|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
1 בספטמבר 2009-1939; אורח נטה ללון
|
ביום הזה, שני שרים לשעבר יהיו אורחים נוטים ללון לשנים לא מעטות בכלא על מעשי שחיתות; ביום זה גם נפתח משפטו של נשיא המדינה לשעבר בגין חשד למעשי אונס; ביום זה גם פלשה גרמניה הנאצית לפולין, מה שסימן את מלחמת העולם ה-2 וכן פורסם ספר חדש של עגנון "אורח נוטה ללון" שחזה את החורבן ● יום שחור שכזה
|
האחד בספטמבר יהיה תמיד תאריך היסטורי. אצל רבים הוא נקשר לסוף החופשה ותחילת שנת הלימודים. לאחרים הוא יום קשה. יום פלישת גרמניה הנאצית לפולין, מה שסימל את תחילת מלחמת העולם השנייה. השנה זה יוצא תאריך עגול, בדיוק 70 שנה.
"בורחים!"
בבוקר ה-1.9.1939 בדיוק לפני 70 שנה הייתה אמי כבת 4. היא לא הלכה לגן באותו יום. בבוקר השכם העיר סבי פבל-אברהם ז"ל בבהילות את כל בני המשפחה בעיירה הפולנית בה התגוררו, עיירה שרבים מתושביה היו יהודים בשם שֶדְלץ (שֶדֶלְצֶה). למשמע החדשות על פלישת הגרמנים לפולין לא חשב סבי פעמיים. הוא היה חייט פשוט, כל רכושו הפרטי הסתכם בעיקר במספרי חייטים ענקיים וכמה גלילי בד. כל השאר היה בבעלות הממשלה הקומוניסטית. אבל היו לו כנראה חושים טובים לחיים, חוץ מזה לא היה לו הרבה מה להפסיד. הוא מיד נתן הוראה, בורחים! מה? מי? למה? לא מתווכחים. אב המשפחה נותן הוראה לברוח, אז בורחים.
אמי בת ארבע, שני אחיה עוד יותר קטנים, אח רביעי ייוולד רק מאוחר יותר כשיהיו כבר פליטים מזי רעב. הם חצו את נהר הבוג שהיה מרוחק כמה קילומטרים מהעיירה שלהם וברחו לסיביר הרוסית לשש שנים קשות ביותר אבל מהם יצאו לפחות חיים.
"נחמו נחמו עמי"
13,000 יהודים תושבי שדלץ, שחשבו כנראה שלהם אין סיבה לברוח, נשארו. סברו לתומם שבהם איש לא ייגע לרעה. הם שילמו על כך בחייהם. נרצחו מבלי שמקום קבורתם ידוע. אגב, אחת מהנרצחים הייתה צעירה תושבת שדלץ בשם ציפורה קפלן, שמה הוזכר רק לפני כשבועיים שוב בנסיבות טרגיות. היא הייתה כלתו הצעירה של צבר בשם יצחק נחמו שהתאהב בה ונישא לה, ואולם לא הספיק לקחתה עימו לארץ. לימים הוא התחתן בשנית ולבתו הבכורה קרא גם ציפורה על שם אשתו הראשונה שנרצחה בידי הנאצים. לפני כשבועיים באמצע חודש אוגוסט רווי האלימות בארץ נרצחה ציפורה נחמו בירושלים על-ידי הדייר ששכר את דירתה בירושלים. רצח אותה ללא כל סיבה.
"אורח נטה ללון"
בבוקר הראשון לספטמבר 1939, לפני 70 שנה בדיוק, בזמן שאמי המבוהלת אוחזת בידה את יד אמה גיטל ז"ל וביד השנייה בובת בד שלקחה איתה ברגע האחרון, אבי ז"ל החל כאן בארץ את לימודיו בכיתה ג' באיזה חדר די מעופש בשכונת בית ישראל בירושלים. עמודו הראשון של עיתון הארץ דיווח באותו בוקר בידיעה הראשית על הפלישה הגרמנית לפולין.
ידיעה קטנה צדדית באותו עמוד ראשון בהארץ דיווחה על ספר חדש שרואה אור בישראל באותו בוקר אחד בספטמבר 39' מאת הסופר ש"י עגנון. ניתן לרכוש אותו בחנויות הספרים. "אורח נטה ללון" שמו. היה זה לא הרבה זמן אחרי שעגנון סיים בבהילות את כתיבתו של "סיפור פשוט" על-מנת להתרכז בספר החשוב הזה "אורח נטה ללון". הוא כתב אותו בביתו בתלפיות, בעמידה. עמד וכתב 16-10 שעות ביממה. הכתיבה האקסטטית ביותר שהוא הכיר. הוא היה עומד על בקבוקים כדי להבטיח שתהיה זרימת דם ברגליו. ארך לו כשנה וחצי לכתוב אותו מאמצע 38' כאמור עד אחד בספטמבר 39'. לא היו אז בלוגים ולא אינטרנט אבל עגנון פרסם רבים מפרקי הספר בהמשכים בעיתון הארץ עד שראה אור כאמור בבוקר האחד בספטמבר 39'.
הספר מספר על העיר שבוש, המסמלת את בוצ'אצ' עיר הולדתו של עגנון, הנחרבת לחלוטין ולא נותר בה אבן על אבן. גרשום שלום אמר לימים על הספר: "עגנון ראה את ההרס. ראה את החורבן של היהדות בגליציה עוד לפני שהיא נחרבה". רומן של תודעה, מסע בתוך הנפש שלו בו הוא נפרד ממזרח אירופה. על הרומן הזה אגב, בעיקר, אם לא אך ורק בגללו, קיבל בדצמבר 66' את פרס נובל לספרות.
היעגון עוד אחד כעגנון?
שבעים שנה עברו. 2009-1939 האחד בספטמבר. אמי, שתהיה בריאה, כבר מתקרבת לשנתה ה-74. כבר שכחה כנראה את הדרמטיות שהתרחשה ביום הזה. היא עדיין נהנית לחזור מדי פעם לעיירת הולדתה בפולין כתיירת ישראלית ולנסות להיזכר בערגה במה שיש להיזכר. בית עגנון, שבו כתב ש"י את "אורח נטה ללון", נפתח לא מזמן לקהל הרחב בשכונת תלפיות בירושלים.
וביום הזה, 1.9.2009, שני שרים לשעבר בממשלת ישראל יהיו אורחים נוטים ללון לשנים לא מעטות בבית הסוהר על מעשי שחיתות חמורים. ביום זה גם נפתח משפטו של נשיא המדינה שלנו לשעבר בגין חשד למעשי אונס נוראים. תמול-שלשום הוגש גם כתב אישום חמור נגד ראש הממשלה הקודם. ספרים חדשים עדיין יוצאים חדשות לבקרים במדינתנו. אחד כמו עגנון, שכבר הלך לעולמו לפני 39 שנה, כנראה עדיין לא קם. האם יקום לנו עוד סופר שיכול אולי בכתיבתו לשמש גם כנביא זעם ולהזהיר אותנו מחורבן הולך ומתקרב אבל הפעם בגלל התפרקות חברתית, אלימות קשה, שחיתות שלטונית רבה, כפי שעגנון ניסה להזהיר אולי באורח נטה ללון?
|
|
יוסי ריבלין הינו יועץ תקשורת. ספרו "42.2" ראה אור לאחרונה בהוצאת קוראים.
|
|
| תאריך:
|
01/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
01/09/2009
|
|
יוסי ריבלין
|
|
1 בספטמבר 2009-1939; אורח נטה ללון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בעל הנר
|
2/09/09 00:01
|
|
|
|
2
|
|
טיטה
|
2/09/09 19:30
|
|
|
הרמב"ם הוא הראשון שקבע כי על-ידי שינויים בחלוקת הדם באיברים השונים, הבאים כתוצאה מתחושות המשפיעות על הגוף, נוצרות ההשפעות על חלקי הגוף לטובת הבריאות או לרעתה חלילה. כלומר, ההרגשה הנפשית של האדם משפיעה על תנועת כלי הדם, המתכווצים או מתרחבים בהתאם לתחושותינו. בכך מושפעים איברי הגוף. הנה ידוע על אנשים הטוענים ש"מרוב לחץ קיבלו אולקוס", מרוב לחץ חלו בסכרת, מרוב לחץ, חלש ליבו. זה הכל בהשפעת כלי הדם בגופנו המושפעים מתחושות האדם: שמחה, עצב, כעס, אושר, רגיעה ועוד.
|
|
|
|
|
כמחצית משירותי הצבאי, סדיר וקבע, עשיתי בלבנון, בתקופת מלחמת של"ג. בימים ההם, של לפני למעלה מעשרים וחמש שנים, נהגתי לכתוב בלילות שירים ומכתמים, שרובם עסקו במלחמה ההיא ובהימצאותנו אז בתוך ארץ הארזים. באותה תקופה, למיטב זכרוני, הפכה לבנון מ"פריז של המזרח התיכון" ל"דרזדן של גרמניה". אז, כולם שנאו את כולם, כולם היו נגד כולם: שיעים נגד דרוזים, מרונים נגד סונים, לבנונים נגד סורים, מוסלמים נגד נוצרים, צד"ל נגד חיזבאללה (שהיה, למיטב זכרוני, בהתהוות ראשונית). אבל לכולם היה גם מכנה משותף אחד רחב: הם שנאו אותנו הישראלים, וזה מה שאיחד אותם אד הוק.
|
|
|
|
|
עיון אקראי במתרחש בינינו לבעלת בריתנו העיקרית, היא ארה"ב, מעלה תמונות עגומות של חוסה במוסד טיפולי סגור, המצטנף לו בפינתו כאשר ידיו מגוננות על ראשו וכולו מבועת מכל צליל ורעש מזדמן. בל נטעה, אנו הם אותו חוסה מצטנף. דומה שהפכנו לשק החבטות של הממשל האמריקני כאשר אנו ממתינים, רועדים בפינתנו לגזרה הבאה של שליטיה האמיתיים מעבר לים של מדינת ישראל "הריבונית". האם שאלנו עצמנו באם זוהי חובת המציאות? האם גולית הענק יכול לפסוע על פני דוד הקטן באין מושיע?
|
|
|
|
|
מתי אני מתחיל לדאוג באמת? כשביבי וטיבי אומרים אותו דבר - ושניהם צודקים.
|
|
|
|
|
זה מספר שנים שהאלימות היומיומית בישראל גואה והביטחון האישי של האזרח יורד בהתמדה. מדי פעם עולה לכותרות רצח מזעזע במיוחד, תקיפת קשישים וכיוצא בזה, וקמה זעקה ציבורית שברוב המקרים גוועת לאחר זמן קצר. לעיתים נופלת לידי הציבור מציאה כשרה בדמותו של חוק דרומי.
|
|
|
|
|
