עו"ד מעיין דואק, משלוחת התביעות של המשטרה, העלתה טענות חסרות יסוד בניסיון להצדיק חיפוש בלתי חוקי שערכו שני שוטרים. כך עולה מפסק דינה של שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט, אשר החליטה לזכות את מרים סעאידה מאשמת הלנת שוהה בלתי חוקי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
את החיפוש ביצעו השוטרים שמעון דיין וגבי ישראילוב ביוני 2016. הם הבחינו בשעת לילה מאוחרת ביעקב ביטון, שהיה אמור להיות במעצר בית, ברחוב ברמלה. כאשר התקרבו אליו, ראו שבידיו מספרי ברזל גדולים (המכונים "תוכי"), ולפיכך עיכבו אותו לחקירה בתחנה. בחקירתו אמר ביטון, כי קיבל את המספריים מחברו אשרף סעאידה כדי לפרוץ מנעול בבית אמו. כדי להוכיח את טענותיו, הוביל אותם ביטון בשעה 1:40 לפנות בוקר לביתו של אשרף.
הנאשמת היא שפתחה את הדלת, ולדברי השוטרים היא נראתה להם לחוצה והכחישה שיש מישהו בבית. מרים הרשתה להם להיכנס ולחפש; דיין מצא במקלחת תחתוני גבר והגיע למסקנה שבחדר השינה השתמשו שני בני אדם. לכן, דרש ממרים להורות לבעלה לצאת ממחבואו. אשרף יצא מתחת המיטה, אישר שמסר את המספריים לביטון, ואז התברר שהוא תושב יו"ש ושוהה בישראל שלא כחוק.
סעאידה טענה שהחיפוש היה בלתי חוקי, בעוד התביעה טענה, כי דיין וישראילוב לא ערכו חיפוש אלא "בדיקה" ולכן לא היה צורך בצו חיפוש כחוק. אולם גלט דוחה טענה זו (13.6.19) בשל מספר סיבות. לדבריה, לאבחנה כזאת אין בסיס בחוק; השוטרים והתביעה המציאו את המונח "בדיקה" שאיננו קיים בחוק ובפסיקה. קבלתה של טענה זו תוביל לכך שהמשטרה תוכל לחדור לפרטיותו של כל אזרח כמעט ללא הגבלה - תוצאה בלתי סבירה.
עיון בפרוטוקול התיק מעלה, כי דואק העלתה את אותה בסיכומים, לפחות בצורה חלקית. "המאשימה סבורה שהכניסה לבית לא מהווה חיפוש, השוטרים לא פתחו ארונות, לא חיפשו מתחת לחפצים וזו לא הייתה מטרתם", טענה. כאשר שאלה גלט מהו השם המשפטי של הפעולה שביצעו השוטרים, התחמקה דואק מתשובה ברורה: "הכניסה לבית היא לא חיפוש... לשיטת המאשימה לא מדובר בחיפוש, אלא בכניסה לאתר את אותו אשרף".
גלט הוסיפה והקשתה, היכן הדבר כתוב בחוק. דואק השיבה תחילה, כי "החוק שקיים לא מדבר על סיטואציה כזו, אני סבורה שיש לקונה. לא מצאתי סעיף שמדבר על-כניסה לצורך כך והכניסה והחיפוש שכן קיים בחוק זה לא המקרה כי לא מבצעים שם חיפוש". לאחר מכן חזרה בה חלקית: "אני מבהירה: לא התכוונתי שיש לקונה. החוק שיש היום לגבי חיפוש - זה לא המקרה".
גלט ממשיכה ואומרת בפסק הדין, כי מעשיהם של דיין וישראילוב היו חיפוש לכל דבר. דיין נכנס לחדרים האינטימיים ביותר בדירה - המקלחת וחדר השינה - בחן אותם היטב והגיע למסקנה שבמקום מסתתר גבר. העובדה שלא היה צורך להזיז חפץ כלשהו, אינה מוציאה את הפעולה מכלל חיפוש. לא הייתה כל עילה חוקית לביצוע חיפוש זה בלא צו, ואין כל יסוד חוקי לטענתם לפיה התנהגותה המחשידה (לדבריהם) הצדיקה את החיפוש, קובעת גלט.
עוד נקבע, כי סעאידה לא נתנה הסכמה מרצון לחיפוש, למרות שאפשרה לשוטרים להיכנס. בנסיבות האירוע - הופעת שוטרים בפתח ביתה בשעת לילה מאוחרת, ובלא שנאמר לה שזכותה לסרב לבקשתם להיכנס - לא קיבלו דיין וישראלוב הסכמה תקפה לביצוע החיפוש. לאור כל זאת, פסלה גלט את כל פירות החיפוש וזיכתה את סעאידה.
