אדישים לפצמ"רים

מה אומר לכם המספר 6,259? - זהו מספר הימים מאז נפל בשבי ונעדר הנווט רון ארד. מה אומר לכם המספר 901? - זהו מספר חללינו באינתיפאדה הנמשכת זה למעלה משלוש שנים. ומה אומר המספר 3,624?- זהו מספר פצצות המרגמה שנפלו עד כה על ישובי גוש קטיף. שלושה מספרים - והם כל הסיפור של הטרור הפלשתיני הממשיך בשלו. טרור רווי שנאה, שלא "מתחשב" ברעיונות השלום המשתוללים בצד הישראלי המותקף.

צריך להודות, כי יכולותיו של הטרור נחלשו קמעא באחרונה, לעומת מה שהיה כאן לפני חצי שנה, שנה ויותר. נחלשו - משום שכוחות הביטחון היעילים שלנו מצליחים לסכל יותר מבעבר את הנסיונות לשגר מתאבדים אל לב האוכלוסיה הישראלית.

צריך לחבק ולאמץ אל הלב את בחורינו, בשב"כ ובצבא, שסיכלו את רצח התלמידים ביוקנעם. אבל גם עתה, הנסיונות נמשכים וביתר שאת, ואנו עלולים - ולוואי ואתבדה - עוד לעמוד אל מול מראות כואבים ומפחידים.

אם הפגיעות הפיסיות בנו פחתו במספרן, ההסתה בצד הפלשתיני מוסיפה להשתולל ולהגיע לשיאים אנטישמיים שלא היו מביישים את הנאצים. נשק ותחמושת נאגרים בכמויות מסוכנות, מחבלים ומתאבדים מגוייסים ומאומנים. כל זאת לקראת גלי הטרור הבאים, הפגיעות הקשות מכל, שעליהן חולמים ראשי ארגונים ועליהם מנצח ממקום סגרו, יאסר ערפאת.

"הבנות ז'נבה"? "מיפקד לאומי"? נסיגות חד צדדיות מבית מדרשם של שרון ואולמרט? מבחינת הפלשתינים אלה הם ההישגים האמיתיים של מלחמתם הרצחנית. הנה הישראלים מתחילים לשבור את הראש, איך לרצות את האויב, ועוטפים את תוכניות הבוסר שלהם בעטיפות מפתות, כאילו בהן ורק בהן הפתרון הטוב ביותר לישראל עצמה. רק הן יביאו לקץ הטרור ולהפרדה בין העם היהודי לעם הפלשתיני.

עובדה: התקשורת ההמונית בישראל מחבקת את בעלי התוכניות הללו, נותנת להם בימה רחבה ומעודדת אותם להוסיף ולהתקדם במהלכי שטיפת המוח.

3,624 פצצות המרגמה על יישובי גוף קטיף נועדו לשבור את רוח המתיישבים בחבל ארץ זה. והנה, לא רק שאין תנועת עזיבה מהחבל אלא שנחישות המתיישבים גוברת ומתחזקת. כאן ביתנו, כאן נמשיך לגור ולחיות - הם אומרים יום יום ומבטאים זאת בגידול ירקות אורגאניים, בפיתוח חקלאות מתקדמת ובחינוך ילדיהם לאהבת המולדת.

דוקא הפוליטיקאים בירושלים רוחם כנראה מתחילה להישבר. יותר ויותר גוברים הדיבורים על פינוי נצרים, מורג, ושאר ישובי חבל עזה, כ"צעד בונה אמון" למען אבו-עלא וממשלתו. מסתבר, כי גם בקרב הממשלה הלאומית בירושלים נסדק והולך קיר הברזל ומתחילים שם לאמץ רעיונות מבית המדרש התבוסתני של מפלגת העבודה וצפונה.

רוח גוש קטיף, רוח מתיישביו האמיצים, שראשם אינו שח תחת הפצמ"רים מעזה והרעיונות מירושלים, היא זו שצריכה להנחות את קובעי המדיניות שלנו, שטובים מהם לא יהיו לו לעמנו המוכה.

3,624 פצצות - ואיש מהמתיישבים אינו נשבר. איש מהם אינו חושב להתקפל. איש אינו סבור שבפינוי שלהם, תשקוט הארץ כך וכך שנים.

חבל שגם בירושלים אין מבינים זאת. חבל שב"חלונות הגבוהים" של קריית הממשלה אין קוראים ברצינות את הכרזותיהם של מנהיגי אירגוני הטרור. הטרוריסטים הללו לא חבל עזה מעניין אותם, לא נצרים ולא מורג. יפו ורמלה, חיפה ובאר שבע, "פלשתין" מן הים ועד הירדן - זוהי משאת נפשם וזהו פשר מלחמתם. הם לא ינוחו ולא ירגעו ולא יסתפקו במדינה בגדה ובעזה, נקייה ממתיישבים יהודיים. את חיסול היישות היהודית-ציונית הם מבקשים. את פלשתין כולה הם רוצים. על כך הם מסיתים, מחנכים ומשתוללים.

ולכן, המבחן שלנו, מבחן המבחנים של הציבור הישראלי כולו, בתל-אביב כמו בנווה-דקלים, הוא דוקא ובעיקר בנצרים. כל פינוי חד צדדי של ישוב יהודי כלשהו בארץ-ישראל, זהו ראשית הסחף שלנו. זוהי הזמנה להגביר את הטרור ואת הלחץ הפיסי על עם ישראל. זה עלול להתחיל בנצרים ולהגיע לכיסופים. כן, כן, אותו קיבוץ שמעזה לוטשים אליו עיניים גם אליו ושאנשי ז'נבה התנדבו ברוב סיכלותם למסור את אדמותיו. ומכיסופים לא ארוכה היא הדרך לשדרות, לנתיבות ולניצנים...

ולכן, כל עוד לא נפסק הטרור, בעיקר באמצעות המכות חסרות-הרחמים, היזומות והמתוחכמות של צה"ל, כל עוד לא מתחיל מו"מ בנסיון להגיע להפסקת אש תחילה ולצעדי שלום והשלמה לאחר מכן, אסור להעלות רעיונות בדבר צעדים חד-צדדיים, פינוי יישוב זה או אחר, התנחלות זו או אחרת. צריך לנקוט רק בצעד חד צדדי אחד: לדאוג לכך שמספר הפצמ"רים על יישובי גוש קטיף לא יעלה על המספר הנקוב לעיל. קור הרוח של המתיישבים אסור שיגרום למערכת הביטחון להיות אדישה לירי המרגמות, ולחשוב ש"לא נורא" ו"אפשר לחיות עם זה".

...אבל המספר בכל זאת עולה. עם סיום כתיבת שורות אלה, נמסר בחדשות ב"קול ישראל": הפלשתינים ירו שלוש פצצות מרגמה על גוש קטיף... ובכן, נכון לעכשיו, מדובר במספר - 3,627!