היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מבקש (יום ד', 15.7.20) להעביר ליד ושם את הפנקס שניהל בית הדין להתרת עגונות במחנה ברגן-בלזן לאחר השואה. הפנקס מצוי בידי בית המכירות הפומביות קדם, ובדצמבר שעבר אסר בית המשפט למכור אותו עד להכרעה בנושא.

ברגן-בלזן היה מחנה ריכוז גדול בצפון גרמניה, אשר שוחרר בידי הצבא הבריטי באפריל 1945. לאחר מכן הוא הפך למחנה העקורים הגדול ביותר בגרמניה, ורבבות יהודים שהו בו עד סמוך להקמת המדינה. בשל נסיבות השואה, הפכו עשרות אלפי נשים לעגונות בשל היעלמות בעליהן, והניסיון להתיר אותן העסיק רבנים ברחבי אירופה, ארה"ב וארץ ישראל.

הרב צבי הירש מייזליש, ניצול ברגן-בלזן, הקים במחנה בית דין שעסק בהתרת עגונות על-ידי איסוף עדויות שיוכיחו את מותם של הבעלים. בית הדין ניהל רישום מפורט של המקרים בהם עסק, אחד מפנקסיו כבר מצוי ביד ושם, והשני הוצא למכירה פומבית. מנדלבליט אומר כי לפנקס היה שימוש כפול: הלכתי-פונקציונלי בנוגע לנשים בהן עסק בית הדין, ותיעוד והנצחה של השואה והתקומה. "לפנקס מעמד של נכס תרבות חסר תחליף עבור הלאום היהודי והאנושות כולה", טוען מנדלבליט, משום שהוא מהווה תיעוד מוקדם במיוחד של עדויות ניצולים.

לדעת מנדלבליט, יש לקבוע שבית הדין של הרב מייזליש היה "הקדש ציבורי", וזאת על-פי החוק המאפשר הכרזה בדיעבד על הקדש אם קיימות ראיות לקיומו בפועל. בית הדין הוא מקרה בו לא נוצר כתב הקדש, משום שאיש לא העלה על דעתו שנכסיו ישמשו למסחר והיה ברור בזמן אמת שייעודו המובן מאליו הוא לשרת את הציבור. הפנקסים מעולם לא היו בבעלות פרטית ולא הייתה כוונה שיהיו בבעלות פרטית, ולכן - לשיטת מנדלבליט - יש לקבוע שהם נכסיו של הקדש ציבורי. הוא מבקש לקבוע, כי יד ושם יהיה הנאמן בהקדש זה וממילא יקבל את הפנקס. הבקשה הוגשה באמצעות עוה"ד יעקב פונקלשטיין ואופיר גבעתי.