גדר ביטחון - או גדר מריבה

עצרת האו"ם, בשל הרוב האוטומטי שיש לה, יכולה להעביר כל החלטה כנגד מדינת ישראל, כפי שעשתה מספר פעמים בעבר, וכנראה זה מה שצפוי גם בעתיד - למרות התנגדות ארה"ב והימנעות אירופה. ההצהרה הידועה והמפורסמת "או"ם-שמום", או: לא חשוב מה חושבים הגויים, חשוב מה עושים היהודים - נכונה. אך הזמן עושה את שלו, הלחץ הבינלאומי, הלחץ האירופאי, אם על-ידי הקוורטט ואם על-ידי איגוד מדינות אירופה - יש לו משקל סגולי, שאסור לזלזל בו - מה עוד שגם ארה"ב אינה מתלהבת, בלשון המעטה, מן הגדר ובמיוחד התוואי שלה. עצרת האו"ם - על-פי "האמנה" שלה, יכולה לפנות בכל נושא לבית הדין הבינלאומי בהאג, כדי לקבל חוות דעת בנושא שמועבר אליה.

גם במקרה הספציפי של גדר הביטחון - הנושא מועבר לחוות דעת בלבד ולא לדיון או החלטה משפטית או אופרטיבית.

רק אחרי מתן חוות הדעת - יכולה העצרת להחליט, למשל, אם הגדר בלתי חוקית ויש להרסה תוך נקיטת סנקציות בשל אי-ביצוע. הטענות העיקריות שניתן להעלות כנגד הגדר, שהיא ברובה על אדמה שמחוץ לגבולות של מדינת ישראל, או מזווית אחרת בנויה על אדמות פרטיות של פלשתינים ולכן היא בבחינת גדר בשטח כבוש, עליו חלים הכללים של המשפט הבינלאומי הפומבי.

מבחינה זו - מעמדה של ישראל, על טענותיה כנגד הקמת הגדר בשטח כבוש, יש לה בסיס משפטי להתנגדות בטענה של "הגנה עצמית" וכורח ביטחוני - נימוקים כבדי משקל מבחינת המשפט הבינלאומי.

אמנם, תוואי הגדר עובר ברובו מחוץ לקו הירוק של 67', אך מאחר וטענתה של ישראל מדברת על "גדר ביטחונית" ולא "גדר מדינית" - יש בטענה זו משום רמז, כי בבוא ההסכם והשלום בין הצדדים, יקבעו גבולות חדשים או ישנים ואז ניתן יהיה להזיז או להוריד את הגדר לגבול החדש או להרסה כליל - הכל לפי התנאים שיווצרו ולפי המצב הבטחוני שישרור אז.

יש להבהיר חד-משמעית: למדינה מתגוננת ולמדינה כובשת מותר לה, והיא רשאית על-פי הדין והספרות המקצועית בנושא, לנקוט בכל האמצעים כדי להגן על עצמה, על חייליה ואזרחיה. זכות זו קיימת, כל עוד המדינה הכובשת או המדינה שמחזיקה בשטחים כדי למנוע טרור ומתאבדים, רשאית לעשות ולבצע. אין הבדל, מבחינה משפטית, בין גדר ביטחון ארוכה ורצופה לבין, למשל, שורת מוצבים, מחסומים או טנקים שפרוסים לכל אורך תוואי הגדר.

העובדה שהגדר - לכל הדעות, גם המומחים למיניהם - יש בה אלמנט הרתעה ומניעה - היא הנותנת לישראל את הלגיטימציה המשפטית לבניית הגדר כאמצעי מרכזי של ביטחון למדינה ולטענה של "הגנה עצמית" לה זכאית כל מדינה ריבונית.

למרות הטענות הטובות שיש לישראל, והטענה שהגדר והתוואי הוא זמני עד להסדר קבע - אסור לזלזל בהמלצה ובחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג. שהרי אם ישראל טוענת ומסתמכת על הדין הבינלאומי - היא לא יכולה מנגד לבטל או לזלזל בו - ולכן כפי שאמרתי לא צריך להיבהל, אך אסור לזלזל.

ההליך הצפוי אחרי מתן חוות הדעת: הכדור חוזר לעצרת ומשם למועצת הביטחון - שם ישראל סומכת ומצפה לעזרה מארה"ב, למרות שהאמריקנים לא מתלהבים מהגדר. מצבה של ישראל, כלפי ארה"ב - השתפר לאחרונה, לאחר פלישת ארה"ב לעירק. כיום, ארה"ב מבינה מה פירושו של כיבוש ובמיוחד מה זה טרור ומתאבדים, והיא נאלצת לנקוט באמצעים קיצוניים שנוקטת גם ישראל - כמו הריסת בתים, הורדת שורות של בתים, עצים, מכשולים שיכולים להוות סיכון ביטחוני לכוחות הצבא או מקורות ובסיס לתקיפה.

לסיכום, חבל שבניית הגדר התעכבה כל כך הרבה זמן. שהרי, היו תקופות בעבר הלא רחוק שניתן היה לסיים את הבנייה או רובה - מבלי לעורר זעם בעולם - אך גם עכשיו עדיין לא מאוחר.

אם יזדרזו ויסיימו את הגדר והיא תוכיח עצמה, מבחינה ביטחונית, כמצופה, גם הלחץ החיצוני וגם הפנימי יתקבל יותר בהבנה ועם בסיס מוסרי ומשפטי מוכח.

_______________

הכותב הוא עורך דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.