שוב הגיע 20.08 – יום הולדתי,
אל תברכו אותי
ואל תנסו לעודד את רוחי.
איך זה שוב קרה.
איך עברה לה ביעף השנה.
אין סיבה לשמוח,
בשקט - בלי כוח,
אביט לשמים, אנסה לשכוח,
אך השעון מתקתק - לא נותן לברוח.
עצרו את השעון,
הוא גורם לי לדיכאון.
שיברו את כל המראות,
הן גורמות לי לבכות.
הפסיקו לצלם ולהראות,
את כל הצעירות החתיכות.
ספרו רק על הינשופים,
הזקנים, המנוסים, החכמים.
על בת ה-105 המנגנת בפסנתר,
על ארמסטרונג - אשר נלחם כפנתר,
הפסיד, נפצע, אך לא מוכן לוותר.
אל תביאו לי פרחים,
איני יכולה לראות אותם נובלים.
אל תביאו שוקולד וממתקים,
הם מזיקים לבריאות ומשמינים.
אל תביאו לי ספרים,
איני רוצה לצלול - לחיים של אחרים..
גם אם האריה עייף, הוא עדיין מלך היער,
גם אם האריה חסר כוחות, הוא יתגבר על הצער.
גם אם האריה לפעמים מתייאש,
הוא מתעודד ומתאושש.
מחר יהיה יום חדש,
צפיחית בדבש.
