|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לצערנו הרב החטיפות הבאות תתרחשנה - זו המטרה העיקרית של ארגוני הטרור ובמיוחד לאחר ניצחונם בעסקת שליט ● כיצד המדינה צריכה להתמודד עם החטיפות הבאות? וחשוב יותר, איך המדינה נדרשת להיערך במידה ואכן תגיע החטיפה הבאה? ● הצעה לכללים מחייבים למצבי חטיפות
|
|
לוחמי חמאס - בכל מחיר [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| אין מחלוקת על כך שארגוני המחבלים, בעיקר החמאס והחיזבאללה, ינצלו כל אפשרות כדי לבצע חטיפות חיילים ואזרחים, בפרט אחרי עסקת גלעד שליט וזאת, כדי להישאר בתודעה הבינלאומית למימוש מטרותיהם להשמדת מדינת ישראל | |
|
|
|
|
התפישה שהשתרשה בקרב מנהיגי ארגוני הטרור, כי מדינת ישראל עושה הכול ותעשה גם בעתיד הכול כדי "להשיב את הבנים הביתה", היא שהביאה את החמאס לחטוף את שליט. אג'נדה זו לא תשתנה בקלות. שינוי התפישה בקרב המחבלים יכול להיעשות רק אם תשכיל ישראל לקבוע ולנהל מדיניות ברורה להתמודדות עם מקרים כאלה בעתיד. בהיעדר מדיניות, ממשלות ישראל נגררות אחר דרישות המחבלים ותגובתן מונעת מלחץ ציבורי.
אין מחלוקת על כך שארגוני המחבלים, בעיקר החמאס והחיזבאללה, ינצלו כל אפשרות כדי לבצע חטיפות חיילים ואזרחים, בפרט אחרי עסקת גלעד שליט וזאת, כדי להישאר בתודעה הבינלאומית למימוש מטרותיהם להשמדת מדינת ישראל וכן, לאור העובדה שגם משפחות האסירים שלא שוחררו בעסקת שליט מפעילות לחץ מוגבר וכבד על ראשי החמאס לפעול לשחרור יקיריהן.
הבה נדמיין לנו, שאחרי המחיר הכבד שמדינת ישראל תשלם קרוב לוודאי בעסקת גלעד שליט, החמאס, בפעולה מבצעית נועזת ומוצלחת, חוטף לצערנו שני חיילי צה"ל נוספים. למחרת החטיפה יפורסם, כי כוח ההתקפה השתייך לגדודי עז אלדין אל קסאם - ועדות ההתנגדות של החזית העממית וצבא האיסלאם - אותו ארגון אשר חטף גם את גלעד שליט וכמעט באותו דפוס פעולה.
הפעם החמאס העלה מלכתחילה את סף דרישותיו תמורת החיילים החטופים, ובהודעה לתקשורת פרסם כי התנאי לשחרור החיילים החטופים הוא שחרור כל אסירי חמאס בלי יוצא מן הכלל שנותרו בכלא הישראלי ולא זכו להשתחרר בעסקת שליט ועוד 3,000 מחבלים עם ובלי דם על הידיים כאסירים מהפת"ח ובנוסף לכך, הדרישה של פתיחת המעברים באופן מוחלט והסרת המצור האווירי והימי כאחד כדי שיוכלו להתעצם ולבנות את כוחם נגד מדינת ישראל ובעקבות כך גם החלה הסחטנות החוזרת על עצמה.
כעת הכל מתחיל מחדש. שוב עולה שאלת שחרור "בכל מחיר" או "לא בכל מחיר", ויכוח ציבורי נוקב ניטש בתקשורת בין שתי העמדות המנוגדות, הפגנות ואוהלי מחאה מול משרדי הממשלה, לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות ולחץ כבד ומעיק מצד משפחות החטופים המפנות אצבע מאשימה כלפי הממשלה, "למה במקרה גלעד שליט כן, ובמקרה שלנו - לא?". ומנגד, קריאות "די לסחטנות ולכניעה" ושוב המדינה נכנסת לסחרחרת רגשית בסיוע התקשורת של בעד ונגד ולא רואים את הסוף. והממשלה חסרת אונים מול הלחצים.
צדק אהוד ברק באומרו, "יש סיכון בשירות הצבאי. חייל יכול להיהרג או להיחטף או לחזור הביתה נכה לחלוטין". כך שמצב חטיפה, עם כל הצער שבדבר, הוא אם אפשר לומר המקרה הפחות גרוע שקורה למשפחות החיילים החטופים, בנם למרבה המזל לא נהרג ולא הפך לנכה-צמח. לחייל החטוף יש לפחות סיכוי שיחזור בריא ושלם הביתה ומדברים עליו.
|
|
היערכות בהיבט המדיני ביטחוני
|
|
|
| אסור לרדת על הברכיים ראה דוגמת עסקות ג'בריל, רגב וגולדווסר ועסקת טננבאום, ולפגוע באינטרסים של המדינה בגלל סחטנות של ארגוני טרור | |
|
|
|
יש לראות בחטיפה כמעשה תוקפנות ופגיעה בריבונות של מדינת ישראל ואין זה משנה אם היא באה מצד החיזבאללה או החמאס או מדינה אחרת, וכך יש להתייחס אליה - צבאית ומדינית כאחד.
מאחר ועניין החטיפות מהווה בסופו של דבר איום אסטרטגי על מדינת ישראל, טוב ונכון עשתה ועדת וינוגרד כאשר הטילה בסיכומיה משימה נוספת, והיא לפתח (בתאום עם צה"ל וזרועות הביטחון) אסטרטגיה כוללת וארוכת טוות להתמודדות בנושא חטיפות חיילים ואזרחים, שתצמצם את התמריץ לביצוען, ולהביאה לאישור הממשלה. השאלה אם דבר זה התבצע?
אחד הערכים החשובים הם החוזק והעוצמה של המדינה. לכן אסור לרדת על הברכיים ראה דוגמת עסקות ג'בריל, רגב וגולדווסר ועסקת טננבאום, ולפגוע באינטרסים של המדינה בגלל סחטנות של ארגוני טרור. זהו ערך עליון שצריך לחזק ולטפח, בניגוד לעבר, גם אם הוא עומד בסתירה לגורלו האפשרי של חייל היוצא לקרב.
משמעות הקביעה והדרישה "לשחרר בכל מחיר" מתאימה אולי לעצרות, עצומות ולאירועים המאורגנים לטובת משפחות החטופים, אך יש לדעת שפירושה הוא אחד - אין צורך בשיקול דעת לאומי, אך הנהגה לאומית חייבת לעשות שיקול לאומי גם אם התוצאה היא פגיעה בחייל הנמצא או אזרח בשבי.
מדיניות זו צריכה לכלול בראש ובראשונה את החזרת כושר ההרתעה של צה"ל והשבת היוזמה לחילוץ לידיו. ברוב אירועי החטיפה יש מודיעין איכותי וחיילי צה"ל מיומנים מבחינה מבצעית לשחרורם. לאורך קיומה של מדינת ישראל ערכו חיילי יחידות העילית שורה של מבצעים לשחרור חטופים והפכו למודל לחיקוי לכל העולם המערבי. גם במקרים בהם פעולת חילוץ לא התאפשרה, נמנעה ישראל מלהיכנע לטרור ונהל משא-ומתן עם החוטפים. ישראל העדיפה למצוא דרכים יצירתיות להשבת החטופים, שלרוב כללו חטיפות יזומות על-ידי חיילי צה"ל כדי שישמשו כקלפי מיקוח להחלפתם בחטופים.
|
|
| מדינת ישראל צריכה לקבוע גישה בלתי מתפשרת, כי היא רואה בכל מקרה חטיפה של חיילים או אזרחים פגיעה בריבונותה והכרזת מלחמה | |
|
|
|
בשנתיים האחרונות ארגוני הטרור עשו ניסיונות רבים לחדור לשטח ישראל ולחטוף חיילים נוספים כקלף מיקוח. הקמפיינים והלחץ האינסופי להיענות לדרישותיהם המוגזמות של ארגוני הטרור תמורת שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט לא השביעו את רצונם אלא רק הגבירו אותו. הם אינם מסתפקים בנכס היקר שברשותם, קלף מיקוח שכבר מעלה את דרישותיהם על שולחן הדיונים הישראלי, אלא מחפשים קלף מיקוח נוסף ש"יזרז תהליכים" ושיעניק להם את האפשרות להגדיל את רשימת האסירים שישראל מוכנה לשחרר.
הדבר המצמרר הוא שניסיונות החטיפה דומים מאד לניסיונות חטיפה שהצליחו בעבר! הרבה מהם נעשים בשיטה שבה נחטף גלעד שליט, פיגוע ירי או התאבדות שאמור לחפות על מחבלים אחרים שמטרתם לחטוף חייל.
לאור הנזק הרב, הן המדיני והן הביטחוני שיוצרות החטיפות, יש לקבוע מדיניות מדינית ומבצעית כנגד מצבי חטיפות. הפתרון לכך הוא שיש לקבוע כללים ברורים ומחייבים למצבים מיוחדים אלו שעל פיו יפעלו כולם במערכת משולבת, בלי יוצא מן הכלל, כולל לצערנו גם משפחות החטופים.
מדינת ישראל צריכה לקבוע גישה בלתי מתפשרת, כי היא רואה בכל מקרה חטיפה של חיילים או אזרחים פגיעה בריבונותה, וכהכרזת מלחמה על-ידי מדינה או ארגון שמשטחה יצאו החוטפים לבצע את החטיפה.
מדינת ישראל צריכה לנקוט בגישה אקטיבית, בדומה לתקופתו של יצחק רבין. בתקופתו התקבלו החלטות אקטיביות שמשמעותן ניסיון לשיחרור החטופים גם אם יהיו פגיעות בנפש. כך היה במבצע אנטבה וכך היה עם החייל נחשון וקסמן ז"ל. לצערנו הרב, בשנים האחרונות נראה שהאופציה הצבאית אינה מופעלת.
במקרה של חטיפה, יש להגיב בחוזקה ומיידית על-ידי תקיפה אווירית לעבר מטרות מתוכננות מראש, ולאחר מכן יש לתת אולטיאטום הדורש את החזרת החיילים תוך שלושה ימים. אם ארגון הטרור לא יעשה כן, וסביר להניח שלא, יש לחזור על מבצע 'עופרת יצוקה' עם שלבים מתקדמים יותר - ויזדעק כל העולם וארגוני זכויות האדם באו"מ ומחוצה לו, לא לוותר על כך. במקביל יש להפעיל את כל מקורות המודיעין כדי להביא ליכולת מבצעית של שחרור החטופים.
|
|
מספר כללים מחייבים למניעת מצבי חטיפות
|
|
על הממשלה להכין ולאשר קוד לאומי וכללים מחייבים למצבי חטיפות חיילים ואזרחים שעיקריהם צריכים להיות מושתתים על ההנחות הבאות:
א. ככלל, לא ישוחררו מחבלים חיים תמורת גופות חיילים, אחרת יש סכנה שחיי החטופים יהי הפקר.
ב. תג המחיר יהיה אחד או שניים מהאסירים שבידינו בלבד תמורת חייל שלנו, אפשרי לפי בחירתם, ולא יותר מכך.
ג. לא יחל כל משא-ומתן לפני שהצלב האדום או גוף מוסמך אחר יבקר אצל החטוף ומעביר מידע אמין על שלומו ובריאותו.
ד. מחבלים עם דם על הידיים המהווים סיכון ביטחוני עם יציאתם לחופשי, לא ישוחררו.
ה. יימחק מהלקסיקון הלאומי הביטוי "ישוחרר בכל מחיר" כדי לא לשעבד את האינטרסים האסטרטגיים והלאומיים של מדינת ישראל.
ו. למרות אופנת זכות הציבור לדעת, יחוקק חוק או תתוקן תקנה אשר במסגרתה ייאסר על התקשורת לעסוק בסוגיית חילופי השבויים, בפרט בעת המשא-ומתן, ותישמר דממה בנושא עד לסיום העסקה, הכל כדי להשיג תוצאות מרביות.
ז. יחול איסור על מקבלי ההחלטות - מראש הממשלה, שרים והעוסקים ישירות במשא-ומתן - להיפגש עם משפחות החטופים ונציגיהן עד גמר הפרשה, כדי לא לאפשר כל לחץ בהחלטה, אלא רק על-ידי גורם שאינו שותף ישיר למשא-ומתן שהממשלה תקבע את זהותו ורק הוא זה שיהיה בקשר עם המשפחות.
ח. היה ותגיע שעת ההצבעה בממשלה אם לאשר או לא את העסקה, טוב שההצבעה של השרים תהיה חשאית כדי שיצביעו לפי מיטב מצפונם ולא יושפעו מלחצים.
ט. משפחות החטופים לא צריכות להיות צד במשא-ומתן וגם לא לערב את התקשורת, לא לכתת רגליהן אצל מקבלי ההחלטות ולשכנע אותם לאשר את העסקה. צריך שיהיה קוד מובן המאפשר ניתוק המשפחות ממקבלי ההחלטות. למרות ההבנה למצבן, יש לקבוע כללים לקשר איתן., לא צריך לברוח מהן אבל גם לא צריך ליצור תקשורת עימן. מי שהוסמך לכך צריך להישיר מבט לעיני בני המשפחות, לחבקם ולאמצ,ם אך לומר להם באומץ ובנחישות,"יקירים, מצטערים, אך זה המצב כיום, החזיקו מעמד".
לסיכום, יש לשאוף לעגן בחקיקה את המסגרת לניהול המשא-ומתן לשחרור חטופים בעתיד, ואת המחיר המרבי שישראל תשלם בתמורה לשחרור. אף שמדובר בחקיקה מורכבת, יש לה שני יתרונות בולטים: היא תרסן את השיח הציבורי בהקשר של אירועי חטיפה ותקל מהלחץ המופעל על הממשלה.
ייתכן אף שפעולת חקיקה זו ושינוי המדיניות תקטין בתהליך הדרגתי את המוטיבציה של האויב לעשות שימוש בנשק החטיפות.
|
|
|
גרשון אקשטיין הוא סא"ל בדימוס, סופר ופובליציסט.
|
|
| תאריך:
|
20/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
21/09/2009
|
|
גרשון אקשטיין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
משה ג
|
20/09/09 15:09
|
|
|
|
2
|
|
מנכ"ל תנובה
|
20/09/09 16:04
|
|
|
|
3
|
|
עליזה
|
20/09/09 17:29
|
|
|
|
|
|
חטפו להם את השכל
|
20/09/09 18:45
|
|
|
|
4
|
|
לואיס קרול
|
21/09/09 13:48
|
|
|
|
5
|
|
ימימה התמימה
|
30/09/09 16:11
|
|
|
|
6
|
|
הניה
|
6/10/09 14:30
|
|
|
|
7
|
|
עמנואל מנו נאור
|
14/10/11 13:26
|
|
|
|
8
|
|
מוסקו
|
19/06/14 07:53
|
|
|
התיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל, הידוע גם בשם "חוק הרפורמה הקרקעית", שאותו מציעה הממשלה והעוסק בין השאר בהפרטה של חלק מקרקעות המדינה המהוונות בבנייה הרוויה ובהפיכת מינהל מקרקעי ישראל לרשות ממלכתית, הפך מיד עם בואו לאוויר העולם לסלע מחלוקת משמעותי בציבוריות הישראלית, בתקשורת ובבית המחוקקים. מזה שנים לא היה חוק שריכז סביבו כה הרבה דיונים ציבוריים, ריתק את כל שכבות הציבור לתכניו וגרם לוויכוח ציבורי אקטיבי שהתנהל סביב השינויים המוצעים, ואף חידד את חשיבותה של המדיניות הקרקעית הלאומית לכל שכבות האוכלוסיה בישראל ולכל גוף כלכלי-עסקי הפועל בתחומי המדינה.
|
|
|
|
|
'הארץ' דיווח ביום שלישי 8.9.09 על המגעים בין המערב לאירן בנושאי הגרעין. לפי הדיווח, הסתיימה פגישת 6 המעצמות המערביות המטפלות בנושא בכישלון, בגלל סירוב רוסיה וסין לשתף פעולה עם יתר המעצמות (ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה) בהטלת סנקציות חמורות על אירן. המקורות היו "פקיד בכיר בירושלים" ו"פקיד ישראלי". ההגדרות מלמדות שמדובר באיש המוסד. הידיעה מסתמכת על מקור בעייתי בגלל נחישות המוסד לגרום לפעולות צבאיות נגד אירן, בגלל הערכתו שאירן תגיע בקרוב לייצור פצצה אטומית.
|
|
|
|
|
חסד עשו עמנו שמואל הספרי ואלדד יניב ('הארץ' 11.9.09). הם רשמו אצל ארי שביט פטנט חדש ומקורי: ציונות נאציונל-סוציאלסטית, או כלשונם "לאומנות של הקו הירוק". הניתוח שלהם גאוני. בתור "לאומיים" הם שופכים בוץ על כל עם ישראל, למעט על שניים: הספרי ויניב. את כולם הם פוסלים. אחרי יצחק רבין התיישבו, לדבריהם, על כסא ראש הממשלה בישראל, מנהיגים גמדים... מדינאים חובבנים... "פושעי אוסלו". ציפי לבני "יודעת את האמת ולא אומרת אותה". ביבי - "סכנה לבטחון המדינה". ברק - "אדם חסר כל אמפתיה...". מפלגת העבודה - מפלגה של שום כלום. מרצ - "מפלגה של תעשיית שלום". וקדימה - "אין דבר כזה קדימה".
|
|
|
|
|
היציאה הצפונית מירושלים, לכיוון בית-חורון ומודיעין, משרה על הנוהג בנתיב זה אווירת דיכאון. אך עברת את המחלף לכיוון רמות מזה והר-הצופים מזה, ואתה מוצא עצמך נוהג בכביש מהיר, חדיש, לא סואן במיוחד - אבל מנותב בין שתי גדרות. לרגעים זו גדר תיל ולרוב זוהי חומת אבן. יש שהגדר צמודה לשולי הכביש ויש שהיא מתרחקת ממנו, עולה ההרה או יורדת לגיא, מתנחשלת כמו נחש בהתאם לתוואי הקרקע.
|
|
|
|
|
ראשית יובהר כי ערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו דינו להישמע בבית המשפט העליון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
