|
גאון אמת. בני גאון ז"ל [צילום: יח"צ]
|
|
|
כדאי ל איזי כהן להיזכר באירוע דומה, משנות השמונים, וזה אולי ייתן לו השראה ואפשרות לחייך: קונצרן כור, בשליטת חברת העובדים ההסתדרותית, שהיה אז קבוצה תעשייתית מובילה, נקלע לקשיים, והייתה סכנה שיפטר אלפי עובדים, ואולי אף יחדל מלהתקיים. בשנת 1988 הזעיקה ההסתדרות אדם מבחוץ, בני גאון, 53, מינתה אותו למנכ"ל כור. גאון מי? שאלו רבים. הוא ניהל קודם לכן את הקו-אופ, שהיא רשת סופרמרקטים, וללא ניסיון תעשייתי. אבל גאון הצליח. הוא סגר מפעלים כושלים, קיצץ וייעל, החזיר את כור לרווחיות תוך שנתיים, וכשמו כן הוא, הפך למנכ"ל הגאון של כור, זכה להערכה רבה בין אנשי משק בכירים. למרבה הצער, נפטר לפני זמן קצר, אך השאיר מאחוריו מורשת, שעליה כתב גם ספר: איך אפשר להציל, ולהעלות חזרה לפסגה, חברה שנקלעה לקשיים.
|
|
יונל כהן, מנכ"ל מגדל [אסף שילה / ישראל סאן]
|
|
|
לפני מספר שבועות נפגש איזי כהן לשיחה עסקית עם יונל כהן, המנכ"ל החדש של מגדל, המנהל אותה ביד בוטחת. כהן נסע לקריית אריה, נכנס למשרדו של יונל, שהציע לו באדיבות של תלמיד לרבו, לשבת על כיסא המנכ"ל. איזי כהן נענה להצעה. אין לדעת על מה חשב באותו רגע. לאחר מספר דקות, קם, פינה את הכורסה ליורשו, ועבר לצידו השני של השולחן. הדיון היה, אולי, על הצעה שמגדל תקנה נכס מסוים של אפריקה-ישראל, המנסה לגייס מזומנים. אם זה היה נושא הדיון, הרי שהתשובה של יונל כהן היתה: לא, לפחות עכשיו.
|
אם כך, מדוע עבר איזי כהן מביטוח לנדל"ן? אולי כדי ליהנות משכר ומתנאי עבודה טובים יותר? בדיקת News1 מעלה, שזו לא הייתה יכולה להיות הסיבה העיקרית. השווינו את שכרו ותנאי עבודתו באפריקה-ישראל מול מגדל, וזה מה שקיבלנו: מגדל: 200 אלף שקל לחודש, ועוד נלוות ותנאים סוציאליים כמקובל (רכב, חופשה, מחלה, הבראה, ביטוח מנהלים, הוצאות וכולי), ועוד אופציות במיליוני שקלים, שאת חלקן הספיק לנצל, ועוד מענק שנתי של לא יותר מ-2 מיליון שקל. אפריקה-ישראל: 196 אלף שקל לחודש, ועוד נלוות ותנאים סוציאליים כמקובל, ועוד אופציות ששווין 980 אלף שקל, ועוד מענק שנתי של עד 4 מיליון שקל. לפי נתון אחר, קיבל איזי כהן אשתקד 275 אלף שקל לחודש, אך ייתכן שנתון זה כולל גם את התשלומים הנלווים. מנתונים אלו ברור כמעט לחלוטין, שאיזי כהן עשה עסק רע בכך שעבר ממגדל לאפריקה-ישראל: הוא ויתר על מקצת שכרו לשנה זו, והפסיד 120 אלף שקל. נוכח מצבה של אפריקה-ישראל, אין סיכוי ממשי שיקבל השנה מענק כלשהו, וגם האופציות שלו אינן שוות הרבה.
|
|
איזי כהן ולב לבייב [צילום: סיון פרג´]
|
|
|
אז מה הריץ את איזי כהן? הוא ראה בניהול אפריקה-ישראל אתגר מקצועי ואישי, אבל לא במובן שעליו הוא מדבר כיום. עסקי ביטוח הם, במחילת ראשי הענף, קצת משעממים. המנהלים, גם הבכירים ביותר, עוסקים מבוקר עד ערב במספרים, ולכל היותר הם נפגשים עם סוכני ביטוח, מאשרים מפעם לפעם תוכנית ביטוח חדשה, ומתכתשים בלי הרף עם המפקח על הביטוח. בנדל"ן יש "אקשן", פעילות רבה, קונים ומוכרים, מפתחים, גם בארץ, גם ברחבי העולם, נפגשים עם משקיעים ויזמים מכל התחומים, עושים עסקים עם בנקים בינלאומיים גדולים, עם גופים כמו הניו-יורק טיימס ועיריית מוסקבה. היקף הפעילות גדול לעומת ענף הביטוח. אין ספק שזה מלהיב, מעניין, מרתק - אם מצליחים להרוויח. השבוע עלתה השאלה הבלתי-נמנעת: האם כהן אינו מתחרט על המעבר? הרי במקום לנהל חברה מפסידה, היה יכול - ככל הידוע - להמשיך ולנהל את מגדל, חברת ביטוח מובילה, אולי פחות מרתקת, אבל, ברוך השם, רווחית. כהן הגיב: "אינני מתחרט. אני רואה אתגר בתפקיד שהוטל עלי עתה, לחלץ את החברה מבעיותיה". אלא שכהן עבר בשנה האחרונה מהפך: עד יוני 2008 ישב במשרדו המפואר בקריית אריה, פתח תקוה, וקיבל לראיונות מנהלי ובעלי חברות נדל"ן גדולות, שביקשו שמגדל תרכוש מהם נכסים. מגדל הייתה הקונה, משקיעה גדולה בנדל"ן, היא החליטה אם ומתי לקנות, ובאיזה מחיר. עכשיו, התמונה הפוכה: אפריקה-ישראל של איזי כהן היא המוכרת, מחפשת לקוחות, וזאת בשוק אשראי קשה, וכאשר החברה מפסידה וגבה אל הקיר. יש שינוי נוסף בין כהן של מגדל לכהן של אפריקה: כהן של מגדל ניהל שורת קרנות ובתי השקעות, שקנו נכסים פיננסיים בעשרות מיליארדי שקלים. כהן של אפריקה צריך לרוץ עכשיו מבית השקעות אחד לשני - הוא מכיר את רוב המנהלים אישית מהתקופה הקודמת - ולבקש (אולי גם להתחנן?) שיעשו הסדרים, שיאפשרו לחברתו לעמוד על הרגליים. אין ספק שתפקידיו החדשים של איזי כהן הם לגביו אתגר גדול, אולי גם פעילות מרתקת. אין ספק, שאם יצליח להציל את אפריקה-ישראל, יחוש סיפוק עמוק, יזכה להערכה ציבורית רבה, אולי גם יתוגמל על-ידי הבעלים. אבל מצבו הנוכחי, איך לומר, אינו נעים ביותר. למשקיעים המוסדיים יש מילה טובה, יותר מאחת, להגיד על איזי כהן: הוא הכיר בבעיה של אפריקה-ישראל, והצליח לשכנע את לבייב ואת הבכירים האחרים בחברה, שצריך לפרסם פומבית את הבעיה, ולהודיע בצורה גלויה וישירה על הדרכים שבהן מתכוונת החברה להתמודד איתה. עכשיו יהיה לכהן מו"מ לא קל אתם.
|
|