קובלנה לוועדת האתיקה של הכנסת

לכבוד ועדת האתיקה של הכנסת,
באמצעות מרכזת הוועדה הגברת תמי בר;

לידיעת: כבוד יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, ח"כ שלי יחימוביץ';
לידיעת: כבוד חברי הוועדה: ח"כ בילסקי, ח"כ חוטובלי, ח"כ אלדד;

ועדת האתיקה, מרכזת הוועדה, נכבדיי חברי הכנסת,

הנדון: קובלנה נגד חברת הכנסת רונית תירוש על-פי סעיף 19 לכללי האתיקה של חברי הכנסת.

ידועה לכם ודאי כוונתה של חברת הכנסת רונית תירוש לפרסם חוברת המנחה את הציבור איך להימנע מתשלום היטל הבצורת. אפילו תמונה מעמודה הראשון הגיעה לעיתון (א', 1.11.09, בידיעות אחרונות, ראיון על עמוד שלם, הכותרת היא "מייבשים את המס" עם סמל המדינה בראש ותמונת בניין הכנסת על-רקע רגביה הצמאים למים של המדינה).

ולאחר שהעניין יצא לציבור, ולאחר הביקורת הציבורית הרחבה, ולאחר שננזפה על-פי הפרסומים על-ידי היושב-ראש, מוסיפה היום ח"כ רונית תירוש, לטעמי, חטא על פשע, היא ממלאת עמוד שלם בעיתון (ראיון עם משה רונן), בניסיונות להצדיק את מעשיה הפסולים. יש גם תמונה מאד מבוימת של חברת הכנסת, על כ-20 אחוז מהעמוד, ובתוך הראיון אומרת חברת הכנסת הנכבדה לא פחות ולא יותר: "כתבתי", אומרת הח"כית הנכבדה, "אל תשלמו עד שאנחנו נמצה את התהליכים הפרלמנטריים לכאן או לכאן". וכל שאר המילים באותו ראיון - מכבסת מילים לתפארת, מכבסה של צביעות והתחסדות.

בכך הופכת חברת הכנסת הנכבדה את עצמה לסמל לאי-מילוי חוק; ובכך הופכת הכנסת עצמה לסמל של אי-מילוי חוק; וכך מחוררת ח"כ תירוש חורים בספינתה של הכנסת, של הדמוקרטיה, של שלטון החוק, של מערכת החינוך, ושל המשמעת הקורסת במערכת החינוך.

והשארת הנושא כמות שהוא, בלי דיון פלילי או משמעתי, הופך את כלל חברי הכנסת לשותפים - דבר המזיק לדעתי למוסד הכנסת, מערער את יסודותיו, ודוחה לשנים רבות את הניסיונות להפוך את הכנסת למוסד הזוכה לאמון ולכבוד הציבור; וזאת מלבד המסקנה המתבקשת, האומרת שצמרת השלטון וצמרת הכנסת, מסכימות שהחסמים היחידים לפעולת אדם, הם הסכנה בענישה פלילית ואם היא לא קיימת (ראה להלן) - הפעולה מותרת.

אין יותר מוסר, אין אתיקה, אין כללים ציבוריים, הכל "אני" - זהו הכיוון עליו מורים מעשיה של חברת הכנסת הנכבדה, זו המורשת שאנו משאירים מדורנו זה לדורות הבאים.

כאשר פורסם הנושא לראשונה, נאמר שח"כ תירוש פנתה ליועצת המשפטית לכנסת, והיועצת השיבה שההנחיות איך לא לשלם את היטל הבצורת, חוסות בצלה של החסינות, ולכן היא תקינה מבחינה חוקית. עם זאת, לא היה כתוב בשום מקום כי הייתה פנייה לוועדת האתיקה על-פי סעיף 23 לכללי האתיקה: "היה לחבר הכנסת ספק אם מעשה מסוים שלו מתיישב עם כללי האתיקה, רשאי הוא לבקש חוות דעת ועדת האתיקה. בסעיף זה 'מעשה' - לרבות מחדל". מאחר שלו תירוש הייתה פונה, קרוב לוודאי שהוועדה הייתה שוללת את הפרסום. ואם הייתה מתירתו, ודאי שהדבר היה מקבל ביטוי בפרסומים, וניתן להסיק אחד מן השניים:

• לחברת הכנסת הנכבדה הייתה בטוחה שאין כל בעיה אתית בפרסום.

• היה לה ספק, אך החליטה שלא לפנות לוועדה.

החלופה הראשונה הייתה רלוונטית, כאשר הסיפור יצא לאקרנים, וגם זאת בקושי, כי הרי מדובר במנכ"ל לשעבר של משרד החינוך, חברת ועדת הכלכלה, וחברת תת-הוועדה לאותו היטל. אין מדובר בעולה חדשה אשר לא מכירה את מנהגי המקום, או באדם ש"נפל" בכנסת מעולמות אחרים.

אך לאחר שננזפה על-ידי יושב-ראש הכנסת, ולאחר ש"חטפה" ביקורת מכל הכיוונים, היא עדיין לא חוזרת בה, לא מתנצלת, לא מתחרטת, ולא מכריזה לאלתר על ביטול מיידי של התוכנית השגויה וההרסנית הזו. חובתכם לדון בתלונה ולהחליט על-פי סעיף 19 "ועדת האתיקה תקבל קובלנה נגד חבר הכנסת, תדון ותכריע בה, אחר שתתן לו הזדמנות נאותה לסתור את הקובלנה, להביא את ראיותיו ולהשמיע את טענותיו, בדרכים שתקבע הוועדה". לדעתי, הדברים הם כה חמורים, עד שעוברים כמעט כל סעיף של כללי היסוד.

חבר הכנסת -

ימלא את תפקידו מתוך נאמנות לערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
הוא נאמן הציבור וחובתו לייצג את ציבור בוחריו באופן שישרת את כבוד האדם, קידום החברה וטובת המדינה;
יקפיד לקיים את דיני המדינה ויפעל לקדם את עיקרון שלטון החוק;
ישמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, יהיה מסור למילוי תפקידיו בכנסת, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו כחבר הכנסת ויעשה לטיפוח אמון הציבור בכנסת;
ימלא את שליחותו בכנסת באחריות, ביושר ובהגינות, מתוך מחויבות למעמדו כמנהיג בחברה, וישאף לשמש דוגמה אישית להתנהגות ראויה;
יימנע מאפשרות של ניגוד עניינים, ובכל מקרה של ניגוד בין טובת הכלל לבין ענין אישי יעדיף את טובת הכלל;
חבר הכנסת ישמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו ואת חובותיו כחבר הכנסת, ויימנע משימוש בלתי ראוי בחסינויותיו כחבר הכנסת;
חבר הכנסת יקדיש למילוי תפקידו כחבר הכנסת את כל הזמן הדרוש לכך, ויבכר בזמן הזה את מילוי תפקידו על פני כל עיסוק אחר;
חבר הכנסת לא יקבל, בין במישרין ובין בעקיפין, הנאה חומרית בעד מעשה שעשה, בכנסת או מחוץ לה, בתפקידו או במעמדו כחבר הכנסת.

וככל שתחליטו כי במעשיה של ח"כ תירוש יש משום עבירה על כללי האתיקה, חשוב להזכיר כי בסמכותכם לקבוע "במסגרת אחריותה כאמור, רשאית ועדת האתיקה להטיל על חבר הכנסת סנקציות שונות, כגון: הערה, אזהרה, נזיפה ונזיפה חמורה, ורשאית היא לפרסם את החלטתה כאמור, בציון שמו של חבר הכנסת. כמו-כן, רשאית ועדת האתיקה לקבוע סנקציות הנוגעות לפעילותו של חבר הכנסת, כגון: הרחקה מישיבות הכנסת לתקופה שאינה עולה על חצי שנה, שלילת רשות דיבור במליאה או בועדות הכנסת ל-10 ישיבות, איסור הגשת הצעות חוק והצעות לסדר היום" (מתוך דפית ועדת האתיקה באתר האינטרנט של הכנסת), וכגודל החטא, ככל שכך יוחלט, כן גודלו של העונש, ככל שכך יוחלט.