ההיסטוריה נקבעת ונחקקת בידי האליטות. זאת אקסיומה עובדתית אמפירית, גם בעת הזאת, בה הידע והכתיבה נגישים להמונים. חשיבות ידיעת ההיסטוריה היא בכך שהיא הבסיס התרבותי הנרכש שמאפשר לפרטים להתקיים כחברה אחת לאורך דורות.
לכאורה קודי המוסר והחוקים שנחקקים ומקוימים הם התשתית הבסיסית לקיומה המתמשך של החברה, ולאחריה באה שפת האם, לכן כאשר נפערים סדקים וסימני התפוררות במעטפת המבנה החברתי, הסיבות לכך נעוצות במציאות קיימת או מתהווה, בה מתרחשות התופעות החברתיות האפשריות הבאות:
- החברה בנויה בבסיסה על יסודות בלתי מספיקים: שונות תרבותית קיצונית, מאבקים אלימים על השפעה ושליטה, גזענות מובנית, חוסר שוויוניות קיצונית בסיסית בנשיאה בנטל החזקת החברה, ו/או בהשפעה בתוכה, היעדרו של איום/סיכון פיזי חיצוני, היעדר שפת תקשור משותפת, ועוד.
- המבנה התשתיתי המוסרי חוקתי קיים ברובו, אך אינו מקוים דיו! בין אם מהיעדר הסכמה רחבה/מספקת, ו/או מהיעדר נכונות לאכיפה ולהתמודדות.
- המבנה התשתיתי המוסרי חוקתי קיים ברובו, אך מקוים רק לכאורה על-ידי מרכיבי החברה. מקוים ברובו - על-ידי חלקים נרחבים ובחלקו על-ידי חלקים אחרים, על-פי העדפות סקטוריאליות ואישיות.
- מרכיבי החברה העיקריים מתקיימים במבנה של תתי-חברות מסתגרות עם קודי מוסר תרבות ושפה משותפים ומועדפים לטובת תת-החברה שאליה הם משויכים על בסיס גזעי כזה או אחר.
- בחברת מהגרים מתהווה, להתנהגות האליטות הוותיקות "הקולטות" ישנן השפעה וחשיבות עצומות על חוזק ואיכות השריגים המתהווים כדי לייצר חברה אחת שלמה. כאשר אליטות אלה חדלות לשאת במלוא עולן, בכל משימות, בכל השליחויות של אליטה, ומחזיקות במה שנוח וטוב, הן מאבדות את מעמדן "הטבעי" וחדלות להוות "אורים ותומים"...
- בשילובם של חלק או כל מה שמניתי עד כה, החברה הכוללת מתקיימת בתחושה שהיא אינה חוקקת בסלע השיש של העתיד, את כתב ההיסטוריה המשותפת והמוסכמת כתודעה חברתית כוללת.
כל זה מנוסח, מובן ומוסכם ככל שיהיה, מציג מצב שקיים ומתקיים בחברות רבות משך דורות ושנים, ועדיין לא מצביע על איזו סכנה קיומית פיזית ממשית.
אכן נכון! לא נחה עלי רוח ואיני נביא זעם, ואף איני בטוח שההליך "הטבעי" שיתרחש כפי שיקדם לו באקראי, תוצאתו הכוללת תהיה בהכרח גרועה יותר מתוצאתו של ההליך המוכוון ברמה מסוימת. אלא, שאני חותר לעיצובה העתידי של החברה אליה שויכתי מתוך אמונה (בלבד), שהיא גם ציווי ביולוגי לפיו כל דור ודור נדרש בעיתו לעצב, לתקן ולשפר ככל יכולתו את חברתו הקיימת, כדי להקל ולהבטיח את המשך הקיום של הדור הבא וכך גם את קיום הדורות הבאים.
לשון אחר: המבדיל ביני (המוגדר שומר חוק) לבין פושע (המוגדר מפר חוק), שמפר החוק רואה רק את הטווח הקצר, את טובתו האישית (לרוב הכלכלית, אך לא רק) ורק את עתידם הכלכלי של ילדיו, ואין בעיניו כל חשיבות לחברה שמסביבו, מלבד היותה המקור להשגת העושר והיעד להפגנתו, על אחת כמה וכמה, כשהוא ממוקם בטריטוריית העולם התחתון!
בעוד אני, שומר החוק, ומכאן גם ממוצב בטריטוריית "עולם עליון"... אני מתיימר לראות את הטווח הארוך, רואה באיכות וביציבות החברה הסובבת, סוג של חוסן וביטחון לעתיד ילדיי והדורות הבאים.
אוסיף ואציין שבעיניי, המשויכים לעולם התחתון ולמה שמכונה פשע מאורגן, הם בעיה חברתית משנית נטולת חשיבות קיומית! מוגבלת בכמותה ובמשכה. זאת מן הסיבה שמדובר באנשים בעלי פוטנציאל ושאיפות, שהחברה הנורמטיבית במבנה הפאסיבי שלה, דוחה אותם ולא מאפשרת להם סיכוי שווה למימוש עצמי, ולכן הם בוחרים לממש את עצמם בכלים שנותרים לשוליים חברתיים מולדים. מחד-גיסא, הם תלויים לחלוטין בקיומה של החברה הנורמטיבית, ומאידך-גיסא, בניהם או נכדיהם כבר מקבלים את הסיכוי השווה אם לא מועדף, ולכן לא תהיה סיבה להישארותם בשולי החברה, ואנו רואים את ההשתנות הזאת מתהווה על-פני שלושה עד חמישה דורות.
לעומתם, החבורה המקוטגרת כאליטה הפוליטית, מיקומה בחשיבות העליונה, במדרג דרגות ההשפעה והחשיבות על עיצוב החברה. שכן, המשאב הכלכלי החברתי הלאומי השדרתי של חברה הוא הנכסים והכספים הציבוריים. בידי האליטה הפוליטית ניתנת היכולת לקבוע את היקפם ואת ניודם בין מכלול הצרכים וההעדפות של החברה. מצב זה מקנה למרכיבי האליטה השפעה אישית בעלת משמעות לאורך זמן שהוא מעבר למשכה של הכהונה הפוליטית הרשמית. זאת, בין אם באמצעות יצירת קשרים ומחויבויות הדדיות, בין אם בהשגת מעמד והשפעה אישית, ובין אם באחזקת מידע פנימי חסוי ששמור לכאלה שקרובים ומצויים במעגלי קבלת החלטות.
בשיטה הנהוגה אצלנו, כאשר המנגנון הציבורי הבירוקרטי, מאבד מייעודו ומכושרו לנהל ולבצע, ובהיעדר כללים אומץ נכונות ויכולות לרעננו, "מנגנון" ההפרטה הוא האמצעי הזמין ביותר המצוי בידי השלטון להפעיל ולהניע את המשק ולהשיג תוצאות לטווח קדנציה. לשיטה הזאת יש מחיר כלכלי וחברתי משמעותי! היא יוצרת אליטה כלכלית מעניקה בידי יחידים "נועזים" ומקושרים בעלי אינטרסים פרטיים, גישה נוחה לנכסים, לאמצעים ולכספים ציבוריים ולאומיים. מאפשרת להם למנף אותם לתועלתם הפרטית ועל הדרך גם לייצר מקומות עבודה להניע את "גלגלי המשק", וכמובן להתעשר מעל ומעבר ליעילותם האובייקטיבית הממשית.
השיטה גם יוצרת פירצה של פיתויים ומגנון שמאפשר בצד ספוקלציות לא מבוקרות, גם מחויבויות מיידיות ועתידיות מצד בעלי ההון כלפי אותם הפוליטיקאים בעלי השלטון, שנתנו בידם את אמצעי המינוף הציבוריים, זאת במגוון דרכים ושיטות.
רב ובעייתי מכך, מצב זה מאפשר לפוליטיקאים לברוח מייעודם האמיתי: התמודדות עם עיוותים חברתיים שמתהווים, והתמודדות עם חוסר היעילות, הבזבוז והשחיתות שמתהווה במנגנון השלטון הציבורי על כל שלוחותיו. וכך מתקיים לו ומונצח מצב מעוות ומייאש.
הנזקים הכספיים האלה לחברה גדולים, ברי כימות ומובנים! הנזקים התודעתיים, ארוכי הטווח, אינם ברי מדידה ולכן מסוכנים בהרבה לחוסן החברתי.
בהיעדר מורשת ארוכת שנים, בהיעדר חוקה מוסכמת כתובה, בהיעדר קודי מוסר כלליים מוסכמים, קבועים ומקובלים, פני החברה כולה מופנות אל האליטות האלה ואל נכונותם ויכולתם להוות דוגמה ומשל. האליטות האלה הן החוקקות היום את ההיסטוריה בסלע השיש, סלע הקיום החברתי, בסלע העתיד.
האמצעי העיקרי המיידי שנותר בידי מנגנוני החברה להגן על עצמם, הוא אמצעי אכיפת החוקים הכתובים. האליטה המשפטית אחראית על זה מתוקף חוקי החברה. הם שבט לוי או הלויים הנוכחיים, שאמורים יחד עם מנגנוני הביקורת, הגבייה וביטחון הפנים, לבצע עבודת קודש זאת, וכלויים בשעתם חלה עליהם חובה קדושה לעשות זאת בנחישות, בקנאות וללא פשרות. אלא שהמגבלות ידועות: אלה הם מנגנונים ציבוריים הסובלים מאותם תחלואים שכבר הוזכרו לעיל, אך כאן, בהיעדר אפשרות מעשית להפרטה, נותר רק להתגייס ואף לפרק זמן מוגבל, כי עת חירום היא לישראל.
אשר על כן, במודע ובידיעת המגבלות, מוטלת עליהם החובה ליצור סדרי עדיפות בהתאם לשיעורי הסיכון הקיימים לעתיד החברה מצד מפירי החוק למיניהם. לכן עליהם להתמקד מחוסר ברירה אחרת, קודם לכל באכיפה חסרת פשרות על האליטות הכלכליות והפוליטיות. זה יקרין כלפי מטה וייצור את האמירה הנדרשת כלפי החברה בכללותה. זה יבנה מחדש את ההרתעה הנדרשת. זה יקטין את מספר הפוליטיקאים שיילכו ל"שליחות הציבורית" ממניעים פחות כשרים או למטרות אישיות בלבד.
