אנדרטה לנתניהו בפלשתין

נסכם: נתניהו יכול היום לומר לפלשתינים - מה עוד לא נתתי ואתן? גם ויתור מדיני גורף בצורת קבלת עקרון המדינה הפלשתינית, גם כבילת ידיו ורגליו של המתמודד היהודי בירושלים וביו"ש, וגם הקמה בפועל של מוסדות פלשתין, צבאה וכלכלתה. אם עם ישראל יאפשר לנתניהו, אדם המשתכר מן המילים שלו, להגשים את ההבטחות המילוליות שהוא מפזר לפלשתינים וגם להמשיך בבניית המדינה הפלשתינית בפועל, דברים שהוא עושה ואף מתפאר בהם, אזי עוד יציבו לו אנדרטה בכיכר עצמאות פלשתין, בבירתה ירושלים.

מוזר, שהרמת הידיים הזאת של נתניהו, הכניעה המוחלטת לדרישות הפלשתינים, באה דווקא כאשר אצלם מתמוטט הכל. הם מפולגים לשני חלקים כמעט שווים, עזה ורמאללה, הרוצחים זה את זה וגם מנהיגות רמאללה לבדה ממולכדת מבפנים עד כדי כך, שלא יכלה לקבל אפילו את מה שאולמרט הציע לה - שיותר מזה אפילו שריד וביילין לא היו יכולים לתת.

עכשיו הם מאיימים להכריז חד-צדדית על מדינה פלשתינית בגבולות 67', אבל זה איום באקדח ריק. איך, למשל, יגיעו ב"מדינה" הזאת מרמאללה ליריחו? מי ומה ייכנס ויצא לתוכה ומתוכה, כשישראל יושבת על המעברים? בפועל, הם ישלטו על אזור A (ביום, בלילה צה"ל נמצא גם שם), אזור המהווה בסך-הכל כ-19% משטח יו"ש! הם מדברים על תקדים קוסובו, אבל קוסובו נכבשה בידי צבא נאט"ו. מי כבש את חברון? צריך דמיון מזרחי כדי להניח, שמועצת הביטחון תשלח צבא לכבוש בשביל אבו מאזן את ירושלים וההתנחלויות.

כל כך עיוותו כאן את מוחותיהם של הבריות, שאף אחד אינו רואה את הצד הבהיר באיום הפלשתיני. שהרי הכרזה חד-צדדית שלהם פירושה ביטול הסכמי אוסלו, מה שיאפשר לישראל לספח אליה לפחות את אזור C המהווה למעלה מ-60% מן השטח כולו, ובו כל ההתנחלויות, והעיקר - רוב תושביו יהודים.

מי שרואה בהסכם אוסלו אסון, יחגוג את יום ביטולו כיום חג. התקשורת העוינת, לעומת זאת, שחייה אינם חיים בלי אוסלו, נכנסת לפאניקה מול האקדח הפלשתיני הריק.

והיכן הליכוד? האם גם לו, ברוח הברית בין נתניהו לפרס - כבר אין חיים מחוץ לאוסלו?

לאחר מכן נשא נתניהו ב"פורום סבן", כינוס שמאלני מובהק הטבוע בחותמו של שמעון פרס, נאום מדאיג ומבשר רעות. בנאומו הבטיח "צעדים של ממש" כדי "להביא שלום" וייחל "לחיים של כבוד ועצמאות לאומית" - בעבור מי? הפלשתינים, כמובן! הוא אפילו חלם בהקיץ חלום מתוק, שהנה נוסעים על כביש 443 מירושלים לתל אביב ולצידי הכביש צומחים בתים גבוהי קומה, מגדלים פלשתינים עולים כפורחים ואנחנו, מדינת ישראל, עוזרים ומשתתפים בעשייה הפלשתינית הזאת!

ועדיין אין זה הכל. נתניהו יודע כמובן על הודעתו של הגנרל האמריקני דייטון, המקים לשלטון הפתח ברמאללה צבא חדש, כי הצבא הזה יילחם בנו אם הפלשתינים לא יקבלו עצמאות. למרות זאת, הילל בנאומו בפורום סבן את "השיפור במנגנוני הביטחון של הפלשתינים". מי יזכיר לו זאת, כאשר ביום לא רחוק רובי "המנגנונים" האלה יופנו נגדנו, כמו כל רובי אוסלו עד עתה?

מן הצבא הפלשתיני עבר נתניהו "לחלום הדורות" - לא מה שיהודי-לאומי מדמיין לו תחת הכותרת הזאת, כי אם - "חלום השלום". לא נותר היום אף אחד בשמאל, אולי חוץ משמעון פרס, שעדיין מתפייט כך על השלום הרומנטי הזה, שכל-כך הרבה פעמים התגלה כ"שלום בלהות". נתניהו דיבר כמו בטראנס, כמי שעבר שטיפת מוח. ואכן, ככה זה: החקיינים והמעתיקים הם תמיד יותר פנאטים מן המקור. את התהליך הזה עברה ציפי לבני, ראינו אותו אצל גדעון סער בכיכר רבין, ועכשיו אנחנו שומעים אותו מפי חסיד שוטה חדש, מומר טרי למחנה השלום, בנימין נתניהו.

מן החלומות עבר הנואם אל ההבטחות: ישראל תנהל מו"מ "ברוח נדיבה" (רמז למאה אלף מתנחלים לארוז מזוודות), ואת זאת, אמר, הבטיח לנשיא ארה"ב ולשם כך הוא יגלה אומץ לב, "אין תחליף לאומץ לב של מנהיגים". ואכן, מסתבר שהוא יהיה זקוק לאומץ הזה, נוכח הבטחתו שהוויתורים שלו "יפתיעו את העולם".

לציבור שלנו יעוצה העצה לקחת דברים אלה ברצינות. "מילים הורגות", אומרים בשמאל - והמילים "הנדיבות" ו"המפתיעות" האלה עלולות לגזול מאיתנו את ארץ ישראל, להפוך יהודים לפליטים בארצם ולסכן את עצם קיום המדינה. אנחנו, היהודים, שכל קיומנו נובע ממילים שנכתבו לפני אלפי שנים, דווקא אנחנו נתפסים לחולשה של זלזול במילים. אנא, קחו את המילים נתניהו ברצינות, שלא ניזכר בהן בעתיד ונאמר: בימים ההם עוד יכולנו למנוע, עכשיו - החמצנו.

בהמשך נאומו העלה נתניהו שלוש דרישות כתנאי להקמת פלשתין עצמאית: האטום האירני, שאם יהיה בידי אירן - פלשתין עצמאית תידחף לעמדות קיצוניות; הטילים והרקטות קצרות הטווח, שיש לעשות סידורים בשטח למנוע את הכנסתם למדינה הפלשתינית; ולבסוף - דוח גולדסטון המונע את ישראל מלעשות ויתורים, אם לא ייקבע מראש שכאשר המדינה הזאת תעשה לת"א את מה שעשה החמאס לשדרות, העולם ירשה לנו להיכנס בהם ולא ייכנס בנו עם עוד דוח גולדסטון.

זהו. בזה גמר נתניהו את נאומו, עוד נאום המבשר את אובדן ארצנו לאויב. מפני שלבסוף ימציאו פתרון כלשהו לאטום האירני ולסכנת הכנסת הטילים לפלשתין (כמה זמן מחזיקים פתרונות כאלה מעמד, אנחנו יודעים), וגם יימצא מוצא מן הפלונטר של גולדשטיין. ואז יבואו לגבות מאיתנו את מחיר אחיזת העיניים של נתניהו, המיידוף המדיני.