|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כיצד ענק רוח כמו גתה, יכול היה לצרף מילה למילה, שחור על גבי לבן, והמילים הפכו למשפט שהוא בבחינת כתב אשמה מוטעה
|
גֶּתֶה שׁוֹרֵר לָנוּ שֵׁירִים
פְרוֹיד מוֹלֵל לָנוּ מִלִּים
לְגֶתֶה וְלִפְרוֹיד מוּתָר לַחֲצוֹב
בְּמוֹחָם הַקּוֹדֵחַ הַבְלָחָה -
יְהוֹשֻעַ בִּן נוּן
הֶעֱלִים אֶת משֶׁה
טֶרַם הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ כְּנַעַן.
אַף לא אֶחָד שָׁאַל
מָהוּ גְּבוּל הַמּוּתָר
בְּמַחְצֶבֶת הַמִּלִּים
בְּמוֹחוֹת קוֹדְחִים.
לִפְרוֹיד מוּתָר לִשְׁאוֹל הַבְלָחָה
מִמּוֹחוֹ הַקּוֹדֵחַ שֶׁל גֶּתֶה,
לִבְנוֹת בְּתוֹכָהּ גּוֹרֵד שְׁחָקִים מִמִּלִּים
הַנּוֹשְׁאוֹת לְתִפְאֶרֶת הַדּוֹרוֹת אֶת הַשֵּׁם -
"משֶׁה הָאִישׁ וְהַדַּת הַמּוֹנוֹתְאִיסְטִית".
בְּכָל קוֹמָה נֶעֶרְמוּ מִלִּים
עַל דַּת יְהוּדִית שֶׁקָּמָה
עַל בְּסִיס טְרָאוּמָה שֶׁל רֶצַח הָאַב,
וְאַף לא אֶחָד שָׁאַל מָהוּ גְּבוּל הַמּוּתָר
לִבְנוֹת מִמִּלִּים גּוֹרְדֵי שְׁחָקִים בּוֹעֲרִים.
לפני מספר חודשים זיכתה אותנו הוצאת הספרים רסלינג בספרו של זיגמונד פרויד - "משה האיש והדת המונותיאיסטית" - בתרגום מגרמנית של ד"ר רות גינזבורג ובעריכה מדעית של ד"ר רקפת זלשיק. תרגום קודם נעשה בשנת 1978 על-ידי משה אטד, שזכה לשם "משה האיש ואמונת היחיד".
אינני מבקש להתמודד כאן עם שלל הנושאים בחיבור של זיגמונד פרויד. אני גוזר על עצמי מראש לא לגעת, אפילו ברמז, בעומקן של סוגיות רבות הראויות לדיון. אני מבקש לתחום את עצמי אך ורק ב-ד' אמות של נושא אחד ויחיד, המתייחס לתמיהתי בדבר הקביעה של פרויד, אותה שאל מהמשורר גתה, המעלה את הקביעה בדבר "רצח משה על-ידי יהושע בן נון".
אני משתומם איך ענק רוח כמו גתה, יכול היה לצרף מילה למילה שחור על גבי לבן, והמילים הפכו למשפט שהוא בבחינת כתב אשמה המיוחס ליהושע בן נון. יהושע בן נון, ידו הייתה בקטיפת חייו של משה והעלמתו טרם כניסת בני ישראל לארץ כנען.
אני משתומם איך ענק רוח כמו פרויד, יכול היה לשאול מגתה אותן מילים ולתת להן מטען הגותי בדבר דת יהודית, שבבסיסה הטראומתי מצוי נדבך של רצח האב.
קשה לי עם המעידה של שני ענקי רוח - גתה בתחום הספרות ופרויד בתחום ההגות.
|
| תאריך:
|
20/11/2009
|
|
|
עודכן:
|
20/11/2009
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
י.ש
|
20/11/09 19:35
|
|
|
|
2
|
|
שרון ר.
|
20/11/09 19:44
|
|
|
|
3
|
|
השקר האיתן
|
21/11/09 08:46
|
|
|
|
|
|
איתן.
|
21/11/09 09:47
|
|
|
|
4
|
|
חנה איסלר
|
21/11/09 09:50
|
|
|
|
|
|
שרון ר.
|
21/11/09 11:59
|
|
|
|
5
|
|
משה, עורך-דין
|
21/11/09 14:05
|
|
|
|
|
|
איתן ק.
|
21/11/09 16:18
|
|
|
|
|
|
משה, עורך-דין
|
21/11/09 17:09
|
|
|
|
|
|
משה, עורך-דין
|
21/11/09 17:24
|
|
|
|
6
|
|
rafrafon
|
21/11/09 21:20
|
|
|
|
7
|
|
הילדים והנכדים
|
22/11/09 07:58
|
|
|
|
8
|
|
אביגיל כהן
|
25/11/09 10:59
|
|
רחל אמנו הייתה אחת הדמויות הטרגיות ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. הצער הרב שאפיין את חייה הקצרים ממשיך, על-פי הנביא, גם אחרי מותה: "רחל מבכה על-בניה מאנה להנחם" (ירמיה לא, יד). נשאלת השאלה: מדוע מכל הנשים הגדולות שזכינו להן, דווקא רחל אמנו היא זאת שמבכה על בניה?
|
|
|
|
|
בתאריך 21.11 השמש נכנסת למזל קשת, מביאה את האופטימיות לחיינו. הקשת הוא סמל האור, וזהו גם הזמן בו אנו חוגגים את חג החנוכה, שהוא סמל ניצחון האור על החושך. הקשת עוזר להרחיב אופקים, תרתי משמע, האופטימיות עוזרת לחייך והשמחה עוזרת לשמר חיוך גדול.
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר נפרדנו מאברהם אבינו, אחרי שקראנו על אודותיו שלוש שבתות ברציפות, והשבת אנו קוראים על אודות יצחק בנו. כאמור, שלוש פרשות מקדישה התורה לסיפורים על אודות אברהם; 'לך לך', 'וירא', 'חיי שרה', ורק אחת לכל מהלך חייו של יצחק, פרשת השבוע, תולדות. לפי היחס הזה נראה כאילו סיפור חייו של יצחק אבינו מובא רק כרקע להמשך, לתיאור המפורט של חיי יעקב ובניו, שלהם מקדישה התורה שש פרשות רצופות. אבל זה רק אם מתייחסים ליחסיות הכמותית, לרמה הטכנית, כי בפנימיות - גם הפער הזה במספר המלים שמקדישה התורה לכל אחד מהאבות, נושא מסר חינוכי עבורנו, כפי שננסה להסביר בהמשך.
|
|
|
|
|
ככל שאני עוקב אחר התנהלותו של אובמה כנשיא, במיוחד בזירה הבינלאומית, אני משתכנע יותר ויותר שנכנס לתפקיד לא מוכן ולא מנוסה, כפי שטען יריבו ג'ון מקיין. אי-אפשר להעריך מה היה עושה מקיין אילו נבחר, משום שרוב מכריע של הנבחרים הפוליטיים במערב, לפחות בדור האחרון, מבטיחים לבוחריהם מדיניות אחת ומבצעים בפועל מדיניות אחרת. ייתכן שזו כיום החולשה העיקרית של הדמוקרטית ובה גם טמונה סכנה עיקרית לקיומן; אלא שדיון בסוגייה זו הוא דיון מסוג אחר.
|
|
|
|
|
ביום שני השבוע התפרסמה בתקשורת הידיעה הבאה: "פחות מחודש לאחר שטירונים מגדוד שמשון הצהירו בעזרת שלט בטקס ההשבעה כי 'שמשון לא מפנים את חומש', הלכו היום לוחמי נחשון בדרכם. במהלך פינוי המאחז חוות בן-דוד שבדרום הר חברון, טיפסו שלושה חיילים על גג מוצב סמוך, קראו 'נחשון גם לא מְגָרשים'".
|
|
|
|
|
