|   15:07:40
דלג
  רן ברץ  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

דמוגרפיה דמוקרטיה ודמגוגיה

מה בעצם דורשים מאיתנו אותם מאיימי הדמוגרפיה? שניתן לכל פלשתיני להצביע שלוש פעמים לגופים שונים? פעם אחת שיבחר את שלטונו המדיני, פעם אחת את שלטונו העירוני ופעם נוספת את שלטון ישראל?
14/12/2003  |   רן ברץ   |   מאמרים   |   העולם הערבי   |   תגובות

התבשרנו לפני כשבועיים כי הנתונים הדמוגרפיים השפיעו על אהוד אולמרט לשנות את עמדתו ולתמוך בבריחה חד צדדית, בטרנספר לרבבות יהודים ובהפקרת אדמת ישראל, וכל זאת ללא הסכם וללא תמורה.

תומס פרידמן, העיתונאי הליברלי השמאלי מן הניו-יורק-טיימס, כינה את המעשה של אולמרט אשר "אימץ את הלוגיקה של השמאל והמרכז" - "רעידת אדמה".

הציבור, לעומת זאת, כך מתברר בסקרים, לא מתרגש כמותו מן "השבר בימין הישראלי" ומשוכנע למדי כי זו הדרך הנכונה לטפל בבעיה הדמוגרפית ובסכסוך.

אולי אין בכך הפתעה במדינה שבה בריחה חד צדדית שהביאה למתקפת טרור אכזרית וחסרת תקדים נחשבת להישג ההישגים המדיניים של השנים האחרונות.

בעיתון הארץ הסביר השבוע פרשן בכיר כי היציאה מלבנון באה לאחר אולטימטום של ברק לאסד, ולאחר שהאולטימטום לא הוביל לתוצאות, יצאנו חד צדדית מלבנון. על התיאור האמיץ הזה יש רק להוסיף כי כנראה שאסד כל כך נבהל מן הנזק האדיר שהבריחה מלבנון גרמה לו, עד שהסיר מיידית את תמיכתו מן החיזבאללה ומארגוני הטרור בדמשק, ולא העז לסייע לעירקים למלחמה באמריקנים, אולי מתוך מחשבה הטורפת את שנתו שהממשלה המטורפת והמסוכנת בישראל עוד תיסוג חלילה חד צדדית מהגולן.

אכן, אין ספק שבפעם הבאה שתעמיד ישראל אולטימטום מן הסוג של "או שתעשה מה שנאמר לך או שנעשה מה שאתה רוצה ללא תמורה" כבר יחשוב אסד והעולם הערבי כולו פעמיים, כיוון שלבטח הבין כי בניגוד לעניינים אחרים, באשר לאולטימטומים הכוללים כניעה מוחלטת והפקרה של ביטחון אזרחינו ומדינתנו, אנחנו רציניים ביותר.

לבנון אינה דוגמא יחידה לשטחיות מחשבה וחוסר הבנה בסיסי בתכנון והשלכות מעשים בתחום הבינלאומי. הבעיה בכל הצעות הפינוי, הנסיגה והבריחה על דעת עצמנו וללא הסכם, היא האופן השטחי שבו הן תופשות את המציאות. לכן יש לתהות הן על חומרת הסוגיה המוצגת לנו בזעקות ובהלה רבתי, כביכול ישראל על סף תהום, והן על הפתרון המוצג לנו שוב בסגנון חובבני ורדוד, כמעט ילדותי.

על-פי אנשי שמאל רבים יאסר ערפאת הוא מנהיג לגיטימי ויש לשאת ולתת עימו משום שהוא מנהיג נבחר בבחירות דמוקרטיות. ואם לא הוא אזי לפחות הממשלה והרשות הפלשתינית. אמנם היו תלונות קשות מצד המשקיפים הנייטרליים הבינלאומיים על סדרי הבחירות, ואמנם מאז, כמו בכל המשטרים הטוטאליטריים שהיו במאה ה-20, לא מקיימים הפלשתינים סדרי דמוקרטיה תקינים, ובכל זאת שוב ושוב מגינים אנשי השמאל על הלגיטימיות של המנהיגות הפלשתינית שנבחרה באופן דמוקרטי ועל הממשלה הפלשתינית כעל ממשלה שיש לשאת ולתת עימה.

מצד שני, הטיעון הדמוגרפי מתריע בפחד כי "יש סכנה של בכייה, לא לדורות, אלא מיד בעוד שנים ספורות, כשישראל תעמוד בפני לחץ בינלאומי אדיר, כולל חרמות ונידויים להעניק זכות בחירה לפלשתינים למוסדות הדמוקרטים הישראליים ותאבד את הרוב היהודי ואת הצביון היהודי של המדינה, בדרך לחיסול ישראל כליל" (דנקנר, מעריב, ללא ספק אחד מבכירי העיתונאים בארץ ואחד ההוגנים וההגונים ביותר).

וכאן עולה תהייה. מה בעצם דורשים מאיתנו אותם מאיימי הדמוגרפיה? שניתן לכל פלשתיני להצביע שלוש פעמים לגופים שונים? פעם אחת שיבחר את שלטונו המדיני, פעם אחת את שלטונו העירוני ופעם נוספת את שלטון ישראל? אם יאסר ערפאת הוא מנהיגה של מדינה בהתהוות המקיימת כבר את נוהג הבחירות, אין שום ממש בטענה כי יש לתת לנתיניו להצביע גם לכנסת ישראל. הלחץ הבינלאומי המדומה, ההחרמות והנידויים, אם יבואו, לא יוכלו לבוא בטענה מגוחכת ואבסורדית זו, הסותרת לחלוטין את סמכותה של הרשות (ובכך את הזכות לחתום עימה הסכם) ואת הרעיון של שתי מדינות לשני עמים.

משום כך לא מופעל לחץ שכזה כבר היום, ללא קשר למספר הפלשתינים. לחץ שכזה יאפשר לישראל חופש פעולה מוחלט משום שהוא יכריז ברבים שלפלשתינים אין הנהגה מוכרת ולכן על ישראל לפתור את הבעיה הפלשתינית לבדה. האינטרס העולמי הוא כמובן הפוך. להכיר בהנהגה הפלשתינית ובזכותה להנהיג, ולכן להניח שאין בעיה של זכויות פוליטיות, אלא רק של אופי המדינה הפלשתינית, גבולותיה ותביעותיה מישראל.

והנה, על ידי אמת אחת פשוטה המובנת לכל, התפוגגה ונגוזה הבעייה הדמוגרפית. שורש הבעיה נעוץ בכך שמתעלמים מן העובדה שלפלשתינים למצער יש אוטונומיה בחלק גדול מן השטח. הרי למעשה יכלו הפלשתינים כבר מזמן להכריז על מדינה, שכן מבחינת סדרי שלטון יש להם כבר את כל הנחוץ, כולל שגריר באו"ם. אלא שהם מבינים שצעד חד צדדי הוא הדבר המזיק ביותר שהם יכולים לעשות וכי צעדים חד צדדיים שכאלו יפגעו בהישגים שהם חותרים אליהם.

בכל אופן, באמת יש להכיר באומץ וביושר. הרוב המוחלט של פלשתינים חי תחת שלטון פלשתיני, משלם לו מיסים, מקבל ממנו שירותים, ובוחר בו בבחירות. ולמי משלמות המדינות האירופאיות, הערביות וארה"ב כספים לרווחת הפלשתינים? לישראל או לרשות? מי שמקבל את הכסף אשר אמור לדאוג לאוכלוסיה הוא הריבון עליה. זהו מבחן פשוט שבפשוטים. העובדה היא שאנחנו שם רק לעתים רחוקות, בדרך כלל בכוח צבאי הפושט על ריכוזי טרור. קשה לראות בכך צורה כלשהי של שלטון ריבוני.

משום כך טענת הדמוגרפיה הנשענת על מימוש הזכויות הפוליטיות של הפלשתינים היא לא יותר מאשר בדיחה, ולכל היותר יש לפרוץ בצחוק משועשע לנוכח הסתירות הבולטות בה. עד כמה שנוגע הדבר לבחירות ולזכות להצביע אין בעיה דמוגרפית! שכן יש שלטון פלשתיני נבחר, המוכר על-ידי כל העולם, המקיים ממשלה, משטר, כוחות ביטחון, מערכת מוניציפלית, בקיצור, כל מה שצריך שלטון לעשות. מצב המלחמה שבינינו לא גורע מכך דבר. העובדה היא שאנו שולטים על מיעוט לא גדול של האוכלוסיה הפלשתינית שאינו מצביע לכנסת ממילא. העולם מכיר בכך, ולכן לא נשמעות תלונות על הזכויות הפוליטיות האזרחיות של הפלשתינים ביחס למשטר, אלא רק ביחס למצב הצבאי של מחסומים וכו' המונע מהם זכויות אחרות. אף אירופאי לא טען כי הפלשתינים אינם מממשים זכויות פוליטיות, שכן הוא מכיר בהנהגתם.

אם הטענה היא פסאודו מוסרית, כביכול כאשר יהיו לרוב, גם בלי הסכם ולמרות שאיננו שולטים עליהם מבחינה פוליטית, יש לתת להם לבחור, לא ברור מדוע הבעיה תתקיים רק בעתיד ואינה קיימת כבר עכשיו. הלא גם היום הם משוללי זכויות פוליטית לכאורה, וכבר היום לו הייתה ניתנת זכות בחירה לערבים תושביי יש"ע לא היינו יכולים לקיים מדינה יהודית. לא צריך לחכות לרוב ערבי כדי לטעון את הטענה המוסרית.

התשובה לסוגיה המוסרית היא שישנם שני עקרונות המנחים את שיקול הדעת המדיני של ישראל: האחד הוא כי הערבים שאינם כיום אזרחי ישראל יממשו את זכותם להצביע במסגרת מדינית אחרת (למעשה כבר מממשים דה-פקטו בהצבעתם לרש"פ) והשני הוא כי ערבים אלה לא יוכלו בשום תנאי להפוך לאזרחי ישראל (ולכן יהיה כדאי להנהגתם להגיע להסדר הגיוני עם מדינת ישראל) שכן ישראל היא מדינת העם היהודי שגם לו זכות מוסרית למדינה.

תחת שני העקרונות הללו אנו מצליחים להחזיק במדינה יהודית היום, ונצליח גם עוד הרבה שנים, גם אם לא נגיע להסכם עם הפלשתינים ויימשך מצב האוטונומיה או המדינה שבדרך שקיים היום.

בטענה אין יותר מאשר נסיון הפחדה אשר אינו מבוסס על אף עובדה או עקרון מוסרי ואשר אינו נכון באותה המידה גם היום, ולכן, לפי אותו הגיון הייתה המדינה כבר אמורה להתמוטט ולחץ היה צריך להיות כבר מופעל. אלא שמי שידרוש בעתיד שנחסל את מדינת ישראל כדי לממש הזכויות הפוליטיות של הפלשתינים יקבל את אותו יחס שהוא מקבל היום, בין אם הם רוב ובין אם מיעוט.

למעשה התערבבו כאן שתי טענות שונות. האחת נוגעת לסוגית הזכויות הפוליטיות של הפלשתינים, שלמעשה כבר נפתרה מבחינה מוסרית ופוליטית בהקמת הרש"פ באוסלו (ובשלה לא התנערנו מאוסלו ולא מוטטנו את הרשות עד היום), והשניה נוגעת לכך שכאשר נגיע לסוגיית גבולות הארץ יהיה חכם להתייחס לבעיה הדמוגרפית. אולם אלו סוגיות נפרדות, ואין האחת מתנה את השניה. הערבוב שלהם הוא חסר הגיון וחשיבה ישרה, וכנראה שנעשה בעיקר מסיבות פוליטיות, קרי, להפחיד, לאיים ולשכנע בדרכים נלוזות.

אבל גם אם לא נקבל את כל האמיתות הפשוטות האלה, נותרת "תוכנית" הבריחה מופרכת. קשה להבין כיצד הציבור מוכן לקבל דעה לא מנומקת דיה, שאין בה כל מחשבה על התגובה הפלשתינית, אין שיקול דעת של האינטרס הפלשתיני לנוכח הפעולה, אין רשימת יתרונות וחסרונות לעומת תוכניות אחרות, אין הסבר לאופן הפעולה של ישראל אחרי הפינוי, אין תכנון ארוך טווח, לא ברור מה משלמים הפלשתינים, לא ברור האם לאחר הפינוי נישא וניתן עימם (ואגב, גם תשובה חיובית וגם תשובה שלילית מובילות לתוצאות פרדוקסליות), ועוד ועוד עניינים אלמנטריים הצפויים מכל תוכנית מדינית.

הנימוק היחיד המושמע הוא "אנחנו נעשה מה שטוב לנו", כביכול מה שטוב לנו אינו כולל את האופן שבו אויבינו יפרשו את מעשינו ואת התגובה שלהם למעשה. קשה להתחמק מן הדמיון של שיקול הדעת הזה להסבר של ילד הטוען כי מגיע לו ממתק משום שהוא רוצה אותו.

ההתעלמות מן הצד השני, בין אם כפרטנר ובין אם כאויב, אינה מובילה לתוכנית, אלא להזיה בעלמא, לפטה מורגנה דיפלומטית, וזו לעולם לא תוכל לפתור בעיה ממשית. "הסברה" של מדינת ישראל לבריחה החד צדדית (פתרונו של דנקנר) מזכירה את טענתו של וודי אלן לאחר שהוכה על-ידי שני בריונים באחד מסרטיו: "לאחד החטפתי בברך עם סנטרי ולשני הרבצתי באגרוף עם האף שלי".

אם נחשוב בכל זאת לרגע על הצד הפלשתיני, ונשאל מה יעשה לאחר שיקבל את רוב השטח ללא כל התחייבות, נראה כי עומדות לו לפחות שתי אפשרויות המשרתות היטב את האינטרסים שלו. האחת היא לדרוש הסכם על כל השאר (שכבר ברור שכולל את זכות השיבה, כיוון שרוב השטח ומזרח ירושלים כבר שלו), תוך כדי המשך הטרור, בנימוק כלפי פנים שהטרור עובד והיהודים נשברים ובורחים וכלפי חוץ בכך שהיהודים הבינו כי הפלשתינים צודקים והוכיחו זאת בכך שמסרו להם את השטח בלי תמורה - וכעת יש להשלים את הצדק עד תומו, משום שכידוע, על צדק לא מתפשרים. סביר להניח שבמצב כזה לא יכריזו הפלשתינים על מדינה, מי יודע עד מתי.

האפשרות השניה העומדת לפניהם היא להשעות כל משא-ומתן, להכריז על מדינה ולדרוש מישראל להשלים את המהלך החד צדדי על-ידי הפעלת לחץ בינלאומי מתמיד, שלבטח ישא פרי, משום שישראל הוכיחה לעולם קשי עורף ואכזריות בבניית החומה ובקביעת עובדות בשטח ללא משא-ומתן וללא התחשבות ברצון הפלשתינים. קשה לראות כיצד הם נכשלים בכל אחד מאופני הפעולה, וקשה לראות כיצד אנו מרוויחים, במיוחד אם ברור שלא הייתה כל בעיה דמוגרפית אמיתית מראש. אם יפעלו באופן זה נקבל באמת, הפעם באמתלה רצינית, "נידויים וחרמות".

השמאל יאמץ ויחבק כל תוכנית שתכלול בריחה, מסיבה פשוטה. ברור לו שהתביעות רק יתחזקו ככל שניסוג יותר. זוהי עובדה נתונה מאז אוסלו. ככל שניתן יותר כך ידקדקו איתנו יותר על קוצו של כל יוד, כולל זכות השיבה ומאה אחוז מן השטח, נקודות שהשמאל (שבחלקו לא שולל מדינה דו לאומית) ממילא חפץ בהן (כפי שהוכיח כבר השמאל בהסכם ז'נבה, בו לטובת הפלשתינים ניסה להטעות בניסוחיו את הציבור היהודי בטענותיו שלא העניק את זכות השיבה, שישראל נשארת ריבונית ושיש הכרה בישראל כמדינה יהודית). משום כך הוא השמאל שמח לטירפוד העצמי של ממשלת הימין. הימין, לאחר הנסיגה, או שיאלץ להיכנס למשא-ומתן שתנאי הפתיחה שלו היו יכולים וצריכים להיות תנאי הסיום לפני הנסיגה, או שיאלץ לעמוד במסע בינלאומי של חרמות, גינויים ונידויים על סרבנותו ואי הצדק המובהק שהוא נוקט בו.

לחילופין, יוכלו הפלשתינים לקבל את המהלך החד צדדי בהבנה, לוותר על כל דרישותיהם, לחבק אותנו חיבוק אוהב, להגיע להסכם הוגן על יסוד נורמליזציה והדדיות ולא עוד שטחים, להסכים ליישב יהודים בשטחם, ולראות בנו שותפים של ממש לבניית דרך חדשה במזרח התיכון. דרך של שלום, אחווה ואי אלימות. דרך בה היהדות והאיסלם רובצים זה לצד זה בשיתוף גורל והבנה כבאחרון חזוני המזרח התיכון (גן העדן) החדש. למה שיקרה כך? כי אנחנו רוצים. וזה מה שטוב לנו, ולא מעניין מה חושב על כך הצד השני.

כל הטענות כאילו הפלשתינים חוששים ממהלך שהם המרוויחים העיקריים ממנו הם דיבורים בעלמא. הסרבנות וקשי העורף המחודשים שלהם, כולל תחייתו של ערפאת והדרישות האחרונות באו"ם, הם תוצאה ישירה מן העידוד שהם שואבים מן הפעולות החד צדדיות העתידיות והצפויות של ישראל, שישענו על רוב בציבור, ממשלה חלשה וחסרת חזון ותכנון, ועם חוסר יכולת עמידה וסבלנות, כמו גם יכולת הכרעה.

המסקנה העיקרית היא שאין סיבה להילחץ מהדמוגרפיה. שום מרכיב מהותי לא ישתנה ביחסינו עם העולם והפלשתינים כאשר הם יהיו לרוב, משום שממילא רובם מצוי תחת שלטון פלשתיני, והעובדה שהם מתרבים בקצב מהיר כל כך (כולל זכות שיבה לפלשתין שתחזיר עוד מיליונים) צריכה להדאיג אותנו בלי קשר להסכם או מהלך חד צדדי עתידי. פשוט צריך לקרוא נכון את המציאות ולברר מה בדיוק מפחיד בה, ולא להבהל ולסרב לנתח אותה.

המטרה העיקרית שלנו צריכה להיות לשנות את הנסיבות כך שהפלשתינים יפסידו יותר ויותר ככל שיהיו עקשנים יותר ודורשים יותר. משום שאנו מלחיצים את עצמנו במחשבות שוא אנו מרגישים שאנו נפסיד יותר ככל שינקוף הזמן. ואמנם, כל עוד אנו במגמת בריחה, כך הדבר. צריך להפוך את יחס ההפסד והרווח, ולזרז את הכרזת המדינה החד צדדית והבלתי נמנעת של הפלשתינים על חלק השטח שממילא ברשותם. אולי אם הם ירגישו שהם מפסידים יותר ככל שהזמן נוקף, נוכל להגיע להסדר סביר. היות ובכך טמון הסיכוי היחיד להגיע להסדר, כדאי לנסות ולקדם אותו.

תאריך:  14/12/2003   |   עודכן:  14/12/2003
רן ברץ
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
לפני כשנה וחצי נערך כנס באוניברסיטה העברית בירושלים שהסעיר את הרוחות בה. הכנס התקיים כחודש לאחר תום מבצע חומת מגן, שרבים מהסטודנטים באוניברסיטה נטלו חלק פעיל בו כמילואימניקים.
14/12/2003  |  מיכאל דבורין  |   מאמרים
שנה בלי אבא אבן. חיינו הפכו גסים, פרועים ואלימים. במדינה שהדבר היחיד שמאורגן בה הוא הפשע - אבא אבן, אפילו הוא, אילו חי כיום, היה מתקשה לעשות סדר בדברים במו פיו, שהפיק מחרוזות- מחרוזות של מרגליות, קל וחומר להגן על שמה הטוב, ההולך ורע, של ישראל בעמים.
14/12/2003  |  אברהם שרון  |   מאמרים

14/12/2003  |  פרופ' ג'רלד פרמן  |   מאמרים
194
ב-11.12.1948 קיבלה העצרת הכללית של האו"םאת החלטה 194 בנושא הסכסוך בפלשתינה - א"י, שסעיף 11 שלה בנוסחת המקור ובתרגום לעברית מסופח בהמשך בדף 2. ההחלטה קובעת בין השאר בפשטות: "שהפליטים הרוצים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם האפשרי".
13/12/2003  |  דני רשף  |   מאמרים
הכוח המניע את עולם הפשע הוא כידוע, כסף. כסף קל על חשבון אחרים. המפשע המאורגן מחולק לשניים: עולם עליון (עבריינות צווארון לבן, שוחד וממסד) ועולם תחתון (בעיקר משולש-עבריינות אשר מקורו בסמים, זנות והימורים, וכפועל יוצא, סחיטת דמי חסות).
13/12/2003  |  אריק באך  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il