בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בכל העולם קיימות קהילות יהודיות, בהן חיים יהודיים מטעמי נוחות ● האם במצב בו נקלעת קהילה יהודית כזו לצרה, צריכה מדינת ישראל לסייע לה, או שמא בחירתם בחיי הנוחות בגלות משאירה אותם לבד?
|
יהודים בברוקלין [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
העם היושב בציון חייב לגלות אחריות כלפי כל יהודי ויהודי בכל אתר ואתר, הן בארצות הרווחה והן בארצות המצוקה, שכן אמונים עלינו דברי חז"ל "כל ישראל ערבים זה לזה". הערבות ההדדית והאחריות כלפי כל יהודי באשר הוא, הם מהיסודות החשובים ביותר של העם היהודי ותופסים מקום חשוב גם בהלכה וגם במחשבה היהודית. במרוצת הדורות הפכה ערבות זאת לאחד מנכסי ציון ברזל החשובים של העם היהודים ועליו נבנו מהלכים רבים. מאז גלה העם מארצו והתפזר מתגוררים יהודים בארבע כנפות תבל. בחזונם ראו נביאי ישראל את העם שב למולדתו, אולם שישים שנה לאחר הקמת המדינה, המציאות לצערנו שונה מאוד. רק מחצית מהעם היהודי מתגורר במדינת ישראל ומחצית עדיין בנכר. רוב הקהילות בעולם מרוכזות בצפון אמריקה, ואינם מתכוונים בשלב זה להעתיק את מקום מגוריהם. חלק מהעם היהודי חי גם בארצות המצוקה, מהם ניתן להגיע לישראל, אך רבים מתקשים לנטוש את ארץ לידתם ולעלות ארצה. איש איש וסיבתו עמו. אישית, אני מכיר יהודים בארצות מסוימות המושרשים במקומותיהם שנים רבות, מהם ארצות מצוקה או ארצות בהן קיים חשש סביר שיהיו נתונים לרדיפות. אך כל עוד הדבר בגדר חשש ואין סכנה מעשית ומוחשית, הם נשארים שם. ליהודי המתגורר במקום מסוים לא קל להתנתק, לעקור ממקום אחד ולהעתיק מגורים למקום אחר, ולא בכדי ציווי הקב"ה לאברהם לך-לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך, היה הניסיון הראשון, שבו התנסה אבי האומה. עלינו להסביר את מרכזיותה של מדינת ישראל וחובת העליה אליה לאותם המתגוררים בארצות בהן קיים סיכון. יש להזהיר אותם מפני הסכנה, מתוך תקווה שיאזינו. בנוסף, שומה עלינו לסייע להם בכל דרך כלכלית, חברתית ותעסוקתית, בכדי שיוכלו לעלות ארצה. אולם כל עוד יהודים יושבים בנכר, דומני שחל הכלל "כל ישראל ערבים זה לזה", והעם היושב בציון צריך לדאוג לאותם האחים היושבים בתפוצות.
|
ראשית, יש להבין כי כאשר אנו מדברים על ארצות מצוקה (ליהודים), אנו מדברים בעיקר על הקהילות הנמצאות במדינות ערב, כגון אירן, בה יש קהילה יהודית מבוססת, וכן שרידי קהילות בתימן ובסוריה. כאשר אנו נדרשים לשאלה אם עלינו לעזור לקהילות הללו, התגובה המיידית היא חיובית, אך עזרתנו תהיה תלויה בגורמים נוספים כגון היכולת שלנו לפעול בתוך הארצות האלו והמוטיבציה של היהודים באותה ארץ לצאת בזמן מצוקה. אפשר להוציא את היהודים מהמדינות הללו, השאלה היא איך לעשות זאת נכון. לעיתים קיימת בעיה בסוג האנשים הנמצאים בגלות, בהיצמדותם למקום מושבם והיעדר המוטיבציה שלהם. בתימן, לדוגמה, פועלים גופים יהודיים אנטי-ציוניים שמשפיעים מאוד על המצב בשטח. גם אירן כיום איננה מדינת מצוקה ישירה ליהודים, לפחות לאלה שאינם מזדהים באופן בולט כיהודים. האירנים מבקשים להראות שהם מאפשרים חיים יהודיים, תחת מגבלות "דאר אלסלאם" - הכניעה היהודית הנדרשת לאיסלאם. עם זאת, יש סיכוי שיחד עם התפוררות הפופולריות של השלטון באירן, יופנה זעם ההמונים אל הציבור היהודי ויתחיל רצף של פגיעות פיזיות. בידי היהודים באירן קיימת האפשרות לצאת בדרך זו או אחרת, אך הבעיה היא שהתעוררות הרצון לצאת מאוחרת מדי. עלינו לבדוק מה עומק הזהות היהודית אצלם לעומת ההזדהות עם המדינה האירנית, וכן מה המעוף והשאיפות שלהם. במקביל, גם ונצואלה היא מדינה בה הייתה קהילה יהודית חזקה ויציבה ואוכלוסיה שבעיקרה לא הייתה עויינת בצורה חריפה ליהודים, אך מאז הגיע לשם שליט אנטישמי מהסוג הישן, הוגו צ'אווס, לקהילה היהודית יש מה להפסיד. בכל זאת נשארים שם חלקם לצערנו. עלינו לקוות שהם יתעשתו בזמן כי עם מטורף כמו הוגו צ'אווס, איננו יכולים לדעת לאן יגיע המצב. הפעילות להצלת היהודים צריכה להיעשות כבר עכשיו וגם לצערנו לאחר שיתחילו הצרות במדינות השונות. עלינו להיערך לבעיות אשר עלולות להתעורר אצל יהודי סקנדינביה, ולפעול כפי שפועלים כעת כדי להושיע את יהודי צרפת (אנו רואים פירות מפעילות זו בדמות גל העלייה מצרפת). במבט כללי על יהודי אירופה, נראית מגמה של הגירה אל עבר המדינות האנגלוסקסיות, ורבים מגיעים ללונדון, שם קיימת קהילה יהודית פורחת ומשגשגת. מי שמסתכל על התהליך לעומק, מבין כי מדובר בחבית חומר נפץ מסוכנת. בלונדון, ובכלל בבריטניה, מתעצמת הקהילה המוסלמית ואיתה גם הארועים האנטישמיים. עם הזמן עלולה בריטניה להפוך למדינה שאינה נוחה ליהודים ועלינו לפעול כבר כעת כדי לסייע ולשנות את המצב. צריך לדעת כי בארץ יש קולות, בעיקר בין האליטות החילוניות-אשכנזיות, הקוראות להתנתק מיהודי התפוצות. בתקופת גלי העלייה הגדולים מאתיופיה ורוסיה ראינו זאת בבירור, כאשר נשמעו קולות שביקשו לצמצם את ממדי העלייה מהמדינות האלו. בסופו של דבר, ועל-אף שקולות השמאל מחזיקים במושכות ההנהגה, עדיין הקב"ה מסובב את הדברים כך שהרווח וההצלה יגיעו על-ידי מדינת ישראל.
|
|
|
הרב בנימין קלמנזון הוא מראשי ישיבת עתניאל ומרצה להיסטוריה ומחשבת ישראל. הרב יחיאל וסרמן - חבר ההנהלה הציונית וראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות.
|
|
תאריך:
|
23/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
23/12/2009
|
|
בנימין קלמנזון, יחיאל וסרמן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
היד לא צומח דשא
|
23/12/09 16:48
|
|
|
|
מתקשה להחליט
|
23/12/09 17:36
|
|
2
|
|
xcrtr4
|
23/12/09 17:45
|
|
אני לא יודע על מה חשבו נועם ואביבה שליט כשראו בטלוויזיה ב-2004 את המחלוקת סביב עסקת טננבאום. יכול להיות שתמכו, יכול להיות שהתנגדו, ואפילו יכול להיות שהתווכחו ביניהם. אני כן יודע, שאלה שהתנגדו, ובכללם ציפי לבני, עשו זאת, רק משום החשש שעסקת טננבאום תפיל את השמיים על משפחת שליט. וזה בדיוק מה שקרה.
|
|
|
בפעם הראשונה שהוטל עלי לסקר ישיבת ממשלה הייתי כתב צעיר בגלי-צה"ל. נשלחתי להחליף כתב ותיק שיצא לחופשה. אין די בתדרוך שעורך מזכיר הממשלה לאחר הישיבה, הסבירו לי, דבר עם שרים ותשמע מהם. צילצלתי בחשש לאחד השרים הביתה. הופתעתי: השר הנכבד היה מוכן לספר לכתב צעיר שלא פגש מעולם על עניינים שונים שעלו בדיון בממשלה. כך עשו גם שרים אחרים. רק שר אחד, למיטב זכרוני, סירב בתקיפות מנומסת. אני לא מכיר אותך, אמר, וכמעט טרק את הטלפון.
|
|
|
במוצ"ש הופיע השר דן מרידור בתוכנית הטלוויזיה "פגוש את העיתונות" וענה על השאלות שהציגו לו שתי מראיינות קצרות רוח (דנה וייס ואיילה חסון), שאין להן זמן לשמוע את התשובה, ולכן אינן נותנות להשלים משפט, אבל יש להן רצון לשאול כמה שיותר שאלות שחלקן אינן אלא הבעת דעה בתחפושת שאלה.
|
|
|
החלק הראשון של נוסח ההחלטה של רבני ישיבות ההסדר מישיבתם ההיסטורית ביום 20 בדצמבר 2009, מתאים לשמש מסמך יסוד בערכות ההכנה המנטלית של חיילי צה"ל לקראת גירוש או הפקרה של היהודים ביהודה ובשומרון. מפתיע, לא?
|
|
|
כשמדברים על חסימת התקנים, בדרך-כלל מתכוונים לתוכנה אשר מסוגלת לזהות חיבור של התקן מדיה נייד כגון USB, דיסקים, מחשבי כף יד, כונני פלאש וכולי, ולחסום אותו. המטרה שאותה משרתת חסימת ההתקנים היא כפולה: מצד אחד מניעת חדירה של וירוסים ונוזקות אחרות לתוך הארגון, ומצד שני מניעה של זליגת מידע מחוץ לארגון. בארגונים מסוימים מדיניות אבטחת המידע מגיעה לרמה כזו שמספיק שעובד יחבר דיסק און-קי לתחנת העבודה שלו כדי למצוא את עצמו עם מכתב פיטורין.
|
|
|
|