ארתור זילברמן פגע בפרטיותה של נערה, קריסטינה סרנצקי, כאשר הציע שוב ושוב לצלם אותה למרות שאיננו צלם מקצועי. בפעם העשירית בה פנה אליה התקשרה חברתה דריה פטרוב, שנכחה במקום, לאברהם שלום - שוטר שהוא בן-זוגה של אחותה - והלה הגיע למקום עם מאור אקסלרד, מתנדב במשטרה. זילברמן עוכב בידי המשטרה למספר שעות, והתיק נגדו נסגר בנימוק שנסיבות העניין אינן מצדיקות את העמדתו לדין.

זילברמן הגיש תביעת פיצויים בסך 10,000 שקל נגד הארבעה ונגד משטרת זבולון, בטענה שעיכובו היה לשווא. השופטת מריה פיקוס-בוגדאנוב דחתה את התביעה, לאחר שקבעה שאיננה מאמינה לזילברמן ומאמצת את גרסאותיהם של הנתבעים. היא קובעת, כי מעשיו של זילברמן היו פגיעה בפרטיותה של סרנצקי, ומזכירה שבתיק אחר כבר נקבע שפנייה דומה שלו לנערה אחרת הייתה פסולה (גם אם לא הוכחה כוונה פלילית).

פיקוס-בוגדאנוב מפרטת את טענותיו הכוזבות של זילברמן, שחלקן נוגעות לליבת האירועים. לסרנצקי ופטרוב הייתה עילה לפנות למשטרה, שלום ואקסלרד נהגו כהלכה כאשר הגיעו למקום ולשוטרים שעיכבו את זילברמן והביאו אותו למשטרת זבולון הייתה הצדקה לפעול כך - היא קובעת. זילברמן חויב בתשלום הוצאות בסך 5,700 שקל.

יבואנית הרכב UMI תפצה ב-2,500 שקל את ניקו נמירובסקי, משום שלא גילתה לו שמכונית הטויוטה שמכרה לו נפגעה בצורה קלה ועברה תיקון. נמירובסקי תבע 20,000 שקל, בטענה שהנזק היה בשיעור של 4,100 שקל והיתרה בגין אי-גילוי הנזק. UMI טענה, כי מדובר בנזק קל ביותר שאינה חייבת לגלותו על-פי נוהלי משרד התחבורה.

הרשמת אפרת רחלי מאירי אומרת, כי בעיני הקונה - גם נזק קל הוא נזק, בוודאי כאשר יבוא בעתיד למכור את הרכב. אולם מאחר שנמירובסקי לא הצליח להוכיח את ירידת הערך שנגרמה לרכב - אין הוא זכאי לפיצוי בגינו. שונים הדברים לגבי הפרת חובת הגילוי: UMI אינה יכולה להותיר לעצמה את ההכרעה מתי לגלות לרוכש את קיומו של נזק. מדובר בפרט מהותי מבחינתו של הלקוח, ובפרט כאשר נמירובסקי ביקש ואף קיבל מכתב בו נאמר שהרכב לא ניזוק בצורה כלשהי. החברה חויבה גם בתשלום הוצאות בסך 950 שקל.

חברת ויזה כאל המשיכה לחייב לקוח תמורת טיפולי שיניים, למרות שהמרפאה נכנסה להליכי פירוק והפסיקה לפעול, ולמרות שהיה ברור לה שהוא אינו מקבל את התמורה לתשלום - 19,000 שקל. ויזה כאל פעלה בניגוד לחוק ואף טרטרה את הלקוח, משה בראון, במשך חודשים רבים - קובע השופט יורם ברוזה.

מחצית מן התשלום למרפאת מדיקליניק שולמה באמצעות לאומי קארד, אשר הפסיקה את החיוב מיד כאשר בראון הוכיח שאינו מקבל את הטיפול. כאל, לעומת זאת, המשיכה לגבות ממנו קרוב ל-800 שקל מדי חודש, גם לאחר שהבטיחה לעשות זאת. ברוזה אומר, שהחוק בנושא זה ברור והיה על כאל להפסיק את החיוב. הוא הורה ללאומי קארד להחזיק לכאל חלק מן התשלומים שגבתה מבראון. כאל ולאומי קארד גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 4,700 שקל.

חברות אמיצה וארוכת יומין בין שתי צעירות נהרסה בשל מחלוקת על פחות מ-2,500 שקל, כאשר שני הצדדים עומדים בדווקנות על עמדותיהם ובסופו של דבר "המלך פירוס שב ופקד את אולמו של בית המשפט כנהוג עימו מעת לעת". כך אומר השופט גיא הימן.

דוד סודאי, אביה של גל סודאי, הזמין באינטרנט חופשה בברלין לה ולחברתה יובל בובליל על-פי בקשתן. אולם כפי שמצא הימן, הוא טעה ולא הבחין שהטיסה יוצאת ב-5:10 אחרי הצהריים ולא ב-5:10 בבוקר - וכך איבדו השתיים מחצית יום בחופשה בת חמישה ימים. בובליל סירבה לשלם את חלקה בכרטיסים ובמלון.

הימן קבע שסודאי היה שלוח של השתיים, טעה בתום לב (הימן דחה את גרסתו לפיה שעת הטיסה שונתה) ויכול היה לפצות אותן בדרך אחרת. הוא לא עשה זאת, ולכן מן הראוי שיפצה את בובליל בשיעור יחסי. הימן מצא ששיעור כזה יהיה 20% מהוצאותיה על החופשה, דהיינו 500 שקל, ולכן על בובליל להחזיר לו 2,000 שקל - פחות הוצאות בסך 550 שקל.

עו"ד אלדר פרץ יחזיר למיכאל חנניב 12,500 שקל - מחצית שכר הטרחה שגבה ממנו תמורת ייצוגו מול בנק יהב, קבעה השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ. חנניב תבע 33,400 שקל - הסכום המירבי בבית המשפט לתביעות קטנות.

סבחת-חיימוביץ מצאה, כי פרץ ביצע עבודה משפטית עבור חנניב ולכן אין לחייבו להשיב את כל שכר הטרחה. לא היה פסול בכך שהוא החליט שלא להגיש תביעה נגד הבנק, שכן הגשתה הייתה עלולה להיות רשלנות מצידו של פרץ ולהביא לחיובו של חנניב בהוצאות. עם זאת, מאחר שפרץ לא הבהיר לחנניב שהשכר עליו סיכמו ישולם גם אם התביעה לא תוגש - הרי שעליו להחזיר את מחציתו. סבחת-חיימוביץ דחתה את יתר מרכיבי התביעה וגם לא חייבה את פרץ בהוצאות.

חברת התיירות גוליבר לא מילאה את חובותיה עבור מישל דהן ורעייתו, אשר הזמינו ממנה טיול לרומניה ובו אוכל כשר ומצאו עצמם ללא אוכל זה - קובעת הרשמת הבכירה כרמית חדד. גוליבר לא בדקה שדהן מקבל טיול כשר, התעלמה ממידע שהצביע על ההפך, לא נתנה לו מידע מלא וכשלה בטיפול בבני הזוג כאשר התברר המצב.

בשורה התחתונה, אומרת חדד, בני הזוג לא קיבלו טיול כשר ואין ספק שנגרמה להם עוגמת נפש מרובה. מדובר בכשל מהותי שכמעט ומנע כל הנאה מן הטיול - אם כי בסופו של דבר פעלו גוליבר והספק, כנפי משק תור, כדי לספק לשניים אוכל כשר מינימלי. בני הזוג תבעו 20,000 שקל, אך חדד קבעה שגוליבר תפצה אותם ב-5,000 שקל, ואילו כנפי משק תור תחזיר לגוליבר 70% מסכום זה. גוליבר גם תשלם הוצאות בסך 600 שקל.

מתווכת הנדל"ן מליה חן הפרה את חוק המתווכים, בכך שהשתתפה בעריכת חוזה שכירות של דירה בעסקה בה תיווכה, ולפיכך אין זכאית לדמי התיווך שגבתה - קובעת הרשמת הבכירה אלישבע חן. חן חויבה להשיב לבני הזוג דוד וקלאודיה זלניק את דמי התיווך על שכירת דירה בירושלים, לשלם להם הוצאות ובסך-הכל 8,500 שקל.

בית המשפט דחה את רוב תביעתם של בני הזוג נגד המשכיר, ציון בצלאלי. נקבע, כי הם היו ערים לליקויים בדירה ושכרו אותה למרות זאת, וכי הם חתמו מרצונם החופשי על הסכם פשרה קודם עם בצלאלי לאחר שהתגלעה מחלוקת כספית בעקבות עזיבתם את הדירה. בצלאלי חויב להחזיר לשניים דמי שכירות של חודש אחד, בסך 6,800 שקל, וכן הוצאות בסך 500 שקל.