לפני שנה הלך לעולמו פרופ' אהוד שפרינצק, שבתפקידו האחרון שימש כדיקן בית ספר לאודר למימשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.
איש מבריק, חוקר מעולה, שהיה אהוד מאוד על תלמידיו. הוא לא הסתיר את דעותיו בשמאל-המתון, מה שלא הפריע לו להיות הוגן, מדוד ומתון. לפני כשלוש שנים שיתפתי עימו פעולה בהפקת כנס במרכז הבינתחומי על זאב ז'בוטינסקי במלאות 120 שנה להולדתו ו-60 שנה לפטירתו.
צריך להודות, שהאולם, מחציתו היתה ריקה בכנס לפני שלוש שנים. לעומת זאת, בערב הזכרון שנערך בשבוע שעבר, שנה לאחר שאהוד עצם עיניו והוא רק בן 62, ישבו רבים על המדרגות מאפס מושבים פנויים. היו שם חוקרים, סטודנטים, עמיתים, עיתונאים ומוקירי זכרו של פרופ' שפרינצק המנוח.
אחרי החלק הטקסי, המרגש, שבו הוקרנו קטעי ראיונות טלוויזיונים עימו, הועלו זכרונות ונשמעו הערכות לאישיותו ולמחקריו, התקיים דיון ציבורי בנושא ה"אי-לגאליזם בישראל".
גלריית המתדיינים ידועה בעמדותיה ובדעותיה הפוליטיות. שלושתם לא רק מרצים בחוגים למדע המדינה, אלא גם כותבי מאמרים בעיתונות היומית. ואף על פי כן, היתה ציפייה למקצת הגינות ואיזון, אם לא בבחירת הדוברים, לפחות בתוכן דבריהם.
התבדיתי. לא רק שהם חזרו והשמיעו את דעותיהם המוכרות מן העיתונות, אלא שאף הקצינו אותן. בהביטך אל הבימה, היה דומה שאתה נוכח בהתכנסות "שלום עכשיו" ב"צוותא", ולא בערב עיון במכללה מכובדת.
השלושה טיפלו בציבור המתנחלים כבאויב המדינה מספר א'. איש באולם לא מחה כאשר פרופ' זאב שטרנהל כינה אותם, לא פחות ולא יותר, "סרטן לחברה כולה". איש לא מחה כשאמר, כי "טעות גדולה היא לטפל בהם בכפפות משי". איש גם לא קפץ ממקומו כאשר סיפר צ'יזבטים מאיטליה ותיאר את ארץ המגף כאילו היא נתונה עדיין תחת משטרו הפאשיסטי של מוסוליני.
הנה כבר ישנה באירופה ממשלה אחת המגלה ידידות והבנה לישראל - ובא ה"מומחה" למדע המדינה ומנסה לקלקל גם פה.
ברוח דומה, אולי קצת מתונה יותר, דיברו פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' שלמה אבינרי. הראשון גילה כי נכנס לפוליטיקה לאחר מלחמת ששת הימים בעקבות ההתכנסות ב-1968 במלון "פארק", שהיתה ראשית ההתנחלות בחברון. "אלמנט דתי-לאומי הוכנס לקן של פנטיות ערבית", אמר ולא ידע שבאולם מאזין לו אחד ממשתתפי אותה התכנסות היסטורית...
פרופ' אבינרי אמר, כי "מדינת ישראל מתירה לימין עשיית דברים שמנוגדים לחוק" ו"חלקים בממשלה עוצמים עין ממעשי פשע כמו רצח, תפיסת שטחים ובניה בלתי חוקית".
השלושה דיברו בהכללות גסות, בהתנשאות בוטה, בעויינות קשה כלפי ציבור המתקרב במספרו ל-300 אלף נפש. רובם המכריע הם שומרי חוק, נאמנים מאין כמוהם למדינה, מטובי בניה ולוחמיה, שהלכו להתיישב בחבלי יש"ע בברכת כל ממשלות ישראל.
היה חידוש בערב העיון. סיפק אותו פרופ' אבינרי. "יש לנו בעיה עם מתנחלים?" - שאל ומיד המשיך: "יש לנו דבר הרבה יותר קשה. יש לנו עניין עם לאומנים יהודיים מול לאומנים ערביים. אבל אם בציבור היהודי זה קיים בשוליים, בציבור הערבי זה בשוליים ויותר מבשוליים, ואין לטשטש עובדה זו מתחת למעטה של צביעות"...
כאן עבר פרופ' אבינרי לדבר על איומים שעולים מקרב הציבור הערבי ובאים בין השאר לידי ביטוי בהתבטאויות ובפעילות של חברי-כנסת ערביים. במעט הזמן שנותר לו, תרם הפרופסור מהאוניברסיטה העברית בירושלים תובנה חשובה בנושא האי-לגאליזם האמיתי השורר במדינת ישראל ובתוככי הקו הירוק. זהו האי-לגאליזם שמונע ממשטרת ישראל ומשאר רשויות המדינה דריסת רגל בכפרים-ערים כמו אום אל-פאחם ושאר "התנחלויות" בוואדי ערה, בגליל, ב"משולש".
ולמחרת - ראינו את הכותרת הראשית ב"מעריב": "ח"כ (עבדול מאלכ דהאמשה) בשירות המחבלים"...
פרופ' אהוד שפרינצק ז"ל התמסר לחקר הימין הקיצוני, השולי. אילו ישב באולם והאזין לדברים הגורפים של חבריו בגנות המתנחלים, אולי היה מעיר להם ברוב יושרו והגינותו: חבר'ה, רק בלי הכללות, בלי הגזמות. הלהט השמאלני שלכם מעביר אתכם על דעתכם האקדמית. המיכללה איננה "הארץ"...
כמובן, לא הצטערתי שבאתי לערב העיון. התייחדנו עם זכר חוקר רב-מוניטין, התרגזנו למשמע ההשתלחות בציבור שלם בחברה הישראלית, והובהרה לנו במלוא חריפותה הבעייה הקשה האמיתית האורבת לפיתחה של מדינת היהודים - שאלת נאמנותם בעתיד של "השוליים ויותר מהשוליים" של הפלשתינים הישראליים.
הנורה האדומה הודלקה בדבריו של שלמה אבינרי. אסור עוד לאיש בינינו לעצום עיניים ולטאטא את הבעייה הערבית הפנימית אל מתחת לשטיח.
