הטבח המפלצתי של משפחת אושרנקו בידי בן קהילתם הרוסית, מעמיד אותנו משתאים שוב בפני עוצמת האכזריות המאפיינת את הפשיעה הרוסית. יש בצורת הרציחות הברברית הזאת "משהו שלא מהעם היהודי". אולם, רגע לפני שאנחנו מדביקים תגיות ל"רוסים האלו", קשה שלא לחשוב על ברבריות רצחנית אחרת, זו של
טייטל, שעלה מארה"ב על נשקיו וילדיו. המשותף לכל אלו, הוא הקלות הבלתי נסבלת של מטורפי העולם לעלות לישראל מכוח חוק השבות, כי מה זה משנה אם אתה אדם טוב או לא, העיקר שהשגת אישור שאתה יהודי.
העלייה הרוסית של שנות השבעים ממדינות ברית המועצות לשעבר נודעה כעלייה של יהודים, חלקם אסירי ציון עם זיקה יהודית בוערת, אנשים איכותיים, חרוצים ושאפתניים, אקדמאים, אנשי תרבות ואוהבי ספר, מדעים, מוזיקה ושחמט.
לעומתה, קשה שלא להודות על האמת, העלייה ממדינות חבר העמים מאז שנות התשעים, לאחר התפוררות ברית המועצות הסובייטית, היוותה עבור רוסים רבים, שאינם יהודים, ברירת מחדל - להישאר שם או לצאת לכאן, אפילו כתחנת ביניים, לפני המסע לאמריקה. כך, קם הגולם על יוצרו ומסלול קליטת העלייה לישראל, אותה התווה חוק השבות, הפך במהירות לדרך הנוחה והזולה ביותר לכל רוסי לגנוב את הגבול ולעשות עלייה, גם אם הקשר היחידי בינו לבין היהדות הינו מקרי בלבד.
עם הזמן מסתבר, כי העלייה של שנות התשעים שטפה אל חופינו גל עכור של ארגוני פשיעה ואנשים שהביאו איתם קוד תרבותי שאינו מוכר במסורת שלנו - אלכוהוליזם, פשע, צורות רצח וסחר בבני-אדם, ברמות ביצוע וקור רגשי בלתי מוכרים, סוג של טירוף רצחני שכמותו לא היו כאן קודם.
אבל האשם הוא קודם כל בנו, הגיעה העת שנתהה קצת יותר על קנקנם של המבקשים לעלות לישראל ואין זה משנה אם הם רוסים, אמריקנים או תימנים. הקריטריון של חוק השבות חייב להשתנות ולכלול לכל הפחות בדיקת רקע של מעורבות בפלילים ובריאות נפשית.
