לדור ומזוז מסכלים את הדמוקרטיה

ניתן לקבוע כיום בוודאות שאין לערערה כי משך כ-20 השנים שחלפו, ובפרט מאז שלטונו בנוסח "הכל שפיט" של אהרן ברק אשר הכתיר עצמו דה-פקטו כשליט יחיד בלתי מעורער על מדינת ישראל, תוך שבית המשפט העליון דואג להאציל סמכויות שאינן מוקנות בחוק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הפכה מדינת ישראל נשלטת באורח הדוק ומחניק, שובר קיום וסיכויי שרידות, בידי חונטה שיפוטית אשר הפכה המדינה ל"דמוקטטורה שיפוטית" לכל דבר ועניין.

בישראל אין נוהג שלטון המשפט והחוק אלא שלטון השופטים, על גחמותיהם ונטיותיהם הפוליטיות, אשר ניכסו לעצמם את השלטון עלינו תוך שמערערים באורח המסכן את קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית במרחב השמי. שלטון השופטים חמס והפר ברגל גסה ומתנשאת את האיזון העדין ההכרחי לשלטון דמוקרטי תקין אשר בו הרשויות המחוקקת, המבצעת והשופטת נמצאים באיזון השואף לשלמות מירבית. שלטון השופטים יצר דיקטטורה-שיפוטית אשר במקרים רבים יוצרת מצבי משפח ועיוות שלטוני המהרסים יסודות המדינה.

המצב האבסורדי הקיים, הבלתי נסבל בעליל, בו תפקיד היועץ המשפטי לממשלה אינו מוגדר כיאות ומאפשר לכל דאלים גבר כאשר ידבנו ליבו, באורח כאוטי, אנרכיסטי וכוחני, כפי שארע בפעולות בית המשפט העליון בהקשר זה ואחרים, מחייב כי תושת חוקה על מדינת ישראל אשר תחזיר לממדיו הטבעיים את סמכויות בית המשפט העליון ותיצור איזון מגובה חוקה בין שלוש הרשויות, אחת ולתמיד. עד אז, על הכנסת לקבוע הוראות שעה המסדירות את תפקידי וסמכויות בית המשפט העליון וסמכויות היועץ המשפטי לממשלה.

החרה והחזיק אחריו היועץ המשפטי לממשלה אשר התבטאויותיו בעניין זה מקוממות, מטרידות ומחייבות תגובה משפטית כלפי פקיד ממשלתי אשר מורד באושיות הדמוקרטיה הישראלית ובשכל הישר ועליו לתת על כך את הדין.

ראו מה טוען מזוז אשר ניכר בו שאינו מבין כלל את מהות הדמוקרטיה ומקומה של מערכת המשפט במשטר זה. לולי היה הוא רציני, אפשר היה לחשוב כי המדובר בהלצה סרת טעם...

"לא מקובלת עלי הביקורת נגד פרקליט המדינה עם טענות איך הוא מבקר את השר הממונה עליו. אלו אמירות המצביעות על חוסר הבנה של תפקיד פרקליט המדינה. הוא לא כפוף מקצועית לשר ויש לו סמכויות תביעה שהוענקו לו כדי לשמר את האינטרס הציבורי. הוא לא פועל בשליחות השר אלא בשליחות הציבור. אדם בתפקיד פרקליט המדינה כאשר הוא סבור שעומד להיפגע האינטרס הציבורי שעליו הוא מופקד, מחובתו להתריע על כך. הוא התריע על כך בפורומים פנימיים ומצא לנכון להתריע על כך גם בכתב".

כמות הפירכות בהגיונו המעוות של היועץ מזוז כפי התבטאותו לעיל, מעידה על כלל כשלי מערכת המשפט במדינת ישראל.

במטותא מהיועץ מזוז, הוא זה שאינו מבין את תפקידו של פרקליט המדינה ותפקידו הוא עצמו במדינה דמוקרטית. מזוז מאחז את עיני הציבור בטענו כי פרקליט המדינה אינו כפוף מקצועית לשר הממונה עליו ומכאן שרשאי לעשות כאשר ידבנו ליבו. באם פרסום טענות לדור כפי שנעשו, כלפי השר נאמן שאכן ממונה עליו מנהלית, נחשבות נושא מקצועי, הרי כבר מכאן ברור לנו כושר שיפוטו המעורער של מזוז והגיונו הלקוי וכך אין תימה כי הוציא את אריאל שרון נקי בפרשת האי היווני, ולו רק "מהפן המקצועי" (לפן הפוליטי נתייחס מאוחר יותר), או רקח מרקחת אווילים בנושא התביעה כנגד השר רמון וחמור מכל, הפיאסקו בעניינו של הנשיא לשעבר משה קצב, כישלון, אחר כישלון, אחר כישלון, מקצועי ומנהלי כאחת.

המצב האבסורדי בו פקיד ממשלתי כיועץ המשפטי לממשלה שאינו נבחר ציבור, מקבל כוח חסר-תקדים בהיקפו, הן בישראל והן בכלל אומות העולם, מחייב קביעת כפיפות אדמיניסטרטיבית של 'היועץ המשפטי לממשלה' לנושא משרה שהינו נבחר ציבור מתוך ממשלת ישראל.

במידה שמהלכי הפוליטיקה הפנימית אינם מאפשרים תמימות דעים, אין לפסול עריכת משאל-עם בנושא פיצול תפקידי היועץ וזאת על-מנת להוציא את ההחלטה לכך מדי האוליגרכיה המצומצמת והאינטרסנטית ולהעבירה לידי הריבון, הוא העם. משאל-עם עולה בדמים, אך חוסר פיצול התפקידים עולה בדמים מרובים ת"ק מונים.

חיוני להגדיר את כפיפויות פקידים ממשלתיים לממוניהם נבחרי הציבור ולקבוע עונשים קבועים בחוק למפירים אותם באמצעות התקשי"ר של עובדי המדינה. אין לאפשר מצב בו פקיד ממשלתי יראה עצמו כפוף לאוליגרכיה משפטית ולא לריבון ולנציגיו הנבחרים תוך שיהיה בכוחו לסכל את הדמוקרטיה הישראלית בהינף יד או מסמך.

עד אז, יש לפטר לאלתר את שני המורדים במלכות, "הצמד חמד" מזוז–לדור, ללא שהות וללא רחמים, למען יראו וייראו כל שנותרו אחריהם. נזכיר כי "בתי הקברות מלאים אנשים שלא היה להם תחליף" (ש. דה-גול). סלחנות במקרה זה תעצים את האנרכיה השלטונית-משפטית בה נתונה מדינת ישראל מזה שנים רבות מדי.

ולראש הממשלה בנימין נתניהו יש לומר כי במידה שיסכל את יוזמת הפיצול של תפקידי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית עקב שיקולים פוליטיים שאינם מן העניין, כפי שנרמז אי-פה אי-שם, הרי אפשר שיקנה תמיכת המיעוט הזניח האוליגרכי-משפטי (ואף זאת אינו ודאי כידוע), אך בוודאות יאבד באחת את בסיס התמיכה העיקרי שלו בקרב החלק האכפתי, הרוב הדומם בעם אשר נקעה נפשו מתעלולי בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. בכך יאכל נתניהו מרורים מחד-גיסא ואף מאידך-גיסא יגורש מן העיר.

בידי מר נתניהו ההזדמנות להיכנס לספרי היסטוריה כ'מתקן האולטימטיבי', כמי שתיכן שלטון דמוקרטי אמיתי במדינת ישראל, חיסל את מוקדי קשרי "משפט-שלטון" ובכך גרם במישרין לאחדות העם ובמשתמע גם ליכולתו להתקיים במרחב השמי.

אין בדרך שבחר הפרקליט לדור להתפלמס עם השר הממונה עליו ולו דבר וחצי דבר עם הפן המקצועי, הנושא הוא אדמיניסטרטיבי לכל דבר ועניין, וזאת בלא שנתייחס כאן למהות במכתבו של לדור אשר זכותו וחובתו להשמיעה בצינורות ובדרכים המקובלים.

לדור ומזוז (שהיה שותף לחיבורם של טיעוני לדור), ידעו היטב כי בשחררם את טיעוניהם למדיה הישראלית הריהם צועדים על קרקע בטוחה. המדיה נוטה כמובן לכיוונם בנוסך פבלובי מוטה אג'נדה פוליטית שמאלנית. הם לא העזו להעלות טיעוניהם באופן ובצורה הנכונה בממשל תקין. הללו קעקעו את הדמוקרטיה הישראלית ביודעין ובכוונת מכוון על-מנת שיוכלו לגייס את הכנף השנייה התומכת הכפייתית במערכת המשפטית, היא מערכת המדיה על-מנת לסכל את כוונות השר נאמן להנהיג ממשל תקין על מדינת ישראל.

פרקליט המדינה משה לדור, אינו הממונה על האינטרס הציבורי כפי שמנסה היועץ מזוז לתקוע לגרוננו. כנסת ישראל המייצגת את העם, באמצעות ממשלת ישראל ושר המשפטים נאמן, הם המייצגים את האינטרס הציבורי. התבטאותו של מזוז למעשה מנסה לקבע "דמוקטטורה שיפוטית", כפי הלכת בית המשפט העליון, אשר בה פקיד ממשלתי שאינו נבחר ציבור הינו שליט עליון על מדינת ישראל ונבחריה.

על-מנת להסיר ספק, ממשיך מזוז וטוען כי לדור "אינו פועל בשליחות השר אלא בשליחות הציבור". מזוז, אשר נראה כי עומס העבודה בו הוא נתון ואולי נתוניו האישיים הקלוקלים משבשים עליו את דעתו לחשוב כי הפרקליט לדור הינו שליח ציבור ונבחר ציבור, בעודו אך פקיד ציבור וסמכותו מוקנית לו בכוח הממשלה ושר המשפטים שלנו, ממשיך במנטרה האווילית הזו ואינו מרפה. מזוז חוזר ועומד במריו כנגד משטרה הדמוקרטי הלגיטימי של מדינת ישראל.

טיעונו של מזוז כי "הפיצול המנהלי יפגע במלחמה בשחיתות השלטונית" הינו מצוץ מהאצבע. וכי איזו מערכת אפשרה את הידרדרותה של ישראל למעגל שחיתות דמוית רפובליקת בננות מהזן הנחות אם לא המערכת שהוא מופקד עליה? ויחדיו עם פרקליט המדינה היא שאפשרה את האסון המנהלי והמקצועי השורר במקומותינו, מי עוד גרם לכך לדעתו? רק תפקיד יועץ וראש התביעה המאוחדים תחת כובע אחד דירדרו את מדינת ישראל להיות קן צפעונים מושחת.

בכך שהשלטון בישראל אינו נמצא בידי העם, כהלכתו במשטר הדמוקרטי, אלא בידי קבוצה מצומצמת אליטיסטית הממנה עצמה מתוך עצמה בצמרת ההיררכיה המשפטית, הוא בית המשפט העליון, ובכך שכזרועו הביצועית-שלטונית של בית המשפט העליון משמשים היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה באמצעות פרקליט המדינה לדור וקודמיהם, ועקב העובדה כי האוליגרכיה המשפטית שולטת עקב כך בממשלת ישראל, הידרדרה מדינת ישראל למעמקי סחי שלטוני המשתווה למדינות מסוימות באפריקה ובמרכז אמריקה.

החל בכך פרקליט המדינה משה לדור אשר בגבהות לב, בניגוד לכל דרכי מנהל תקין יצא במתקפה חסרת תקדים בחומרתה כנגד השר הממונה עליו מר יעקב נאמן. הבה ונבהיר, ביקורת הינה חיונית לתקינות סדרי הממשל והשלטון בממשל דמוקרטי. ביקורת של פרקליט המדינה אכן נופלת בקטגוריה זו. אך מעשהו של לדור הינו בבחינת שלא ייעשה. במקום לפנות לממונה עליו וללבן את הטעון ליבון, להעלות השגותיו בנוגע לרפורמה המוצעת, ואין כלל ספק כי יזכה לאוזן קשבת וכרויה לטיעוניו, בחר הוא להפיץ מכתב כפייה-קטיגוריה כנגד הממונה עליו ותוכניתו בתפוצה רחבה לכל עובדי פרקליטות המדינה ומיד לאחריו הפיץ (הופץ?) מכתבו לכלל אמצעי התקשורת במדינת ישראל, וזאת עוד לפני שהממונה עליו זכה לעיין כהלכתו בכתב הקטיגוריה דנן.

מעשהו של לדור הינו מרידה פוליטית של פקיד ממשלתי בממונה עליו והיוצא מכאן בעם ישראל ובנציגו של העם, שר המשפטים יעקב נאמן, לא פחות. אין בפעולתו של לדור דבר וחצי דבר עם חופש הביטוי, אין בכך התנהלות קולגיאלית בין נושאי משרה, זוהי מרידה תוך כוונת סחיטה וחיסול ממוקד באושיות הדמוקרטיה הישראלית.