באוגוסט 2009 נעצר ראווי סלטאני, צעיר ערבי תושב טייבה, בחשד כי ריגל עבור ארגון החיזבאללה. על-פי כתב האישום, ראווי יצר קשר עם נציג חיזבאללה בעת ששהה כחלק ממשלחת של תנועת בל"ד במחנה נוער ערבי שהתקיים במרוקו בקיץ אשתקד. ראווי ציין בפני איש החיזבאללה כי הוא מתאמן באותו חדר כושר עם הרמטכ"ל, גבי אשכנזי. בעקבות פנייה זו החל קשר בין הצעיר לבין מפעילי הסוכנים של חיזבאללה. קשר זה, אשר נמשך כשנה, כלל פגישה בפולין והתקשרויות שוטפות, במהלכן הונחה ראווי לאסוף מידע מפורט אודות סידורי האבטחה של הרמטכ"ל ועל שגרת הגעתו למכון כושר בכפר סבא. בנוסף הונחה להמשיך לאסוף חומרים על בכירים נוספים ויעדים פוטנציאליים לפיגוע.
לכאורה, יתכן ופרשייה זו הינה עורבא פרח, וכפי שטען אביו ועורך דינו של ראווי: כל חטאו היה שהתרברב כי הוא מתאמן עם הרמטכ"ל באותו מכון כושר. אך אם אכן יש ממש בפרשיה זו, היא מצטרפת למספר רב של מקרים דומים בהם ריגלו ערבים ישראלים עבור ארגון החיזבאללה. נשאלת השאלה האם יש ייחוד כלשהו בפרשייה הנוכחית או שמא מהווה עוד מקרה ריגול? התשובה לשאלה זו נעוצה ברמה האישית - שאלת המניע לפעולה, וברמה החברתית-פוליטית - הסביבה במסגרתה פעל ראווי.
באשר לרמה האישית, מכתב האישום של ראווי סלטאני, כפי שפורסם בתקשורת הישראלית, עולה כי המניע למעשיו היה אידיאולוגי. ראווי השתתף במחנה של צעירים ערבים לאומיים במרוקו ויצר קשר עם פעיל החיזבאללה אשר הרצה בפני משתתפי המחנה על מלחמתו של חיזבאללה בישראל. הפנייה לאיש חיזבאללה נעשתה על-מנת ליידע אותו כי לראווי נגישות לרמטכ"ל הישראלי. אדם אשר פונה לגורם עויין למדינה ומנדב מידע מסוג זה עושה זאת משני טעמים אפשריים. האחד, על-מנת לקבל כסף או טובת הנאה אחרת; השני, מטעמים אידיאולוגיים. הקונטקס הישיר בו התבצעה הפנייה - לאחר הרצאה על מאבקו של חיזבאללה בישראל והעובדה שלראווי לא הועברו סכומי כסף משמעותיים במהלך השנה בה היה בקשר עם מפעילו בחיזבאללה, מרמזים כי פעולתו אכן נעשתה מטעמים אידיאולוגיים, ומתוך רצון לסייע למערכה אשר מנהל הארגון הלבנוני נגד ישראל.
האם בכך שונה ראווי ממקרי ריגול אחרים? לפחות על-פי הפרשיות שנחשפו בתקשורת עד כה, התשובה לשאלה זו היא חיובית. משנת 2002 ואילך החלו להיחשף מקרים שונים בהם אספו ערבים ישראלים מידע עבור חיזבאללה. ברובן המכריע של פרשיות אלה היו המניעים לפעולה - סמים, בצע כסף או שניהם יחד. הפרשיות הבולטות ביותר בהקשר זה היו פרשת עומר אל-היב מבית זרזיר. אל-היב שירת כסגן אלוף בצה"ל ונעצר באוקטובר 2002. אל-היב עמד בקשר עם סוחר סמים לבנוני בשם כמיל נהרא אשר פעל בשליחותו של איש חיזבאללה בכיר בדרום לבנון. אל-היב ושותפיו, חלקם קרובי משפחתו אשר שרתו אף הם בעבר בצה"ל, נדרשו לאסוף מידע על היערכות צה"ל בגבול הצפון, להעביר מפות קוד צבאיות, להצביע על מיקום מארבי טנקים, לספק מידע על מצלמות ואמצעי מודיעין המוצבים על קו הגבול ועוד. בתמורה למידע אישר חיזבאללה, אשר שלט באותה תקופה על אזור הגבול, להעביר לידי רשת הריגול כמויות גדולות של סמים. את הסמים מכרו אל-היב ושותפיו בשוק המקומי.
פרשייה דומה במאפייניה נחשפה כשנה לאחר מכן. גם במקרה זה דובר על רשת ריגול אשר סחרה למעשה במידע ביטחוני בתמורה לסמים. במרכזה של הרשת עמד סעד קהמוז, תושב הכפר רג'ר, אשר גם הוא גויס לחיזבאללה על-ידי סוחר הסמים הלבנוני כמיל נהרא ואיש חיזבאללה נוסף. מפעיליו של קהמוז דרשו ממנו לספק להם מידע מגוון החל ממידע ביטחוני אודות אזור הצפון - היערכות כוחות צה"ל באזור הכפר רג'ר, צילום בסיסי צה"ל ויעדים נוספים במרחב הצפון דוגמת קריית שמונה והרכבל בצוק מנרה. לצורך עמידה במשימות אלה ולצורך החדרת הסמים לישראל, גייס קהמוז רשת פעילים שכללה כמה מקרובי משפחתו, וכן מספר ישראלים בהם גם חברתו לחיים תושבת קריית שמונה. בתמורה למידע הועברו לרשת סמים אשר הוברחו לישראל דרך הכפר רג'ר. במסגרת זו החדירה הרשת לישראל יותר מארבעה טון חשיש.
שתי פרשיות אלה לא היו היחידות. כך ביולי 2006 נעצר ריאד מזאריב תושב הכפר מזאריב שבעמק ישראל. אף הוא יצר קשר עם איש חיזבאללה לצורך מסחר בסמים, ומסר לו ידיעות אודות הנעשה בישראל בזמן מלחמת לבנון השנייה. בפברואר 2008 נעצר נגד צה"ל, לואי בלוט, תושב הכפר פסוטה שבגליל, אף הוא באשמת העברת מידע לחיזבאללה כחלק מרשת אשר הבריחה סמים לישראל.
מבחינה זו מקרהו של ראווי, שוב בהנחה כי אכן יש ממש בהאשמות נגדו, מהווה מקרה יוצא דופן ומדאיג במיוחד. יתכן כי ניתן היה לפטור פרשייה זו בטענה כי מדובר במשובת לב של צעיר ערבי בעל רגשות לאומניים. בה בעת, יש לזכור כי ראווי הגיע למחנה במרוקו כחלק מתנועת בל"ד אשר מנהיגה,
עזמי בשארה, הואשם אף הוא בריגול לטובת חיזבאללה. כזכור, בשארה נחשד בקיום קשר חשאי ומתמשך עם אנשי מודיעין של חיזבאללה, שהיו אמונים על איסוף מידע על ישראל. במסגרת זו, כך על-פי ההאשמות נגדו, נהג לייעץ ולספק הערכות שונות לגורמי המודיעין בחיזבאללה עוד לפני המלחמה בלבנון. כשנפתחה המלחמה, בשארה שינה את טיב המידע שסיפק והחל לייעץ לארגון כיצד לנהל את המערכה נגד ישראל: הוא העביר מידע שנועד להעמיק את הפגיעה בישראל, סיפק מידע על יעדים אפשריים לירי רקטות וסייע בכיוון הירי וכן הערכות לגבי תגובת ישראל הצפויה במידה וחיזבאללה יגדיל את טווח ירי הטילים אל מעבר לחיפה. בנוסף ייעץ לחיזבאללה כיצד לנהל לוחמה פסיכולוגית נגד ישראל באמצעות מסרים תקשורתיים לציבור הישראלי היהודי והערבי בזמן המלחמה. כפי שעולה מההאשמות התלויות נגדו, בשארה קיבל בתמורה מאות אלפי דולרים. בעקבות האשמות אלה ברח בשארה מישראל.
אכן, כפי שציינה תנועת בל"ד בתגובתה למעצרו של ראווי: העבירות והחשדות המיוחסים לראווי "רחוקים מאד מהמצע הפוליטי של המפלגה ומדרכי הפעילות שלה". בה בעת, אם נצרף את שני המקרים יחדיו - ראווי ובשארה, יתכן וניתן להסיק כי מעשהו של ראווי אינו מנותק מההקשר החברתי-פוליטי בתוכו פעל, ואשר במסגרתו גם יצא למחנה לאומני במרוקו. כלומר, ראווי פעל בתוך סביבה אשר ניתן להגדירה כ"סביבה מאפשרת", גם אם פורמלית, כפי שצויין בתגובתה של בל"ד, מצעה הפוליטי של המפלגה מחייב את כל חבריה ו"מציב גבולות ברורים בפני הנוער". לפחות במקרהו של ראווי, עם כל הזהירות המתבקשת, נראה שכתובים לחוד ומעשים לחוד.
