לפני זמן קצר הודעתי לנשיא המדינה שאני מחזיר לידיו את המנדט להרכבת הממשלה. מאז שקיבלתי את המנדט פעלתי ללא הרף, גם בגלוי וגם בסתר, כדי להקים ממשלת אחדות לאומית רחבה. זה מה שהעם רוצה. זה גם מה שישראל צריכה, אל מול האתגרים הביטחוניים שהולכים וגדלים מדי יום מדי שעה.

במהלך השבועות האחרונים עשיתי כל מאמץ כדי להביא את בני גנץ לשולחן המו"מ, כל מאמץ כדי להקים ממשלה לאומית רחבה, כל מאמץ כדי למנוע בחירות נוספות. לצערי, פעם אחר פעם הוא פשוט סירב. תחילה סירב למתווה הנשיא, אחר כך סירב להיפגש איתי, אחר כך סירב לשלוח את צוות המו"מ שלו ולבסוף הוא סירב לדון במתווה הפשרה שהצעתי. הוא לא נתן לזה אפילו חמש דקות, שום דיון רציני, פשוט נתן תשובה אוטומטית שלילית. הוא התמיד בסירובו גם אחרי שקודם לכן נעניתי לבקשתו להיפגש עם הרמטכ"ל שהציג בפניו את מכלול האיומים והאתגרים שמדינת ישראל ניצבת מולם.

לצערי, הסרבנות של גנץ מעידה על דבר אחד. בני גנץ נותר שבוי בידיהם של ליברמן ולפיד. לפיד שרוצה במפלתו וליברמן שמונע משיקולים זרים שנוגעים לענייניו האישיים. גנץ לפיד וליברמן רק מדברים על אחדות. בפועל הם עושים את ההפך הגמור. הם מעודדים פילוג וחרמות. הם פוסלים את חובשי הכיפות, ואת מי הם לא פוסלים? את חברי הרשימה הערבית המשותפת. הם מתואמים איתם כל הדרך לממשלת מיעוט של השמאל.

אני רוצה שתבינו, ממשלת המיעוט תקום בתמיכתם של חברי הרשימה המשותפת, אלה שמאדירים את הטרור, אלה ששוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל. המפלגות הערביות כבר המליצו על גנץ בפני הנשיא, בדיוק כפי שהתרעתי לפני הבחירות. ועכשיו, רק לאחרונה, הם החרימו את השבעת הכנסת וסירבו להצהיר אמונים למדינת ישראל. איך תוכל ממשלת המיעוט של גנץ שנשענת על מפלגות אלה, איך היא תוכל להילחם בטרור, בחמאס, בחיזבאללה, באירן? התשובה פשוטה, היא לא תוכל. אם גנץ יתפתה להקים ממשלה מסוכנת כזאת, אעמוד בראש האופוזיציה ואפעל יחד עם חברי להחליפה במהירות. אבל עדיין לא מאוחר, אם גנץ יתעשת, אם הוא ישתחרר מהלפיתה של לפיד וליברמן, אם הוא יזנח את רעיון ממשלת המיעוט, נוכל להקים יחד את הממשלה שמדינת ישראל כל כך זקוקה לה בעת הזאת, ממשלת אחדות לאומית רחבה, של כל אלה המאמינים במדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינה דמוקרטית. זה היה הפתרון וזה נשאר הפתרון.