ב
כתבה של עידן יוסף - "נחלות ישראליות נמכרות לעשירים ממדינות ערב" (15.8.09) נכתב:
"גורמים ממדינות ערביות, שאין להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, רכשו בזמן-האחרון מאות דונמים של קרקע חקלאית פרטית בגליל, במימון של אילי הון מן המפרץ הפרסי. כך חשף תחקיר של קול ישראל אותו עשה הכתב שמעון וילנאי".
ידיעה זאת מעוררת את כל החרדות הרצויות. החיבור של הון, שלטון וערבים עשירים זרים הוא נוסחה מנצחת. מי לנו ליברלי ונאור מראש מרצ חיים אורון, אבל מסתבר כי גם הוא חרד מאוד - באותה ידיעה נאמר:
"יושב-ראש מרצ ושר החקלאות לשעבר, חיים אורון, אומר כי 'מי שחתרו להפרטת קרקעות-המדינה קיבלו עכשיו דוגמית מן הנעשה בשטח - חקלאי יאבדו את מטה לחמם, והקרקעות יפלו לידיים זרות'".
מעניין, זו לא פעם ראשונה שאני שומע סיפורים דומים על מכירת קרקעות לאילי הון ערביים. שמעתי כמותם מספר פעמים ומעולם לא נתמכו סיפורים אלו בעובדות, בנתונים ממשיים, בחשיפת שמות מוכרים (מה הבעיה הרי רישום קרקעות נועד מטבע ברייתו להיות רישום פומבי) וברשימת נכסים שנמכרו לפי הנטען. למען האמת, אף פעם לא הבנתי מדוע מיליונר מערב הסעודית ישקיע כסף לרכוש מאה דונם ביסוד המעלה - האם יוכל לגור שם? האם יוכל ליישב שם ערבים אחרים?
הסיפור נשמע די מפוקפק, ויותר מחשד מקנן בי שבעלי קרקעות פרטיים וחקלאים מעלים אותו על-מנת לקבל סיוע כספי נכר. אם לא תעזרו לנו, כך מוצג האיום המוסווה, ניאלץ למכור את הקרקע לערבים. אפשר לומר כי יש כאן ניסיון להפוך את הקרקע לבת ערובה שניתן למנוע מכירתה לזרים רק בתשלום כופר מלא. פעם רכשה הקרן הקיימת דונם פה ודונם שם, וכיום נצטרך לרכוש בכסף מלא את סיכול מכירת הקרקע לזרים. מעניין כמה פעמים ניתן למכור את המקרקעין בשיטה זו?
סוגיית מכירת קרקעות לזרים היא סוגייה מעניינת ומורכבת, וישנן מדינות המגבילות אפשרות זאת לרבות שכנתנו ירדן. תארו לכם איזו מהומה תקום אם יאסרו על ישראלים לרכוש נדל"ן בחו"ל, ומה יאמרו אילי ההון שלנו המשקיעים את כספנו בהרפתקאות קרקעיות בנכר. אגב, מדוע למכור קרקע פרטית לנסיכי ערב? - ניתן בה במידה למכור קרקעות לאזרחי המדינה הערבים - על כך אין כל איסור חוקי, אלא בתקנון הקרן הקיימת, וכל הטפה נגד עסקה כזו תתפרש כאפליה אסורה. למרות שזו החרדה העיקרית, חיים אורון לא ירשה לעצמו להודות בה - נוח הרבה יותר להמציא שייח' סעודי.
איני מתכוון לנהל דיון בסוגייה סבוכה, שאין לי בה מומחיות מיוחדת, אבל כדאי לשים לב שבסוגייה זו, כמו בסוגיות אחרות, הפוליטיקה באמת מצליחה להכניס למיטה אחת שותפים מוזרים. הוויכוח על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל הצליח לחבר בין קצוות המפה הפוליטית.
הצעתי היא שהדיון בנושא יתקיים בצורה רציונאלית, אמיתית, ללא ניסיונות הפחדה וללא מתן פרס לסחטנים. איני חסיד של הפרטות, בוודאי לא של משאב לאומי המצוי אצלנו בצמצום כמו הקרקע. מאידך-גיסא, גם איני תומך במחול שדים של הפחדות, שעל-פי כל הסימנים נועד להשיג מטרות זרות - כלכליות בעיקר.
