באחת ההחלטות האחרונות שלה כשופטת פעילה, הכריעה שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, שפרשה היום (ד', 3.3.04) לגמלאות, כי היא בעלת סמכות, בתוקף תפקידה כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, להכריע בשאלת מועד הבחירות הכלליות הבאות לכנסת, ואלה יתקיימו בנובמבר 2007 - ולא ב-2006, כפי שסבר היועץ המשפטי לממשלה.

בזאת החליטה דורנר לדבוק בפרשנות המרחיבה. עם זאת, וכפי שאמרה מראש בראיון עימה - דורנר היא "רק צינור", כלשונה, לבית המשפט העליון, וברור לה שהנושא יובא ויוכרע בבית המשפט העליון.

כידוע, משך כהונתה של כנסת נבחרת הוא 4 שנים. סעיף 36 לחוק יסוד הכנסת קובע, כי אם החליטה הכנסת להתפזר מיוזמתה, תהא תקופת כהונתה של הכנסת שלאחריה, "עד לחודש חשוון הקרוב שלאחר גמר 4 שנים מיום הבחירה". סעיף 22 לחוק קבע, כי הוראה זו תחול גם על מקרה בו ראש הממשלה החליט על פיזור הכנסת. מכאן יוצא, כי תיתכן כנסת שתקופת כהונתה תעלה על 4 שנים.

עד שנת 99', בה תוקן חוק יסוד הממשלה, זה אכן היה המצב. ואולם, בשנה זו תוקן החוק ובוטלה הסיפא של סעיף 22 האמור, כך שכעת אין החוק מתייחס לשאלת תקופת כהונת הכנסת כאשר ראש הממשלה הוא שפיזר אותה. רק משתוקן חוק היסוד שוב, בשנת 2001
הוספה מחדש ההוראה, הקבועה כיום בסעיף 29, הקובעת כי רואים בכנסת שפוזרה על-ידי ראש הממשלה ככנסת שהחליטה לפזר עצמה.

בנובמבר 2002, לאחר שנוכח כי אין לו רוב להעברת מדיניותו בכנסת, החליט ראש הממשלה, אריאל שרון, בהסכמת נשיא המדינה, על פיזור הכנסת ה-15 וקיום בחירות לכנסת ה-16. במועד פיזור הכנסת היתה, כאמור, לאקונה בחוק, ולא היתה הוראה המתייחסת לתקופת כהונת הכנסת הבאה, במקרה בו פוזרה הכנסת על-ידי ראש הממשלה, ומכאן סלע המחלוקת בשאלה: האם תקופת כהונת הכנסת היא 4 שנים, ואז מועד הבחירות יהא ב-2006, או שמא מתכלית החוק ומכוונת המחוקק ניתן ללמוד כי דינה של כנסת שפוזרה על-ידי ראש הממשלה כדינה של כנסת שהתפזרה מרצון.

במערכת המשפטית (והפוליטית) נתגלעו חילוקי דעות באשר לשאלה פרשנית זו. בפני יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, הונחו כמה חוות דעת: חוות דעת אחת הינה של המשנה ליועצת המשפטית לכנסת, עו"ד אתי בנדלר; והשניה - חוות דעת נוגדת, שכתבה היועצת המשפטית לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, עו"ד סיגל קוגוט.

עו"ד בנדלר מחזיקה בדעתם של פרופ' אמנון רובינשטיין, ד"ר סוזי נבות, ועו"ד צבי ענבר, הסבורים כי החוק מחייב את עריכת הבחירות בחודש חשוון התשס"ז (2006). לדעת עו"ד בנדלר, אם הכנסת סבורה שרצוי שהבחירות לכנסת ה-17 יתקיימו ב-2007, עליה להעביר בכנסת תיקון לחוק יסוד הכנסת ברוב של 61 ח"כים.

לעומתה, עו"ד קוגוט מחזיקה בדעתם של פרופ' אשר מעוז ופרופ' רון שפירא, הסבורים שהתוצאה המשפטית הראויה היא קיום הבחירות בחודש חשוון התשס"ח (2007). לטענתה, הכנסת ה-16 נבחרה ביום כ"ה בשבט תשס"ג (28.1.03), ארבע שנות כהונתה (כמתחייב בחוק) מסתיימות בחודש שבט התשס"ז, ולפיכך על-פי סעיף 9 לחוק ("הבחירות לכנסת יהיו ביום ג' השלישי לחודש חשוון של השנה שבה תמה כהונתה של הכנסת היוצאת"), על הבחירות להיערך בחודש חשוון התשס"ז.

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, קבע בחוות דעת שהגיש לדורנר, כי יש להעדיף קיום בחירות לכנסת בנובמבר 2006.

עם זאת קובע מזוז בחוות הדעת, כי גם הפרשנות השנייה - לפיה ניתן לקיים את הבחירות בנובמבר 2007, יכולה להיות נכונה. ואולם, נוכח שתי החלופות, קובע מזוז, כי יש להעדיף את החלופה "הדווקנית", כדבריו, ולקיים את הבחירות במועד המוקדם יותר.

הסמכות להכריע בשאלת הפרשנות

מעבר למחלוקת פרשנית זו, קמה גם מחלוקת בשאלה האם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית מוסמכת להכריע בה, ואם לא - מי מוסמך. בא-כוח תנועת הליכוד, עו"ד איתן הברמן, סבר כי לדורנר עצמה אין סמכות, וזו נתונה למליאת ועדת הבחירות המרכזית. לעומתו, סברו בא-כוח היועמ"ש, עו"ד מייק בלאס, וכן נציגות היועצת המשפטית לכנסת ולוועדת החוקה, כי יו"ר הוועדה היא בעלת סמכות להכריע בשאלה זו.

השופטת דורנר החליטה, כי מאחר ומליאת ועדת הבחירות מורכבת מנציגי הסיעות בכנסת היוצאת, הרי שוודאי שלא ניתן להשאיר את שאלת הפרשנות בידיה. החוק, קבעה דורנר, הוציא מידי הוועדה כל סמכות שיפוטית והעביר אותה ליו"ר הוועדה. "לנציגי הסיעות אין גם בהכרח את המיומנות המקצועית הדרושה לכך. לעומת זאת, ליו"ר הוועדה הכלים המקצועיים הנחוצים לביצוע מלאכת הפרשנות, ולא פחות חשובה מכך היא אי-תלותו במערכת הפוליטית. נראה לי איפוא, כי הסמכות לפירוש החוק היא בידיו".

ההכרעה הפרשנית: בחירות ב-2007

משהחליטה כי הסמכות להכריע נתונה בידיה, קבעה דורנר כי אין לקבל את הפירוש הדווקני שמציע היועץ המשפטי לממשלה, שכן "ערכי היסוד של שיטתנו מחייבים לפרש נורמות חוקתיות - ולא כל שכן חוקי יסוד - מתוך מבט רחב, בהתחשב במכלול התחיקה ותוך שאיפה להרמוניה חוקתית".

תכלית החוק וההיסטוריה החקיקתית, קובעת דורנר, מעלים בבירור כי "הכוונה היתה להאריך את כהונת הכנסת בכל מקרה שהכנסת שקדמה לה התפזרה לפני תום כהונתה, לרבות בצו של ראש הממשלה".

"אשר על כן", מסכמת דורנר, "הגעתי לכלל דעה כי יש לפרש את המילים 'החליטה הכנסת להתפזר' כחלות על כל העילות המקצרות ימיה של הכנסת, ובכללן פיזור על-ידי ראש הממשלה. מכאן, שיש להחיל את סעיף 36 לחוק יסוד: הכנסת, על פיזור הכנסת ה-15, וממילא תכהן הכנסת ה-16 עד לחודש חשוון תשס"ח".

בליכוד מרוצים; השמאל: נעתור לבג"צ

באופן טבעי, בליכוד דווקא הביעו שביעות רצון מן ההחלטה. יו"ר סיעת הליכוד, חבר הכנסת גדעון סער, הביע קורת רוח מהחלטתה של דורנר לאמץ את עמדת הסיעה.

ח"כ סער הגיש בשבוע שעבר לשופטת דורנר את חוות הדעת המשפטית מטעם הליכוד, לפיה כהונת הכנסת הנוכחית אמורה להסתיים רק בסוף אוקטובר 2007. לדברי ח"כ סער, "החלטת דורנר עולה בקנה אחד עם ערכי היסוד של שיטת המשטר, תכלית החקיקה וכוונת המחוקק".

יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ רוני בר-און אומר בתגובה להחלטת יו"ר הבחירות המרכזית, "אנו נוכחים שוב כי תקוות השווא של האופוזיציה נמוגה. זה עוד מקרה בו ההר הוליד עכבר אופוזיציוני".

לאחר שהתריעו חברי סיעת העבודה, כי יעתרו לבג"צ באם תתקבל החלטה לקיים את הבחירות לכנסת ב-2007, הודיע חבר הכנסת אופיר פינס-פז, כי הסיעה אכן תעתור לבג"צ נגד החלטתה של השופטת דורנר.

גם בסיעות מרצ וחד"ש הודיעו כי יעתרו לבג"צ נגד ההחלטה. חבר הכנסת אחמד טיבי אמר: "הפרשנות של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, היא הנכונה ויש לקצר את חייה של ממשלת האסונות ולהקדים את הבחירות לנובמבר 2006".

ה"ש 1/04 ח"כ דליה איציק ומפלגת העבודה הישראלית