פרקליט המדינה, שי ניתן, מבקש מבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בפסק דינו מלפני שבועיים, בו הורה להעמיד לדין את השוטר נאור יצחק. לטענת הפרקליטות (יום ג', 12.11.19), פסק דין זה מהווה "הלכה חדשה וקשה ביותר". גם יצחק מבקש דיון נוסף, באומרו שמדובר בפסק דין הסותר עקרונות יסוד פליליים ומינהליים.
שוטרי יס"מ עצרו בנובמבר 2014 חשוד בכפר כנא, ולאחר מכן התנפל חיר חמדאן על הניידת כאשר בידו סכין ארוך בקריאות "אללה אכבר" וחבט על חלונות הניידת. השוטר בן לוי ירה באוויר, אך ללא הועיל. לוי ויצחק ירדו מהניידת, כיוונו את נשקיהם כלפי חמדאן וקראו לו להשליך את הסכין. הם לא נענו, יצחק ירה כדור בודד וחמדאן נהרג.
במאי 2015 סגרה מח"ש את התיק נגד יצחק, על דעתו של ניצן, בנימוק של העדר אשמה שכן מדובר בהגנה עצמית. ראפת חמדאן, אביו של המנוח, הגיש ערעור ליועץ המשפטי ולא זכה במשך שנתיים למענה. כיוון שכך, הוא עתר לבג"ץ ביוני 2017 ובו ביום החליט מנדלבליט לדחות את הערר, בקובעו שאין הצדקה להעמיד לדין את יצחק. עתירתו של האב התקבלה בידי השופטים
עופר גרוסקופף ו
ג'ורג' קרא, בניגוד לדעת המיעוט של השופט
נעם סולברג. זוהי הפעם הראשונה בה בג"ץ מורה להעמיד לדין, לאחר שתיק נסגר בנימוק של העדר אשמה (ראו קישור משמאל).
לדברי המדינה, משמעות פסק הדין היא, כי במקרי גבול ובמקרים מורכבים, עליה להימנע מהחלטה האם יש סיכוי סביר להרשעה, אלא להעמיד לדין ולהותיר את ההכרעה בידי בית המשפט. עוד יוצאת המדינה נגד דבריו של גרוסקופף, לפיהם קיים חשש למראית עין בשיקוליה של הפרקליטות כאשר מדובר בהעמדה לדין של שוטר. לטענתה, הדבר יחייב אותה להעמיד לדין גם כאשר אינה משוכנעת שיש מקום לכך, יפגע בזכויות חשודים, ירוקן מתוכן את תפקידה ויגרום לשחיקת אמון הציבור בהחלטותיה בנוגע לאנשי רשויות האכיפה, עובדי מדינה ונבחרי ציבור.
עוד אומרת המדינה, כי דעת הרוב סוטה ממושכלות יסוד של מלאכת התביעה בנוגע לאמות המידה להעמדה לדין, שכן היא מערבת את שאלת הראיות עם שאלת העניין לציבור - וזאת בניגוד ללשון החוק ולהלכה הקיימת. פסק הדין גם סוטה מפסיקה מרובה ולפיה התערבות בית המשפט בהחלטות כאלו תהיה מצומצמת ביותר, תוך שגרוסקופף וקרא אף מנתחים את חומר הראיות ומחליפים את שיקול דעתה של הפרקליטות בשיקול דעתם שלהם.
הפרקליטות מבקשת שהדיון הנוסף יקבל את עמדתו של סולברג, אשר סבר, כי עמדתם של עמיתיו מהווה "שינוי סדרי בראשית". היא גם מבקשת, בשל העומס הרב המוטל על היועץ המשפטי,
אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה,
שי ניצן, להתיר לה להגיש בתוך שלושה שבועות את טיעוניה בהרחבה, ולעכב את ביצוע פסק הדין המקורי עד להכרעה בבקשתה או עד להכרעה בדיון הנוסף. הבקשה הוגשה בידי ניצן ועוה"ד ענר הלמן,
יונתן ברמן, סיגל אבנון וקובי עבדי.
לבקשתה של המדינה קדמה בקשתו של יצחק לקיים דיון נוסף. לדבריו, "השארת פסיקה כה תקדימית וחדשנית על-כנה, ברוב של שני שופטים מול אחד, עשויה לגרום למשפט המנהלי במדינת ישראל נזק כבד ואין להותירה ללא דיון נוסף ומעמיק בסוגיות כולן". לדברי יצחק, מעתה לא יהיה ביטחון בהחלטת הדרג המקצועי ובג"ץ יוצף בעתירות דומות. עוד יוצא יצחק נגד המצב בו גרוסקופף וקרא בדקו את התשתית הראייתית ואף הגיעו למסקנה, בלא לשמוע אותו, ובלא שהוא אפילו נחקר באזהרה בידי מח"ש.
בבקשתו של יצחק נטען עוד: "ביתה דין הנכבד חרג מכל הלכותיו שנקבעו בעשרות רבות של שנות פסיקה, ופתח בכך פתח רחב לעתירות מלוא העין, נגד כל גורמי האכיפה במדינת ישראל... לא עוד בדיקה של מתחם הסבירות, לא עוד חיפוש אחר החלטות שאינן סבירות באופן קיצוני בלבד, לא עוד בדיקת תקינות קבלת ההחלטה – מעתה, על-פי דעת הרוב, ישים עצמו השופט המנהלי בנעלי הגורם המחליט ויבחן את החלטתו כערכאת ערעור.
"...דעת הרוב קבעה, כי ככל שיש עניין ציבורי גדול יותר בתיק – כך יפחת הצורך בראיות חותכות להוכחת האשמה. בכך לכאורה שינה פסק הדין את אחד המדדים החשובים ביותר לצורך הגשת כתב אישום. מעתה, אפשר יהיה להגישו גם בהיעדר ראיות מספיקות להרשעה, ובלבד שיש עניין ציבורי רב בניהולו של התיק". עוד הוא מזהיר, כי פסק הדין יגרום לאנשי כוחות הביטחון לחשוש מפני הפעלת כוח גם כאשר זו מוצדקת - מה שעלול לסכן אותם. בקשתו של יצחק הוגשה באמצעות עוה"ד
עופר ברטל ונתיאה פיצ'חזה.
