לראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, אין כרגע רוב בפרלמנט לאישור הסכם הברקזיט החדש עם האיחוד האירופי - מעלה הניתוח שערך (יום ה', 17.10.19) העיתון דיילי טלגרף. ההצבעה אמורה להתקיים מחרתיים (שבת, 19.10.19).

ג'ונסון עומד בראש ממשלת מיעוט, הנשענת על 287 צירים של המפלגה השמרנית ועשרת הצירים של המפלגה היוניוניסטית הצפון-אירית, בעוד לאופוזיציה יש 341 צירים. אולם ההצבעה על הברקזיט לא תהיה בהכרח זהה לחלוקה המפלגתית. המפלגה היוניוניסטית כבר הודיעה שלא תתמוך בהסכם, ולכן יצטרך ג'ונסון להשיג לפחות 54 קולות מן האופוזיציה כדי להעביר אותו.

80 מהצירים השמרנים חברים ב"קבוצת המחקר האירופית" ודורשים ניתוק מירבי מן האיחוד; 28 מתוכם הצביעו נגד ההסכם הקודם בכל שלוש ההצבעות. נראה, כי לפחות חלק משמעותי מחברי קבוצה זו יתמכו בהסכם הנוכחי, שכן רבים מהם הצביעו בעד ג'ונסון במרוץ לראשות המפלגה. 21 צירים באופוזיציה הם חברים לשעבר בסיעה השמרנית, אותם סילק ג'ונסון ממנה לאחר שתמכו בחוק האוסר פרישה ללא הסכם; קיים סיכוי טוב שלפחות 17 מהם, אם לא כולם, יצביעו בעד ההסכם.

תקוותו העיקרית של ג'ונסון תלויה ב"מורדים" מתוך סיעת הלייבור. יו"ר המפלגה, ג'רמי קורבין, אומנם הודיע על התנגדותו הנחרצת להסכם, אך בסיעה קיים מספר משמעותי של צירים המאותתים שיתמכו בהסכם. 19 מהם ביקשו מהאיחוד האירופי להגיע להסכם עם ג'ונסון כדי שיוכלו לתמוך בו, והשמרנים מדברים על האפשרות שבסך-הכל יצליחו לקבל את תמיכתם של 50 צירי לייבור. אם אכן 21 השמרנים-לשעבר יתמכו בהסכם, יזדקק ג'ונסון ל-33 צירים מהלייבור - משימה קשה, אך לא בלתי אפשרית.

במסגרת ההסכם, תישאר צפון אירלנד בשוק המשותף האירופי בתחום הסחורות, ועל טובין שייכנסו מבריטניה אליה יחולו כללי המכס האירופיים. אולם מבחינה חוקית יהיה הצפון חלק ממעטפת המכס הבריטית, מה שיאפשר לג'ונסון לטעון שבריטניה כולה עוזבת את האיחוד.

שלטונות בריטניה יוכלו לאכוף את המכסים הבריטיים על סחורות שיגיעו ממדינה שלישית, כל עוד הן לא ייכנסו לשוק המשותף - כלומר, לא יעברו לאירלנד או למדינה אחרת באיחוד. במקרה שהסחורות עלולות לעבור לשוק המשותף, יהיה על בריטניה להפעיל לגביהן את המכסים האירופיים. עוסקים בצפון אירלנד יוכלו לבקש מממשלת בריטניה החזר אם המכס הבריטי יהיה נמוך מן המכס האירופי שישלמו.

בנושא המע"מ נקבע, כי בצפון אירלנד יחולו הכללים האירופיים, אך ממשלת בריטניה תהיה האחראית לגבייתו ולאכיפה נגד המשתמטים ממנו. ועדה משותפת לבריטניה ולאיחוד תקבע כיצד בדיוק תפעל מערכת זו. ככלל נקבע, כי ההסכם בנוגע לצפון אירלנד לא יוחלף בידי הסכמי סחר עתידיים בין בריטניה לאיחוד.

בנוגע להמשך הדרך הוסכם, כי ארבע שנים לאחר תום תקופת המעבר (הזמן בין תחילת הפרישה הבריטית לבין סיומה, כנראה בשנת 2021), יבחר הפרלמנט הצפון-אירי על הישארות בהסכם זה לבין הצטרפות לבריטניה בפרישה מהאיחוד. הפרלמנט הוא שיקבע האם ההחלטה תתקבל ברוב רגיל, או ברוב בו לפחות יתמכו בהחלטה לפחות 40% מתומכי העצמאות הצפון-אירית ו-40% מתומכי היותה של צפון אירלנד חלק מבריטניה, ובסך-הכל - 60% מהצירים. ארבע שנים מאוחר יותר ניתן יהיה לפרוש מההסכם ברוב רגיל, ולאחר שמונה שנים - ברוב המיוחס. אם יחליט הצפון לפרוש מההסכם, יינתנו לו שנתיים להתארגנות עד הפרישה בפועל.

ההצהרה הפוליטית המשותפת, בנוגע לעתיד היחסים בין בריטניה לאיחוד, אומרת, כי בריטניה תישאר מחויבת לקיומה של תחרות הוגנת בין החברות הבריטיות לבין אלו האירופיות. עם זאת, בריטניה מעונינת ביחסים פחות הדוקים עם האיחוד, והדבר יבוא לידי ביטוי בהסכם הסחר החופשי עליו יחתמו הצדדים. ניסוח זה בא במקום הדרישה האירופית למחויבות בריטית לכלליו בנוגע לאיכות הסביבה וזכויות העובדים - מחויבות שנועדה למנוע מחברות בריטיות לאמץ כללים מקלים יותר וכך להוזיל את מוצריהן/שירותיהן.