נורית לאמעי: 5 נאומים של טראמפ ששינו את אמנות הנאום לנצח

נורית לאמעי הרכיבה עבורנו רשימה של חמשת הרגעים הכי חזקים מתוך הנאומים של טראמפ, כאלו שיצרו אפקט שנשאר הרבה אחרי תום הנאום, אולי אפילו על אמנות הרטוריקה. לא פחות. רק נבהיר, כי הדגש כאן הוא לא על התוכן של הנאומים ועל המסרים של טראמפ, אלא עם הרטוריקה לכשעצמה.

נורית לאמעי: "דונלד טראמפ נאם באחד הפורומים הגדולים והמכובדים בעולם, עצרת האומות המאוחדות בניו-יורק. לפני שפנה למסריו הכה ידועים, של פילוג בין מדינות והפסקת הגלובליזציה והריבונות של המשפט הבינלאומי, פנה טראמפ לדבר על האדם האהוב עליו, עצמו.

טראמפ פתח את דבריו במילים: "בפחות משנתיים לנשיאות, השגתי יותר כמעט מכל מה שהשיגו כל הנשיאים שהיו לפני בהיסטוריה. כל-כך נכון". בשלב הזה, הקהל פצח בצחוק בלתי נשלט: הם למדו להכיר את טראמפ וסגנונו, וכשהוא התנהג בצורה כל-כך אופיינית לעצמו, היה קשה שלא לצחוק נוכח המראה הזה. עם זאת, מששמע את צחוק הקהל, אמר טראמפ בחינניות רבה יש לומר: "לא ציפיתי לתגובה הזאת, אבל לא נורא" (בתרגום חופשי), ויצא מזה יפה.

בנאום שנשא טראמפ שנה לאחר-מכן, כבר היה מתון הרבה יותר, ללא שמץ של "טראמפיזם". אני סבורה כי מהיום, כל נאום שנשיא אמריקני יישא באו"ם, יהיה תגובת נגד לנאום הזה: או התרברבות ללא מעצורים כדי להתגבר על המקור, או שתהיה מעין "התרברבות צנועה", כדי "לא לגמור כמו ההוא". בכל מקרה, הנאומים באו"ם לא ייראו עוד אותו הדבר.

נאום הכרזתו של טראמפ על ריצה לנשיאות ייזכר בעיקר בגלל דבריו בגנות אזרחי מקסיקו: "כאשר מקסיקו שולחת לכאן אנשים, היא לא שולחת את הטובים שלה. הם מביאים סמים, פשע. הם אנסים. חלקם, אני מניח, אנשים טובים".

נורית לאמעי: "המשפט הזה של טראמפ הלך מעל לכל הפוליטיקלי קורקט ששלט אז באמריקה ללא עוררין, היישר לרגשות הפחד והגזענות שיש לאמריקנים רבים. טראמפ עידן מאז את מסריו, אבל רק כדי לנסות לאחוז במקל בשני קצותיו: לגזענים אומר את מה שהם רוצים לשמוע, ולליברלים מסרים אחרים.

הפאנץ' בנאום הזה, הוא שטראמפ הוכיח שאפשר לעמוד קבל עם ועולם, ולספר סיפורי בדיות גזעניים, ועדיין להפוך למנהיג העולם החופשי. לכן, אם טראמפ יכול לומר כאלה דברים ולצאת נקי, בעצם איש לא מחויב עוד לאמת בנאומים שלו".

נורית לאמעי: "הציטוט הכי טוב מדבריו של טראמפ באותו נאום, היא לא מה שהוא אמר, אלא מה שהוא עשה. טראמפ יודע מי הקהל שלו באותו רגע: השמרנים הכי הארד קור שיש. הוא פשוט עלה לבמה, וחיבק דגל ארה"ב חיבוק גדול. זה היה ממש ביזארי, אבל הקהל שלו לא יכל שלא לאהוב".

במרוץ לנשיאות, טראמפ התייצב בפלינט מישיגן, עיר עם אוכלוסייה שחורה ברובה, וענייה ברובה (מקום ראשון בדירוג הפשע והאלימות בארה"ב). העיר סבלה באותה תקופה מטרגדיה גדולה: מושל מדינת מישיגן אז, ריק סניידר, חיבר את העיר לצינור מים חלופי, שהתברר שהרעיל את מי התושבים בעופרת. תושבי העיר חשו שקופים וחסרי ערך יותר מכל.

נורית לאמעי: "טראמפ התייצב בפלינט, כמו בדטרויט, גם היא במישיגן, ולא הציע תקווה. להפך: הציע ייאוש, ודיבר רבות על הפוליטיקה המושחתת. המטרה של טראמפ הייתה לדכא את ההצבעה במישיגן ולהוריד את אחוז השחורים שיבואו להצביע. אגב, אם זה מה שטראמפ ניסה, זה הצליח: טראמפ זכה בצירים של מדינת מישיגן".

נורית לאמעי: "הנאום הזה של טראמפ פשוט זיקק את האופן שבו טראמפ נואם, ואני מאמינה שאנשים רבים ינסו לחקות אותו בסגנונו חסר המעצורים, חסר המחשבה המקדימה, אסוציאטיבי לחלוטין. טראמפ ניפק שם כמות מדהימה של ציטוטים. למשל: "אני אוהב מנופים. אני אוהב משאיות מכל הסוגים. אפילו כשהייתי ילד קטן בן ארבע, אימא שלי הייתה אומרת לי: אתה אוהב משאיות" (אני אוהבת שוקולד, ועוגות גבינה).

או למשל: "אל תדאגו לגבי גשם. מטריות עובדות ממש טוב. במיוחד אם הן יוצרו באמריקה" (מה ניסית לקדם כאן בדיוק?). ציטוט אחר שאהבתי הוא: "לא כמו הטחנות רוח האלה, שהורסות את הרכוש של כולם... הורגות ציפורים..." (טראמפ נלחם בטחנות רוח). ציטוט נוסף: "אני בנאי טוב. אני בונה טוב. אני אוהב לבנות" (לגמרי בוב הבנאי).

נורית לאמעי: "הסגנון החופשי של טראמפ בנאומו, כל-כך לא מחושב בדבריו, הוא המהות של טראמפ כדמות, והסיבה שהגיע לפופולריות כזאת.

ובכלל לסיכום הדברים, טראמפ כאישיות שינה את האופן שבו פוליטיקאים ינאמו בעתיד, וינהלו קמפיינים בעתיד. בטו או'רורק למשל, היה חבר קונגרס מטעם הדמוקרטים וכן רץ בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות. הוא פרש בסופו של דבר, אבל סגנונו החופשי וחסר המעצורים היה ללא ספק איזשהו הומאז' לסגנון האסוציאטיבי והלא מתוכנן של טראמפ. פוליטיקאים בכל העולם משתמשים היום ברטוריקה דומה לזו של טראמפ. באוקראינה בחרו אפילו סטנדאפיסט יהודי לנשיא. כיצד יראה העולם בעתיד? מי יודע. לא צריך לתכנן כל דבר.