמנת את פתיחתה של חזית שנייה במלחמה נגד גרמניה, וראשית קץ גרמניה הנאצית.
תכנון מבצע אוברלורד, שהחל בראשית 1943, היה קפדני, מפורט וממדיו היו חסרי תקדים. ההכנות לפלישה היו כרוכות בהתארגנות לוגיסטית בהיקף עצום, שכללה בניית אלפי כלי שיט ומטוסים רבים, וריכוז ציוד וכוחות אמריקניים וקנדיים גדולים בדרום אנגליה. בחודשים שקדמו לפלישה ניהלו בעלות הברית מבצעי הונאה מורכבים שסייעו להטעות את הגרמנים בדבר מועד הפלישה ומיקומה.
הפיקוד העליון של גרמניה, שצפה פלישה מאנגליה, החל כבר ב-1942 להקים את החומה האטלנטית, מערך ביצורים אדיר שהשתרע על פני אלפי קילומטרים לאורך חופי מערב אירופה ונועד לעצור כל ניסיון נחיתה מהים. בעלות הברית פלשו בנקודה אחרת מזו שלה ציפו הגרמנים - בנורמנדי, שבה המרחק בין אנגליה לצרפת גדול יותר. יתרון המקום הנבחר היה בכך שהביצורים הגרמניים היו צפופים פחות.
בנחיתה, השלב הראשון של הפלישה, השתתפו חמש דיביזיות רגלים ועוד שלוש דיביזיות של צנחנים. הוגדרו חמש רצועות בחוף הדרומי של מפרץ הסיין (Bay of the Seine) בנורמנדי שקבלו את השמות, ממערב למזרח, "יוטה", "אומהה", "גולד", "ג'ונו" ו-"סורד". באנגלית שמותיהם היו Utah, Omaha, Gold, Juno, Sword. בשני הראשונים היו אמורים לנחות אמריקנים. בשלושת הנוספים תוכננה נחיתה של הבריטים והקנדים.
יום שני ה-5 ביוני 1944 נבחר מראש כ-D-Day (יום הפלישה). ביום שלפני כן הייתה תחזית לרוח חזקה וים גבוה. בתחזית ל-6 ביוני נצפה שפור מסוים והפלישה נדחתה ביום אחד. החזאים בצד הגרמני העריכו שבשני הימים יהיו תנאי ים ורוח קשים שלא יאפשרו פלישה וכך ההפתעה שהושגה הפכה לגדולה עוד יותר. עומק החדירה של כוחות בעלות הברית לאדמת צרפת ביום הפלישה היה קטן, ומרבית היעדים שהוקצו לכוחות הנוחתים ביום הפלישה הראשון לא הושגו, אך הושג היעד העיקרי: הבקעת החומה האטלנטית, וביסוס ראשי גשר על אדמת צרפת.
במהלך השבועות הבאים הנחיתו בעלות הברית כוחות גדולים בנורמנדי, ופתחו בתנועה איטית אך מתמדת אל תוך צרפת, נוכח התנגדותם העיקשת של הכוחות הגרמנים. המערכה על חצי האי נורמנדי, שבאה בעקבות הפלישה, ארכה כחודשיים וחצי שבמהלכם ספגו כוחות בעלות הברית אבדות כבדות, אך היא הביאה לשבירת כוחו של הצבא הגרמני על אדמת צרפת, ולנסיגה מהירה של שרידיו לשטח גרמניה.
