שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, הטיל (יום א', 22.11.20) הוצאות בסכום חריג של 60,000 שקל בדחותו עתירה לבג"ץ על רשיון חציבה שנתן המפקח על המכרות לחברת שורק חציבה. הרישיון מתייחס למחצבת דהר אל-עירק שבאזור הר-טוב ונמצאת בבעלות חברת מלט הר-טוב, בעלת השליטה בשורק חציבה. העתירה הוגשה באמצעות עוה"ד יוסי אור-הכהן וליאור דץ.

המפקח התיר בשנת 2018 לשורק חציבה לחצוב ולמכור גם חומר טפל, המצוי מעל שכבת הגיר למלט המצויה במחצבה. לאחר מכן בוטל ההיתר ושתי החברות החלו לקדם תוכנית בנייה שתאפשר חציבה שכזאת. במקביל הן שבו וביקשו היתר לחציבת החומר הטפל, על סמל ממצאים גאולוגיים חדשים, ובחודש מאי השנה קיבלו היתר שכזה למשך עשרה חודשים.

איתן חברוני ואליהו ונונו, שהיו מעורבים בהליכים קודמים נגד החציבה, טענו בעתירתם שההיתר החדש בחריגה מסמכות, ללא תוכנית מפורטת ובלא שתיבדק ההשפעה הסביבתית של החציבה. בדחותו את העתירה קובע שטיין: "החלטת המפקח ניתנה על בסיס שיקולים מקצועיים. הוכח כי המפקח אף נקט במשנה זהירות כאשר בחר שלא לאשר את חציבת החומר הטפל עד אשר שוכנע, מעבר לכל ספק, כי יש הכרח בחציבתו. הרישיון לחציבת החומר הטפל שניתן לבסוף לבעלות הזכויות במחצבה הינו מצומצם ומתייחס ליחידה גאולוגית מסוימת בלבד, שלגביה שוכנע המפקח בחיוניות החציבה".

שטיין מוסיף: "למותר לחזור ולציין את אשר ידוע לכל: החלטות המפקח בעניינים אלו נטועות בשיקול דעתו המקצועי, שהפעלתו נהנית מחזקת התקינות, ובו אין אנו נוהגים להתערב. בענייננו-שלנו, העותרים לא עמדו בנטל להפריך את חזקת התקינות. יתרה מכך: טענות העותרים לשיקולים זרים ולשבי רגולטורי אינן מבוססות כלל, ומוטב היה על כן אילו לא נטענו". טענות אחרות של ונונו וחברוני הן חסרות יסוד, מערבות מין בשאינו מינו והן תכנוניות מובהקות. הם חויבו לשלם 30,000 שקל למפקח ו-30,000 שקל לשתי החברות. השופטים מני מזוז ויעל וילנר הסכימו עם שטיין. את המדינה ייצג עו"ד רנאד עיד, ואת החברות - עו"ד יניב מטלס.