חוקרי השב"כ רשאים להשתמש ב"אמצעים מיוחדים" כלפי עצורים - אם מתקיימים התנאים שנקבעו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה - גם אם הם מיועדים לסכל מעשה מיידי ולא סכנה מיידית. כך קובע (יום ב', 26.11.18) שופט בית המשפט העליון,
יוסף אלרון. "דרישה זו [המיידיות] מתקיימת גם אם הסכנה עלולה להתממש לאחר ימים או אף שבועות ממועד החקירה", קובע אלרון.
עוד קובע אלרון, כי ההגנה בדבר הצורך בהפעלת "אמצעים מיוחדים" יכולה למנוע את עצם פתיחתה של חקירה פלילית נגד החוקרים, ולא רק לאחר שהם עומדים לדין. "מקום בו שוכנעו רשויות התביעה כי עומדת לחשוד הגנת הצורך, אין הצדקה לנקוט נגדו בהליכים פליליים שסופם ידוע", הוא אומר. אלרון מעיר, כי הדבר עולה גם מפסיקתו של בג"ץ בנוגע לחקירות השב"כ וגם מההיגיון המשפטי הכללי.
טענה נוספת שדוחה אלרון, היא שהנחיות היועץ המשפטי (שנקבעו בידי
אליקים רובינשטיין בשנת 1999) בדבר הפעלת "אמצעים מיוחדים" בידי השב"כ אינן חוקיות, בנימוק שהן פוסלות את פסק דינו המנחה של בג"ץ בנושא משנת 1994. אלרון אומר: "הקווים המנחים שנקבעו בהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה, ובפרט בחלקה האופרטיבי, מדגישים את בחינת התקיימות תנאיו של סייג הצורך בנסיבות הספציפיות הנדונות - הצורך לנקוט בפעולה מיידית כדי למנוע סכנה מוחשית לפגיעה חמורה, לצד נחיצות הפעולה וסבירותה - ובכך מאזנים כראוי בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק".
לדברי אלרון, הטענה נגד חוקיות ההנחיות "מתעלמת מכך שפירוט כל אותן נסיבות שתילקחנה בחשבון בעת קבלת ההחלטה האם פעולת החוקרים חוסה תחת סייג הצורך, נפתח בקביעה המפורשת ש'החלטת היועץ המשפטי תינתן בכל מקרה לגופו, תוך בדיקה פרטנית של כל המרכיבים'. קיומו של אישור אד-הוקי שיינתן בזמן אמת לביצוע פעולת החוקרים הוא רק מרכיב אחד מבין מכלול המרכיבים שפורטו בהנחיות, ובהם מידת הצורך ומיידיותו, חומרת הסכנה והפגיעה שנמנעו ומוחשיותן, החלופות למעשה ומידתיות האמצעים, ועוד".
אלרון גם אשרר את ההנחיה הקובעת, כי החוקרים יכולים להתייעץ עם הממונים עליהם לפני הפעלת "אמצעים מיוחדים". לדבריו, דווקא אפשרות זו מגדילה את ההגנה על הנחקר ומקטינה את הסכנה שהשימוש באמצעים אלו ייעשה שלא לצורך.
בג"ץ דחה את עתירתו של פארס טביש, איש חמאס אשר טען שחוקרי שב"כ עינו אותו ודרש להעמידם לדין. תלונתו של טביש נחקרה בצורה יסודית בידי משרד הביטחון, התגלו סתירות בגרסתו ואין מקום להתערבות נדירה בהחלטה לסגור את התיק. עוד נמצא, כי הייתה הצדקה מלאה להפעלת האמצעים המיוחדים המותרים (בניגוד לעינויים אסורים).
השופט
יצחק עמית, אשר הסכים עם אלרון, הוסיף, כי מאז פסק הדין בשנת 1994, "חל שינוי הן במישור הכמותי, קרי, בנסיבות בהן מופעלים
האמצעים המיוחדים בחקירה תחת הגנת הצורך, והן באמצעים המיוחדים הננקטים
בחקירה תחת הגנה זו. חובתם של שירותי הביטחון להמשיך ולוודא כי באותם מקרים
חריגים של שימוש באמצעים מיוחדים בחקירה, יישמר
כבוד האדם של הנחקרים".
השופט
דוד מינץ הסכים גם הוא עם אלרון. את טביש ייצגו עוה"ד אפרת ברגמן-ספיר וחליל זאהר, ואת המדינה - עוה"ד רן רוזנברג ו
שי כהן.
