היילכו הפוליטיקה והלוגיקה יחדיו?

הלוגיקה מוגדרת כ"תורת ההגיון", חקר ההיסק. מתארת את סוגי ההיסק ודפוסיו המשמשים למעשה, אך יותר מכך היא מעוניינת בחוקי ההיסק התקף,שבאמצעותם אפשר יהיה להבחין בין אותם היסקים שהנחותיהם באמת גוררות את מסקנותיהם(גזירה), לבין אלה שהנחותיהם אינן גוררות את מסקנותיהם.

הלוגיקה עשויה להתחיל מניסוח חוקים פרטיים וכלליים ומבקשת להיות שיטתית.

המכונן הגדול הראשון של הלוגיקה היה אריסטו, אשר התייחס גם אל המדינה כשלם המורכב ממרכיבים רבים. כמו האטומים הרבים המרכיבים את האורגניזם של הגוף האנושי,כך שאף לאיזון גם באורגנים המרכיבים את "הפוליס" - עיר המדינה,דהיינו: הפוליטיקה נראתה בעיניו כשותפות לצורך הגעה לחיים הטובים חיי אושר, ואלו יכולים להתקיים אם אזרחי הפוליס ישאפו גם לידיעה גם לחיפוש התבונה.

הפוליטיקה - אשר מקורה בפוליטיאה –"המדינה" - על-פי אפלטו אמורה לסייע בהגעה לצורת חיים אשר תאפשר שותפות, שוויון והתפתחות לאזרחיה,ולמעשה הפילוסופים יהיו המלכים בה. המדינה של אפלטוןהייתה אמורה לתת מענה לסוקראטס מורהו אשר נרדף בידי השלטון, ואפלטון שאף למעשה ליצור מדינה בה סוקראטס יוכל לחיות ולא להירדף בגין דעותיו.
על-פי אפלטון הרי שמצויים שלושה אבות טיפוסיי אנוש עיקריים: בעלי התבונה, בעלי האומץ ובעלי התיאבון. לדעתו הראוי הוא שכל אחד יעסוק במה שהוא מוכשר לעשותו.

אריסטו אומנם מתנגד למדינה של אפלטון המבטלת את מוסד המשפחה וטוען כי המדינה בנויה מעגלים מעגלים: תחילה מעגל המשפחה המצומצם, אח"כ מעגל הכפר ורק לבסוף מעגל המדינה. ברם גם הוא סבור כי תכליתה של המדינה לסייע להגיע לחיים הטובים, חיי הידיעה, שכן מותר האדם מן הבהמה, היא הבינה, התבונה: "האדם הוא ייצור פוליטי" לדעתו, שכן מסוגל לחיות חיי צוותא תבוניים. אצל אריסטו האדם הטוב והאזרח הטוב זהים, לא בכל מצב אלא במדינה המתוקנת. למרות שהוא מבין כי אין צורת משטר אחת המסוגלת לפתור את מכלול הבעיות האנושיות. תכליתה של השותפות הקרויה מדינה הינה לסייע לאדם, לאזרח להגיע אל הטוב, אל השלמות, כפי שהאטומים מרכיבים את מכלול היקום, כך גם המדינה צריכה להיות מאוזנת, באמצעות הידע והפילוסופיה.

כיום ההסתכלות על הפוליטיקה הינה יותר אינסטרומנטלית,מבנית, פחות מהותית, ערכית, אך אל לנו לשכוח כי המדינה נועדה להיות שותפות של אזרחיה כדי שיגיעו אל החיים הטובים אל האושר, ולא שהמערכות השלטוניות יהוו תכלית בידי בעלי השררה, המתקשים להגיע לשביל הזהב ולאיזון, שכן מיקסום שאיפותיהם הוא המנחה אותם ולא הלוגיקה הבסיסית שבעצם קיום מדינה היא העיקר.