"טיעונים ממין זה מקומם לא יכירם בחברה מתוקנת; הם מסיגים אותנו לתקופות חשוכות, ויש להצר על כך שהם עדיין נשמעים". כך אומרת (יום ה', 21.6.18) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, על טיעוניו של עו"ד אריאל עטרי, אשר ייצג פדופיל.

הנאשם הורשע בביצוע למעלה מעשר עבירות מין בתוך שנה בגיסתו (אחות אשתו דאז), שהייתה אז כבת 12.5. הוא לא הכחיש את המעשים, אך עטרי טען בשמו - הן בבית המשפט המחוזי בירושלים והן בבית המשפט העליון - שהם נעשו בהסכמתה של הילדה ואף בשיתוף פעולה מצידה. האיש נדון ל-11 שנות מאסר.

השופט יצחק עמית, שעמד בראש ההרכב שדחה את הערעור, אומר: "'קו הגנה' זה של המערער אינו מעלה הגנה, ולמעשה, גם המערער אינו חולק על כך שהסכמה של בת 12.5 אינה הסכמה לצורך החוק. אך שומה עלינו להדגיש כי אין מדובר במעין עבירה של בעילה אסורה בהסכמה כפי שביקש הסניגור לטעון, אלא בהרבה יותר מכך. הדברים המקוממים שהושמעו בדבר 'הסכמה' של ילדה בכיתה ז' - טוב היה משלא הועלו. לא ניתן לראות ב'הסכמה' של ילדה-נערה בת 12.5, בת משפחה, כהסכמה במובן הרגיל של המילה".

לא זו בלבד שהילדה הכחישה לכל אורך הדרך את טענת ההסכמה, מציין עמית, אלא שהנאשם עצמו למעשה הודה בכך כאשר אמר במשטרה: "עצם העובדה שהיא קטנה ולא מבינה... היא הכי קטנה בבית ולא יודעת ולא מבינה שזה אסור. אם אתה עושה דבר כזה אתה רוצה כמה שיותר להסתתר ושלא יידעו, ואם אתה בא למישהו גדול שמבין שאסור אז למה שיסכים. היא קטנה אז אפשר לעשות עליה מניפולציות".

טענה נוספת של עטרי הייתה, שבית המשפט המחוזי מנע ממנו להשלים את חקירתה הנגדית של הילדה - שנמשכה תשע שעות. עמית אומר, כי החקירה שניהל עטרי הייתה קשה ומביכה, הנפגעת נדרשה לדוש בפרטי-פרטים שוליים, בית המשפט הקציב לו עוד שש שעות כפי שביקש בסיום היום הראשון - ולכן "בנסיבות המקרה דנן, ראוי היה שלא להעלות את הטענה".

עמית אומר עוד, כי קו ההגנה של עטרי למעשה פגע בלקוח שלו - שכן אין הוא עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה נטל אחריות ולכן יש להקל בעונשו. "הטענה מעלה תמיהה, בלשון המעטה. נטילת אחריות אינה סיסמה ואינה אמירה מן הפה ולחוץ. המערער לא חסך מן המתלוננת חקירה קשה ומיותרת בחלקה הגדול (ואזכיר שוב כי המערער עצמו לא העיד במשפט). המערער העלה לכל אורך הדרך טענות מקוממות של 'הסכמה' ו'מערכת יחסים' עם המתלוננת.

"אף עיינתי במאות שאלות ההבהרה שהפנה בא-כוח המערער לעורכת תסקיר נפגעת העבירה (49 שאלות הכוללות שאלות משנה רבות), שאלות מכבידות, שלטעמי יש בהן התנגחות והתנצחות ופגיעה נוספת בפרטיות המתלוננת ובני משפחתה". עוד מציין עמית, כי הנאשם שילם פחות מ-1,000 שקל מתוך הפיצוי בן 150,000 השקלים בו חויב.

בסיום פסק הדין, בצורה שהיא אולי חסרת תקדים בפסיקתו של בית המשפט העליון, אומר עמית שעליו להפנות מספר מילים לעבר הילדה - בשל אופי טענותיו של עטרי: "גילית אומץ לב ותעוזה כאשר עמדת על דוכן העדים בפני חקירה נגדית קשה ולא נעימה. עשית זאת, מאחר שהאנשים סביבך התירו להעלות אותך לדוכן העדים, כי ידעו שאת חזקה ונבונה ומסוגלת לעמוד בכך (על-פי החוק, ניתן לפטור מי שגילו פחות מ-14 מלהעיד בבית המשפט).

"מתוך נסיוננו אנו יכולים לומר לך בוודאות ובבהירות: את הנפגעת והמערער הוא הפוגע. אין כל סיבה כי תקחי על עצמך אפילו קמצוץ, אפילו גרם של אשמה או של בושה. את 'אשמה' באותה מידה כמו שאשם מי שנשדד על-ידי שודד או מי שארנקו נגנב על-ידי כייס. אין כל סיבה שתעמיסי על גבך נטל של אשמה או בושה או מבוכה או תחושה ש'סיבכת' את משפחתך. המשא כולו צריך להיות על כתפיו של המערער, שפגע בך וניצל באופן מניפולטיבי, לדבריו שלו-עצמו, את פער הגילים ביניכם, ואת האמון שאת וכל המשפחה רחשתם לו.

"למזלך, יש לך משפחה תומכת, הורים אחים ואחיות, שכולם רוצים בטובתך. אנו מקווים כי תוכלי לראות בפסק דין זה את פרק הסיום של הסיפור אליו נקלעת רק מהסיבה שהיית שם, וכמי שכבר גילתה כוחות נפש, אנו מאחלים ומאמינים כי יעלה בידך להסתכל קדימה ולהמשיך הלאה". השופט מני מזוז הסכים גם הוא עם עמית. את המדינה ייצגה עו"ד יעל שרף.