שיתוף פוסט בפייסבוק עשוי להוות לשון הרע, בעוד "לייק" (חיבוב) אינו מהווה לשון הרע. כך קובעת לראשונה (יום ד', 8.1.20) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.

ברק-ארז מדגישה תחילה, כי חוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים באינטרנט, וזאת תוך איזון לצורך שמירה על חופש הביטוי. "יש לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפרשנות שתייצר אפקט מצנן המרתיע מפני התבטאות לגיטימית וחופשית ברשת האינטרנט", היא אומרת. בהקשר זה, אין ספק שכתיבת פוסט או סטטוס בפייסבוק עשויה להוות לשון הרע; השאלה היא מה דינן של פעולות שאינן יוצרות תוכן חדש, אלא מעבירות תוכן קיים או מהוות הזדהות עימו.

כאמור, ברק-ארז קובעת שיש להבחין בין שיתוף לבין חיבוב. פעולת השיתוף חושפת את הדיבה לגולשים נוספים, ואולי אף לקהל רחב בהרבה מן המקורי ובכך מעצים את הפגיעה בשמו הטוב של הנפגע. לעומת זאת, חיבוב אינו מהווה העתקה של הדברים וחזרה עליהם.

ברק-ארז ממשיכה ודנה בשיקולי מדיניות לאור אבחנה זו. היא מצביעה על החשש מפני תביעה בררנית רק נגד חלק מן המשתפים, ואומרת שברירת המחדל צריכה להיות לתבוע בראש ובראשונה את המפרסם המקורי. הגשת תביעה רק נגד משתף אחד או משתפים אחדים מפני רבים, עשויה להוות תמרור אזהרה לגבי מניעיו של התובע. "הבחנות שניתן יהיה לראות כרלוונטיות, מבלי למצות, הן למשל כמות העוקבים שנחשפו לשיתוף מסוים או היותו של המשתף דמות ציבורית".

נקודה שנייה היא חשש מפני תביעות השתקה, אשר ייצרו אפקט מצנן כלפי התבטאויות לגיטימיות. נושא זה טרם נדון בהרחבה בפסיקה הישראלית, וברק-ארז מסתפקת לפיכך בהערה ולפיה "כל הרחבה של גבולות דיני הדיבה צריכה להיעשות תוך מודעות ורגישות גם לסוגיה זו". חשש נוסף הוא מפני הצפת בתי המשפט בתביעות סרק ובתביעות בעלות אופי גבולי. המענה העיקרי לחששות אלו, אומרת ברק-ארז, מצוי "במנגנונים 'מאזנים' המובנים בתוך חוק איסור לשון הרע, בדמות ההגנות וההקלות הקבועות בו, כמו גם במנגנון חיצוני - הדוקטרינה הכללית של איסור שימוש לרעה בהליכי משפט".

בית המשפט יכול למנוע הגשת תביעה בחוסר תום לב, כולל סילוקה על הסף בזהירות הראויה. במקרה של לשון הרע בשיתופי פייסבוק, יהיה על בית המשפט לבחון האם מדובר בתביעה בררנית, ואם כן - האם יש לתובע מניע טוב לבחירה בנתבע/ים הספציפי/ים. ברק-ארז מזכירה, כי אם התביעה נדחית על הסף - יש לשקול להטיל על התובע הוצאות הולמות.

אמצעי שני הוא פרשנות תכליתית של ההגנות הקבועות בחוק לשון הרע, ובעיקר הגנת תום הלב. כך למשל, תהיה חשיבות רבה להגנה זו במקרה של שיתוף פוסט הנוגע לסוגיה ציבורית, וכן למקרה בו לא יכול היה המשתף לדעת על קיומו של הנפגע. ברק-ארז גם מעירה, כי יהיה צורך לדון בהגנת האמת בפרסום ובשאלה האם יש להטיל על המשתף להוכיח את אמיתות הדברים כדי שייהנה מהגנה זו.

גם אם נקבע שהמשתף ביצע לשון הרע, ממשיכה ברק-ארז, יהיה על בית המשפט לשקול האם להקל בפיצוי בו יחויב. זאת, לנוכח ההקלה הקיימת ממילא בחוק במקרה של חזרה על לשון הרע קודמת; אם המשתף היה משוכנע בנכונות הפוסט ששיתף; ואם הסיר בעצמו את השיתוף, גם אם הפרסום המקורי לא הוסר.

ברק-ארז מדגישה: "חשוב וחיוני שהרשתות החברתיות יישארו מקום תוסס שכולל הבעת דעות מגוונות, מחאות, ויכוחים חריפים וביקורות נוקבות - וזאת גם על-ידי הפצתן של כל אלו באמצעות פעולת השיתוף. כמו בכל הקשר אחר ביחס לדיני לשון הרע - המטרה העומדת לנגד עינינו היא מיגור הביטויים הקיצוניים והשליליים המצויים בשולי השיח, שאינם תורמים לדיון הציבורי אלא מזיקים לו".

השופטת יעל וילנר, אשר הסכימה עם ברק-ארז, הדגישה את הנזק העלול להיגרם מן הפרסום ברשתות החברתיות. "ישנה חשיבות מיוחדת אף להגנה על שמו הטוב של האדם במסגרת פרסומים ברשתות החברתיות, אשר אינה נופלת מחשיבות ההגנה על חופש הביטוי בזירה המקוונת", היא אומרת.

"הכפשת שמו של אדם ברשתות החברתיות דווקא, טומנת בחובה פוטנציאל נזק בעל מאפיינים ייחודיים, לעתים חמורים יותר מהמאפיינים של נזקי פרסום לשון הרע באמצעים מסורתיים", ממשיכה וילנר. היא עומדת על מאפיינים אלו: הקלות של הפצת ההכפשות, הנגישות הרחבה אליהן, הגעה לסביבתו הקרובה של הנפגע, חשיפת הפרסומים לבני נוער, העדר אתיקה העלול להוביל לכך שהמידע יהיה בלתי אמין, נצחיות הפרסום והסכנה שהנפגע עצמו ידיר רגליו מן הרשתות החברתיות.

בשל כל אלו, ממשיכה וילנר, "במקרים המתאימים יהיה מקום להביא בחשבון במסגרת הפעלתם של המנגנונים הרלוונטיים גם את השלכותיו הייחודיות של פרסום ברשתות החברתיות בכל הנוגע לפגיעה בזכות לשם טוב. זאת ועוד, בנסיבות שיצדיקו זאת, אני סבורה כי יהיה מקום להתחשב במאפיינים ייחודיים אלה, בין היתר, בעת קביעת שיעור הנזק". השופט מני מזוז הסכים עם ברק-ארז ועם וילנר.

ביהמ"ש העליון דחה את ערעורם של יואל שאול וגלית שאול, על חיובם לפצות ב-5,000 שקל את חברת ניידלי תקשורת - מו"ל "המקומון רמת-גן גבעתיים" - משום ששיתפו בפייסבוק פוסט שכלל דברי גנאי נגד המקומון. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהשניים הוציאו לשון הרע בשיתוף שעשו אך לא בחיבוב, ובית המשפט העליון מאמץ גישה זו כהלכה מחייבת. את שאול ייצגו עוה"ד אורה בר-גיל, פנינה בכר ואורטל אייזנברג; את המקומון ייצגו עוה"ד חיים בן-יעקב ויהושע הגלר; ואת היועץ המשפטי לממשלה, שעמדתו התקבלה בעיקרה - עו"ד שרון מן-אוריין.