בית משפט השלום בירושלים גזר (יום ג', 16.3.04) עונשים קלים על שלושת המורשעים בגרימת מותה ברשלנות של הילדה בת ה-9, אמיליה כהן ז"ל, תלמידת כיתה ג', כשנפלה מחלון כיתתה בבית הספר 'לוריא' בירושלים, בתאונה שאירעה לפני כ-5 שנים.
על מנהלת בית הספר, שרה אנג'ל, נגזרו 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על-תנאי; על מי ששימש סגן-מנהל פיקוח ואחזקת מוסדות חינוך ואחראי מטעם העיריה למבנה בית הספר, דוד בוחבוט, נגזרו עונש זהה; על מי שהיה מנהל אגף בדק בית בעיריה ואחראי מטעמה לתחזוקת בתי ספר, ריצ'רד דומי, נגזרו 6 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 18 אלף ש"ח.
הכרעת הדין: "מדובר, ללא ספק, באסון אותו ניתן היה למנוע"
כזכור, המקרה הטראגי אירע בחודש יוני 98', כאשר כהן ז"ל ישבה עם כמה מחברותיה על אדן החלון בקומה השנייה של בית הספר, כאשר החלון לא היה מגודר בסורגים, שהוסרו ממנו לשם החלפתו, במסגרת תוכנית שיפוץ רב-שנתית של מנח"י (המחלקה לחינוך בעירית ירושלים), אך לא הושבו למקומם.
אמילי ז"ל ישבה על אדן החלון, "כשהיא פונה לעבר הכיתה ומבקשת לזרוק קלפים לעבר הילדים בכיתה. בעת שהרימה את ידה בכוונה לזרוק את הקלפים, איבדה המנוחה את שיווי משקלה, נפלה לאחור מגובה של כשישה מטר, נחתה על גדר עשויה בטון וקיבלה מכה חזקה בראשה, אשר גרמה לפגיעות חמורות בגולגלתה. מספר ימים לאחר מכן נפטרה אמיליה מהפציעה שנפצעה כתוצאה מהנפילה".
פרקליטות מחוז ירושלים הגישה כתב אישום נגד 8 נאשמים בפרשה, בעלי תפקידים בעיריית ירושלים ובמשרד החינוך, אולם השופטת רבקה פרידמן-פלדמן הרשיעה בחודש ספטמבר האחרון רק 3 מהם וזיכתה את האחרים, תוך שהיא מותחת ביקורת על הפרקליטות: "לא כל מי שהובאו לדין בהליך זה, היו אחראים למותה של אמיליה ז"ל. מאידך ניתן גם לומר, כפי שעלה מחומר הראיות, כי ככל הנראה ישנם גורמים נוספים אשר אחראים באותה מידה, ואשר לא הובאו לדין מסיבות השמורות עם המאשימה".
"מדובר, ללא ספק, באסון אותו ניתן היה למנוע", ציינה השופטת בהכרעת הדין [ראו קישור].
הטיעונים לעונש: הנאשמים פעלו לפי התקן שהיה אז
בשלב הטיעונים לעונש, ציינה הפרקליטות כי "השיקול העיקרי בענישה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות הינו גורם ההרתעה – הרתעת הציבור בכללותו ולא רק הרתעת הנאשם הנדון. הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר ברשלנות בתחום המקצועי, כבעניננו. מדובר באסון שיד אדם גרמה אותו ויד אדם יכלה למנוע אותו. לא מדובר באסון שנגרם בשל טעות של רגע, אלא במקרה שהזעקה היתה כתובה על הקיר".
לאחר שנתקבלו חוות דעת הממונה על עבודות שירות, התברר כי ריצ'רד דומי אינו כשיר לביצוע עבודות שירות, ולפיכך ביקשה הפרקליטות שייגזר עליו עונש מאסר על-תנאי וקנס. לגבי אנג'ל ובוחבוט הוחלט להסתפק בעונש של עבודות שירות.
סניגורו של דומי ציין, כי "גם אם מקבלים את קביעת בית המשפט באשר לרשלנותו של הנאשם, מדובר ברשלנות בדרגה נמוכה או נמוכה ביותר, להבדיל מדוגמאות שהובאו על-ידי המאשימה כגשר המכביה וכאסון ערד... בענייננו מדובר בנאשם שהסתמך על התקן הקיים ועל מדיניות שנקבעה על-ידי אנשים שהיו מעליו".
"הנאשם נענש עונש כבד ביותר בעצם ההרשעה, בעצם הקביעה כי הוא אחראי למותה של הילדה... ישנם אחראים יותר מהנאשם, ראשי משרד החינוך ומנהל מנח"י, אשר כלל לא הועמדו לדין... עד היום אין תקן לענין חלונות וישנם חלונות שאינם מסורגים".
עוד טען סניגורו של דומי, כי "למעשה הנאשם לא יכול היה לעשות דבר ולא יכול היה למנוע את האסון. גם אילו 'צעק' היה זה 'קול קורא במדבר' ולא היה יוצא מכך דבר. לנאשם יש צער גדול על שאירע והאחריות שנפלה עליו כבדה מאוד, אך הוא האמין כי הוא נוהג נכון. הנאשם מצטער על כך שלא פירש את הדברים נכון".
סניגורה של מנהלת בית הספר, שרה אנג'ל, עליה נאמר בהכרעת הדין כי התריעה ו"עשתה - אבל לא עשתה די, אמר כי "היא זו שהתריעה וניסתה לעשות, אך הרגיעו אותה כי החלונות עומדים בתקן ואף יותר מזה. הנאשמת עשתה ככל יכולתה ולא מצאה פתרון. לדבריה מדובר ברשלנות במדרג הנמוך ביותר... העונש הכבד ביותר שנגזר עליה הוא האסון עצמו. אמיליה היתה קרובה לנאשמת והנאשמת אהבה אותה".
גזר הדין: בעבירת גרם מוות ברשלנות מדובר
בדרך כלל באנשים מן היישוב
באשר לעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ציינה השופטת כי מדובר ב"עבירה אשר אין בצידה מחשבה פלילית. מדובר בעבירה שעניינה תוצאה קשה ביותר, הנובעת מחשיבה בלתי מספקת, מקום בו אדם מן היישוב היה צריך לצפות את קרות הנזק והיה נוקט אמצעי זהירות בהתאם".
"מרבית הנאשמים בגרימת מוות ברשלנות הינם אנשים נורמטיבים, אשר זה להם המפגש הראשון עם הליכים פליליים בכלל ועם עבירה מן הסוג הנידון בפרט. הסיכוי שאדם שהורשע בעבירה כזו ישוב ויבצעה הוא נמוך ביותר. ממילא, הדגש בענישה הוא בהרתעת הציבור ולאו דווקא בהרתעת הנאשם הספציפי".
חומרה יתירה כשמדובר באסון עם ילדים ובמיוחד
כשהדבר קורה בבית הספר
"בהתחשב במהות העבירה, ישנה חשיבות למסר היוצא מבית המשפט במקום בו קופדו חיי אדם בגין מעשי רשלנות. עונשים קלים מידי עלולים להתפרש כזילות חיי אדם ולהעביר לציבור מסר מוטעה. שיקול נוסף אותו יש להביא בחשבון הינו מהות המעשה הרשלני, תוך בחינת כל מקרה ומקרה לגופו. כפי שצויין בהכרעת הדין, כשמדובר בילדים, חובת הזהירות מחמירה יותר מאשר כלפי מבוגרים".
"בעניננו חומרה יתירה, באשר מדובר באסון שאירע בתוך כותלי בית הספר, ב'סתם יום של חול', שנפתח ככל יום אחר ונסתיים באסון. אלפי ילדים הולכים מידי יום לבתי הספר, כאשר גם אם אורבות להם בדרכם סכנות כאלה או אחרות, לפחות בכל הנוגע לזמן שהותם בבית הספר, מצפים ההורים כי שם יהיו מוגנים מפני כל רע. אביה של אמיליה ז"ל העיד כי היה מסיע את ביתו לבית הספר וחזרה כדי להגן עליה. המקום האחרון בו ציפה שיקרה אסון היה בתוך בית הספר".
"העובדה שגם לאחר האסון, גם לאחר הגשת כתב אישום, גם לאחר בירור המשפט וגם לאחר הרשעתם של הנאשמים, לא הזדרזו הרשויות לתקן את הליקויים, לא מיהרו להתקין אמצעי מיגון על חלונות בתי הספר, למעט בירושלים בה אירע האסון, ולא מיהרו לקבוע תקנים חדשים אשר יבטיחו שלומם של ילדים בכל מוסדות החינוך בארץ, מעידה יותר מכל על הצורך בהרתעה".
"בהתחשב במכלול השיקולים, בנסיבות ביצוע העבירה, בנסיבותיהם של הנאשמים ומאידך בתוצאה הטרגית, העונש הראוי לכל הנאשמים הינו מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על-תנאי", למעט כאמור ריצ'רד דומי, שבשל מצבו הבריאותי נמצא כמי שאינו מתאים לעבודות שירות לתועלת הציבור.
סניגורו של בוחבוט: נערער על ההרשעה
אביה של אמיליה ז"ל: לא חיפשנו נקמה
אברהם כהן, אביה של אמיליה ז"ל אמר היום בתגובה לגזר הדין, כי "לא חיפשתי נקמה אלא חיפשתי את האמת. השופטת נתנה ניתוח ממצה בעונש. זה מה שהחליטה. אם הנאשמים יחליטו לערער, אני אגיד להם שהם [בערכאת הערעור; נ.ש.] לא יסתפקו בעונש קל מאוד שניתן להם".
סניגורו של דוד בוחבוט, עו"ד עודד הכהן, אמר בתגובה כי כבר לאחר הכרעת הדין הודיע, שבכוונתו לערער על ההרשעה. "הכרעת הדין איננה מספקת ובית המשפט יהפוך את פסק הדין", אמר עו"ד הכהן.
ת.א. 3171/99 מדינת ישראל נ' דוד בוחבוט ואח'
