מוביל של רשת מוצרי החשמל א.ל.מ, השייכת לקבוצת אלקטרה, איים על בני הזוג עמיחי כפיר ושני וקסלר, כאשר סירבו לשלם תמורת הורדתה מדירתם של מכונת כביסה ישנה במסגרת רכישת מכונה חדשה. המוביל אמר לבני הזוג: "אני אפוצץ אותך" ו"בוא אני אראה לך מה זה איומים", ויחד עם חברו נטלו את המכונה ללא רשות לאחר שבני הזוג כבר מכרו אותה לאחר.

הרשם הבכיר אריה דורני-דורון דחה את טענתה של א.ל.מ, לפיה בני הזוג ניסו לנצל את אנשיה כדי להוריד את המכונה מדירתם, בעוד המובילים רשאים ליטול אותה לגריטה בלבד. הוא אומר, כי גרסתם של וקסלר וכפיר משכנעת יותר לעומת הסתירות בגרסתו של המוביל; הלה דרש תשלום של 50 שקל למרות שאמור היה לבצע את העבודה חינם, וזאת תוך ניסיון בשיטת "מצליח" להטעות את בני הזוג; הוא נטל את המכונה הישנה תוך "כל דאלים גבר"; התנהלותו הייתה בריונית ויחד עם חברו נטל שלא כדין רכוש פרטי.

עוד קבע דורני-דורון, כי א.ל.מ נושאת באחריות להתנהגותם של המובילים והיא "אינה יכולה לחסות תחת גורמים שונים עלומים". א.ל.מ סירבה ליטול את האחריות, למרות שדיני הצרכנות מחייבים אותה להקפיד על כל תג. "היום תינטל מכונת כביסה ישנה, ומה יהא על יום המחר בו יינטל ציוד יקר יותר או סנטימנטלי יותר?", שואל דורני-דורון בצורה רטורית. א.ל.מ אחראית גם משום שלא פעלה למנוע נסיונות של מובילים לקבל תשלום שאינו מגיע להם, הוא ממשיך. לפיכך, תפצה א.ל.מ את וקסלר וכפיר ב-3,000 שקל ותשלם הוצאות בסך 800 שקל.

פלטפורמה טכנולוגית למשלוח דברי פרסומת אינה נושאת באחריות עליהם לפי חוק הספאם. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אביגיל כהן, שקיבלה בצורה נדירה ערעור על פסק דינה של הרשמת הבכירה ורדה שוורץ בתביעה קטנה.

שוורץ קיבלה את תביעתה של מעיין חיים נגד חברת פולסים, אשר שיגרה אליה 19 פרסומות של חברת פארמה עלית. כהן אומרת, כי חוק הספאם מגדיר מפרסם כ"מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר".

מדובר אומנם בהגדרה רחבה, אך במקרה הנדון - פולסים היא רק פלטפורמה טכנולוגית לדיוור אלקטרוני, ולא היא ששיגרה את הפרסומות. פולסים מספקת כלים ללקוח ושהוא שמשתמש בהם; הלקוח אף מצהיר בהסכם עימה, כי לקוחותיו נתנו את הסכמתם לקבלת הפרסומות. לכן, פארמה עלית היא ששלחה את הפרסומות - ופולסים לא עברה על חוק הספאם.

עו"ד עופר שדה יחזיר לשחר מיכאלוב 5,900 שקל אותם גבה ממנו תמורת הגשת תביעה על ליקויי בנייה - אותה לא הגיש ארבע שנים לאחר שמיכאלוב פנה אליו ושנתיים לאחר שהודיע לו שהתביעה מוכנה. השופטת סבין כהן דחתה את טענתו של שדה, לפיה היה רשאי לעכב את ההגשה עד שיוסדר שכרו בנוגע לאפשרות שהקבלן יגיש תביעה שכנגד. תביעה שכזו לא הוגשה באותה עת, שדה יכול היה להסדיר את הנושא כבר בהסכם המקורי או להותיר זאת לשלב מאוחר יותר - אך לא לעכב את הטיפול בעניינו של מיכאלוב.

"איני סבורה, כי עורך דין רשאי להתנות המשך טיפולו בתיק שהושג לגביו הסכם שכר טירחה, בהגעה להסדר שכר טירחה התלוי בהתפתחויות שאינן צפויות ושאין הכרח שיישכרו שירותיו של עורך הדין בגינן", מדגישה כהן. עוד נדחתה טענתו של שדה, לפיה היו חסרים לו מסמכים לשם הגשת התביעה.

כהן דחתה גם את טענתו של שדה לפיה מגיע לו שכר ראוי תמורת העבודה שביצע, שכן מיכאלוב לא נהנה כלל מן השירות והיה רשאי לבטל את ההתקשרות. שדה דרש תשלום תמורת שירותים נוספים - אך כלל לא תמחר אותם בזמן אמת. לבסוף נדחתה דרישתו לפיצוי של 100,000 שקל בטענה ללשון הרע בתלונה שהגיש מיכאלוב ללשכת עורכי הדין; כהן אומרת, שכלל אין מקום לדון בטענה זו.

עיריית נתניה פעלה כדין כאשר הטילה עיקול על שלושת חשבונות הבנק של בני זוג שלא שילמו קנס בשל עבירת תעבורה. כך קובעת הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי, אשר דחתה את תביעתם של עמיחי וחנה טויטו לפיצוי בטענה ללשון הרע ורשלנות בדמות הטלת העיקולים. בני הזוג טענו בפני העירייה, כי לא ייתכן שהבעל נהג ברכב שנרשם בדוח, משום שהוא עיוור, אלא אחיו הוא שנהג בו. אולם את ההודעה על כך הוא מסר לעירייה רק לאחר הטלת העיקולים. זו הסכימה, לפנים משורת הדין, להסיר אותם ארבעה ימים לאחר שהוטלו.

"לא ניתן להעביר את האחריות לכתפי העירייה, עת גם התובע ישב בחיבוק ידיים וגם אחיו מבצע העבירה, בסופו של יום מישהו ביצע עבירה מסוימת ולא נותן את הדין", אומרת מאירי. "התובע ואחיו תרמו גם תרמו לסיטואציה העגומה שנוצרה, וגם אם מדובר בטעות בשיקול דעת ויכולה הייתה הרשות להקפיד יותר משידעה בהתאם לתעודת העיוור כי מדובר בעיוור, הרי שכאמור טעות בשיקול דעת איננה רשלנות בהכרח".

אולם האירועים טופ דוראן ישיב לזוג שהתחתן בו מחצית מהסכום שנאלצו השניים לשלם בכפל, עקב קריסתו של אתר easy2wed. מקסים רוטשטיין ונדיה ברש שילמו לאתר 30,500 שקל, אך כאשר קרס ימים אחדים לפני חתונתם ולא העביר את הכסף לאולם - נאלצו לשוב ולשלם את אותו סכום.

השופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ קבעה, כי האתר פעל בשמו של האולם ובא בנעליו, ולכן התשלום שניתן לו - נחשב כאילו ניתן לאולם. בפועל, העביר האתר לאולם רק מקדמה בסך 3,450 שקל. האולם חתם עם בני הזוג על הסכם שעמד בניגוד להסכם עם האתר, וכשל בכך שלא דאג לגבות את התשלום מהאתר לפני החתונה. לצד זאת, רוטשטיין וברש העבירו לאתר את מלוא התשלום עוד לפני החתונה, במקום מחצית לפניה ומחצית אחריה - ולכן על האולם להחזיר להם רק מחצית מן הסכום, דהיינו 17,500 שקל, וכן הוצאות בסך 1,000 שקל.