מראש ממשלה לקבלן קולות

אהוד ברק נסע לארצות הברית לשיחות ולמשא-ומתן עם האמריקנים כאשר נפוצה השמועה כי אובמה לא הסכים לפגוש את נתניהו. אחר זאת קים אובמה פגישה עם נתניהו יחד עם ברק ובה סיכם את פרטי התוכנית הגזענית נגד התישבות ישראלים בחלקי ארץ ישראל. הנשיא שמעון פרס נסע לקהיר לפגישה עם מובארכ להציע לו את ההגבלה הזאת על יהודים, בהמשך לתוכנית אוסלו שלו. הוא שב ומפיץ אותה אותה בעולם בנסיעות רבות ובשיחות ובמשאים ומתנים עם מנהיגי מדינות חוץ, כדרך שר חוץ בפועל.

מר נתניהו ושרי ממשלתו מדברים בשני קולות אל העם בישראל. אהוד ברק משתבח בפני חברי מפלגתו כי התקבלה החלטה על עצירה מוחלטת של הבניה היהודית וכך השיג את מה שלא יכלו לעשות ממשלות קודמות של מפלגת העבודה. בנוסף לאהוד ברק ושמעון פרס מדושני עונג מן האיסור על הבניה היהודית, באה התקשורת המסוממת בהזיות אוסלו ומשבחת את מר נתניהו על האומץ בקבלת ההחלטה. באותו הזמן בא מר נתניהו אל אנשי המחנה הלאומי ומספר להם כמה קשתה עליו ההחלטה וכמה זמנית היא. והשרה לימור לבנת רמזה כי מקור ההחלטה בלחצים קשים של הנשיא האמריקני. ההחלטה המכאיבה לפי נתניהו היא לא רק מקור גאוה לאהוד ברק, אלא הוא מזדרז לעבור על סדרי הנוהל במשטר דמוקרטי, למנוע בניה שכבר אושרה ולפגוע כלכלית במי שקנה אדמה ושכר קבלנים, מה שהאמריקנים אינם חולמים שהוא אפשרי במדינה מתוקנת..

כל זה מאותו שר ביטחון של פעולת עפרת יצוקה שאת מחיר הססנותו ורפיסותו מול החמאס אנו משלמים עד היום. ברק אשר אץ לשלח כחות לעצור ראש מועצה מקומית בישראל הוא אשר היסס ושינה תוכניות פעם אחר פעם, ורק ביום האחד עשר למערכה החליט להפציץ את המטה של החמאס, כמובן לאחר שהתרוקן מן המחבלים.

כל הקורא עתונים בעולם רואה כי מעמדנו התדרדר בעקבות החלטת הממשלה. למשל, לפני ההחלטה הופיעה (19.11.2009) כותרת גדולה בדילי טלגרף הלונדוני 'אובמה אומר לישראל כי בתי מתישבים חדשים הם סכנה', ולאחר ההחלטה הופיעה (3.12.2009) הכותרת 'אלפי פלשתינים נשללה זכותם לחיות במזרח ירושלים' ובגוף הידיעה מואשמת ישראל על שהיא מתירה ליהודים לקנות אדמות במזרח ירושלים. לא עוד האשמה בנישול קרקעות ובהפקעות, מעתה קנית קרקע בירושלים צריכה להיות אסורה על יהודים. ההאשמות הובאו בידיעה בשם העיתון 'הארץ'.


ממשלה המבקשת לעמוד מול לחץ אמריקני לא תבחר את אהוד ברק להיות שליח לאמריקה. מי שהציע לערפאת את ירושלים העתיקה ואת הר הבית לא הוא שיוכל לטעון לזכותנו על ירושלים. וממשלה המבקשת להדוף הדרישות הערביות לא תשלח את שמעון פרס במקום שר החוץ להפגש עם מנהיגי העולם. מי שהביא את ערפאת לארץ ונתן לו שטחים ומחנות לא הוא שיוכיח לעולם כי הדרישה ל'מדינה פלשתינית' אינה אלא דרישה לחורבן-ישראל. מי שחלק עם ערפאת את פרס נובל לשלום לא הוא שיוכל להסביר בשיחות עם נציגי האומות, כי ההצלחות של ערפאת הן אשר שכנעו את המחבלים של קאעידה כי דרך הטרור מצליחה, וכל ותור הנדרש מישראל מסוכן לעולם.