היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט לסגור שבעה תיקי חקירה נגד יושב-ראש הכנסת, ראובן ריבלין. היועמ"ש קבע: אין אשמה פלילית במעשיו של ריבלין, וביחסיו עם איש העסקים דוד אפל.

במקביל, החליט היועץ מזוז לסגור את תיקי החקירה נגד אפל, ככל שהם נוגעים ליחסיו עם ריבלין.

היועץ המשפטי לממשלה קבע בהחלטתו, כי במסכת הקשרים בין ריבלין ואפל אין משום אשמה. עוד נקבע, כי רובי ריבלין לא פעל לקידום החוק לשחרור מוקדם של אסירים, בהשפעתם של אפל ואריה דרעי, אלא פעל דווקא בניגוד לציפיות של אפל.

החקירה נגד השניים נפתחה בעקבות האזנות סתר שביצעה המשטרה למכשירי הטלפון של דוד אפל. נגד ריבלין נטען, כי הוא ניהל מערכת יחסים בלתי חוקית לכאורה עם אפל.

המשטרה המליצה להעמידו לדין. פרקליטות מחוז מרכז היא שטיפלה בתיקי החקירה. לפני כשלוש שנים, במהלך החקירה, אף טורפד מינויו של ריבלין לתפקיד שר המשפטים, וזאת בטענה כי הוא חשוד בעבירות פליליות. היועמ"ש קבע עתה, כאמור, כי אין אשמה במעשיו של ריבלין.

בחקירתו לפני 3 שנים [ראו קישור], נשאל ריבלין על כיבוד שמימן עבורו דוד אפל, במסיבה שנערכה לכבוד ריבלין במסעדה. אפל שילם כ-800 ש"ח. כבר בשלב זה - ועוד בטרם הסתיימה החקירה - נפסל ריבלין מלכהן כשר המשפטים: בשל החשד שנחקר, ועקב "האיתות" שקיבל שרון, הוסכם כי ריבלין, שהיה מועמדו של שרון לכהונת שר משפטים, לא יוכל לכהן בתפקיד זה.

בתגובה לסגירת התיקים, אמר היום ריבלין: "אין לי סיבה מיוחדת לחגוג. מי יחזיר לי ולמשפחתי שלוש שנים וחצי קשות שלקחו לי. איך אפשר לחגוג כשאני יודע שיש המון אזרחים שלהם אין יכולת להתמודד מול מערכת הרשע הזו?".

"החקירה שלי נמשכה 11 שעות, אך המשטרה עיכבה את פרסום המסקנות במשך 3 שנים וחצי", הוסיף יו"ר הכנסת במרירות.

7 תיקי החקירה

במהלך תקופת ההאזנות לדוד אפל, מסוף שנת 98' ועד לפברואר 2001, התעוררו, כאמור, חשדות לקשרים פליליים בין ריבלין ואפל בשבעה עניינים:
א. גיוס תרומות לארגון "שמע" על-ידי ריבלין, או בסיועו;
ב. פעולת ריבלין לזירוז הסדרת ויזות לארה"ב עבור ילדי אפל;
ג. מימון אירוע פוליטי של ריבלין על-ידי אפל;
ד. חשד לשוחד בתיווכו של חבר הכנסת דאז מיכאל קליינר;
ה. פעילות של ריבלין מתוך הפרת אמונים בהליכי חקיקת חוק לשחרור מוקדם של אסירים (תיקוני חקיקה), התשס"א-2001 (שזכה לכינויים "חוק החצי" ו-"חוק דרעי");
ו. שיבוש חקירת השר דאז יצחק מרדכי בידי ריבלין ואפל;
ז. מסירת מידע על-ידי ריבלין לאפל מישיבה של הוועדה לבחירת שופטים.

יחסי ידידות ותיקים בין ריבלין ואפל

מערכת היחסים בין ריבלין ואפל תוארה על-ידי הראשון כ"ארוכת שנים", והחלה למעשה בעת מירוצו לכנסת ב-84'. אפל היה אז חבר מרכז ליכוד רב-השפעה ומעמודי התווך של "מחנה דוד לוי". בשנת 92', כאשר ריבלין לא נבחר לכנסת, דאג אפל לסדר לו ג'וב כעורך דין בפרוייקטים בתחום הנדל"ן של חברות מגדל הזוהר וצביון, הקשורות לאפל.

בחודש אפריל 2002 העבירה המשטרה את התיקים האמורים לבחינת הפרקליטות בצירוף המלצותיה: סגירה בהיעדר אשמה פלילית של 5 תיקים (א', ב', ד', ה', ו'), סגירה מחוסר עניין לציבור של תיק ג' ואילו בעניין תיק ז', החשד לגבי מסירת מידע מדיוני הוועדה לבחירת שופטים, המליצה המשטרה להעמיד את ריבלין לדין בעבירות של גילוי בהפרת חובה והפרת חובה חקוקה.

ביום 25.3.04 הועברו למזוז חוות דעת והמצלה של פרקליטת מחוז מרכז, שניתנו על דעת פרקליטת המדינה, ולפיהן יש לסגור את 5 התיקים הראשונים נגד כל המעורבים, מחמת היעדר אשמה פלילית. באשר לשיבוש חקירת השר מרדכי, המליצה הפרקליטות לסגור את התיק נגד ריבלין מחוסר ראיות מספיקות ונגד אפל מחוסר עניין לציבור.

בעניין תיק ז', לגבי מסירת המידע מהוועדה לבחירת שופטים, המליצה הפרקליטות לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות, בכל הנוגע לעבירה של הפרת אמונים; ומחוסר עניין לציבור בכל הנוגע לעבירה של גילוי בהפרת חובה והפרת חובה חקוקה.

פירוט החשדות בתיקי החקירה

תיק א': גיוס תרומות בארה"ב לארגון 'שמע'

משיחת טלפון שהתנהלה בין אפל לגברת בשם אהובה בתאריך 16.9.99, עלו חשדות לכאורה למעורבותו של ריבלין בגיוס כספים בחו"ל שלא כדין, לצרכים פוליטיים, באמצעות קונסול ישראל בניו יורק, שמואל סיסו. מחקירתו של אפל עלה, כי השיחה היתה עם אהובה מגן, יו"ר ארגון החירשים 'שמע ישראל', אשר אפל מסייע לו בדרכים שונות, נוכח היות שלושה מילדיו חירשים.

מגן מסרה בעדותה, כי אפל הינו חבר בוועד המנהל של הארגון ומקדיש מירב ממרצו וזמנו לטובת הארגון, וכי גם ריבלין סייע לארגון בפעילותו בכנסת. עוד אמרה מגן, כי הארגון פנה לקונסול סיסו בבקשה לסייע בעריכת אירועי התרמה לארגון בארה"ב, אולם "לא יצא מזה כלום".

היועץ מזוז קבע, כאמור, כי אין מקום לייחס מעשה פלילי למי מן המעורבים ולפיכך התיק נסגר מחוסר אשמה.

תיק ב': זירוז הסדרת ויזות לארה"ב עבור ילדי אפל

בחודש אוגוסט 99', פנו אפל ורעייתו לריבלין בבקשה לזרז הסדרת ויזות לארה"ב עבור ארבעה מילדיהם, שעמדו לצאת לארה"ב בתוך ימים ספורים. ריבלין הפנה אותם לדן ארבל, עוזרו של מנכ"ל משרד החוץ. אפל פנה לארבל ומסר לו את הפרטים הנחוצים, וזה הביע נכונות לעזור, תוך שהוא מנחה אותם להגיע לשגרירות לשם הסדרת העניין.

בחקירתו, הסביר ריבלין כי ילדיו של אפל הם כמו ילדיו שלו, בשל חברותם האמיצה. ארבל טען בחקירתו, כי אפל פנה אליו מספר פעמים, אולם הוא זכה לאותו טיפול שמקבל כל אזרח מן השורה הפונה אליו, ומכל מקום הכחיש ארבל כי קיבל כל תמורה עבור הסיוע.

"בהיעדר ראיה למתת כלשהו בגין הפעולה דנן, לא מאפל לריבלין ולא מאחד משניהם לארבל, לא ניתן לבסס כמובן עבירת שוחד ונראה שמדובר ב'ניצול קשרים' גרידא", כתב מזוז בהחלטתו לסגור התיק נגד כל המעורבים מחוסר אשמה.

תיק ג': אפל מממן אירוע פוליטי של ריבלין

כאן מדובר היה באירוע של נשות הליכוד בבית הקפה 'סקופ', שעך חוף ימה של תל אביב. משיחה שהתנהלה בין מנהלת האירוע, יהודית בנד, לדודי אפל, עלה כי ריבלין הוא שביקש ממנה לערוך את האירוע וכי הוא ישלם את הוצאותיו. בנד שמעה מאפל שמצבו הכלכלי של ריבלין אינו טוב ולכן הציעה לגבות מריבלין רק את מחצית עלותה של הארוחה ואילו המחצית השנייה תיגבה מהנשים שישתתפו בה.

אפל הציע לבנד לגבות מהמשתתפות רק רבע מעלות הארוחה, כאשר הייתר ישולם על-ידו, תוך שהוא מבקש "שרובי לא יידע".

בחקירתו, סיפר ריבלין כי הבטיח לבנד לשלם עבור הארוחה, ונדמה לו שהוא אכן שילם, אם כי אינו זוכר כמה וכיצד, אך מכל מקום, לא ידוע לו שמישהו אחר שילם ואם היה יודע - לא היה מסכים לכך. אפל סירב להשיב לשאלות החוקרים מבלי שאלה יציגו חשבונית או המחאות עליהן הוא חתום בהקשר זה.

"אף שעדויות הנחקרים אינן מפיגות לחלוטין את הערפל סביב העניין", כתב מזוז בהחלטתו, "הרי שעולה מהן כי ריבלין לא ידע על כוונת אפל לשלם במקומו חלק מהאירוע, וכי מדובר בפעולה על בסיס חברי ולפיכך יש לסגור תיק זה מחוסר אשמה נגד כל המעורבים".

תיק ד': חשד לשוחד בתיווכו של ח"כ מיכאל קליינר

חבר הכנסת לשעבר מיכאל קליינר שימש משנת 92' כעורך הדין המטפל במסירת דירות בחברת מגדלי הזוהר, הקשורה לאפל. גם ריבלין עבד באותה עת כעורך דין בחברה זו. לריבלין, קליינר ולעורכת דין נוספת היה חשבון בנק משותף.

בחודש ינואר 2001 ניהל אפל שיחה טלפונית עם קליינר בנושא כספים, אליה שורבב אף שמו של ריבלין. בעקבות השיחה, עלה חשד לפיו שימש קליינר כמתווך בעסקת שוחד של אפל לריבלין. שלושה אלה נחקרו באזהרה בנושא.

ואולם, החקירה העלתה כי השיחה נסבה סביב בוררות כספית בין קליינר ליו"ר תנועתו (מולדת) דאז, רחבעם זאבי ז"ל, אשר ריבלין שימש בה כבורר. בכך, הופרך החשד כי קליינר שימש צינור להעברת כספים מאפל לריבלין. לפיכך, הורה מזוז לסגור גם תיק זה בהיעדר אשמה פלילית.

תיק ה': חשד לפעולה של ריבלין מתוך הפרת אמונים בעניין "חוק החצי"

החל מסוף חודש דצמבר 2000, נקלטו שיחות בין אפל וריבלין שעסקו בחוק לשחרור מוקדם של אסירים, שנועד לקבוע שחרור מוקדם של אסירים בתום ריצוי מחצית מתקופת עונשם, במקום שני השלישים שהיו נהוגים עד אז. באותה עת, העברת הצעת החוק בוועדת החוקה נתקלה בקשיים, נוכח זיהוייה עם עניינו של אריה דרעי, שהחל בריצוי עונשו תקופה קצרה קודם לכן. כזכור, הצעת החוק זכתה לכינוי "חוק דרעי".

אפל, שהיה כידוע ידיד קרוב של דרעי, ביקש לקדם את הצעת החוק. חבר הכנסת (כתוארו דאז) ריבלין, שניסה לקדם הצעת חוק דומה עוד בשנת 88', תמך בקידום החוק אך חלק על אפל, בכל הנוגע לאופן קידומו ולעיתויים של הדברים.

בחקירתו, אמר ריבלין כי עוד בשנת 88' פעל לקידום חוק דומה, משיקולים ענייניים, יחד עם חברי הכנסת אמנון רובינשטיין ואופיר פינס. לאחר מאסרו של אריה דרעי, סיפר ריבלין, החלה פעילות אינטנסיבית לקידום החוק מצידם של אנשי ש"ס, תוך מעורבות של אפל ודרעי.

ריבלין טען, כי לא עשה לובי להצעת החוק ולא ביקש מחברי כנסת להצביע בעדה וכל פעולותיו נעשו מטעמים ענייניים ולא נבעו מאינטרסים או לחצים כלשהם. ריבלין אף הדגיש, כי לא שעה לבקשותיהם של אנשי דרעי להימנע מעיכוב החוק על-ידי החזרתו מחדש לדיון בוועדת החוקה, אחרי הקריאה השנייה (בה התקבלו הסתייגויות) - פעולה שעמדה בניגוד לאינטרס של דרעי ואפל. גרסתו זו של ריבלין נתמכה על-ידי פרופ' אמנון רובינשטיין, בהודעה שנגבתה ממנו.

גם אפל אמר בחקירתו, כי תמיכתו בחוק היתה משיקולים עניינים, אם כי הונעה גם מאמונתו בחפותו של דרעי. אפל הסביר, כי פנה לכל מי שניתן בבקשה לקדם את הצעת החוק, ובכלל זה גם לריבלין.

בהחלטתו, כותב היועץ מזוז כי "אין כל ראיה בדבר טובת הנאה שקיבל ריבלין מאפל או מדרעי בתמורה לקידום החוק. אדרבה, נראה שריבלין פעל במהלך חקיקת החוק למורת רוחו של אפל. אין גם כל ראיה בדבר פעולה של ריבלין שלא כדין בהליכי חקיקת החוק. לפיכך, יש לסגור את התיק מחוסר אשמה".

תיק ו': שיבוש חקירת השר יצחק מרדכי

קודם לפתיחת חקירת המשטרה בעניינו של שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי, פנתה חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) ליו"ר הכנסת דאז, אברום בורג, בבקשה לבירור תלונה על הטרדה מינית מצידו של מרדכי. בעקבות הפנייה, נפגש היו"ר בורג עם המתלוננת ולדבריו סיפר על-כך "מבלי להיכנס לפרטים", אגב התייעצות פוליטית, לכמה חברי כנסת - ובהם לראובן ריבלין.

משיחת טלפון של אפל עם דרעי מיום 3.3.00 עלה, כי ריבלין סיפר לאפל על העניין. אפל מצידו סיפר את הדברים לשר מרדכי והפנה אותו להתעניין אצל ריבלין או אצל מישהו אחר בפרטי העניין. מדרכי אכן פנה לריבלין לקבל פרטים, אולם האחרון התחמק בטענה שאינו יודע על מה הוא מדבר ומיהר לפנות לבורג ולספר לו על-כך.

אפל טען, כי הוא לא סבר שמדובר בעניין החורג מכלל השמועות שנפוצו על חייו האישיים של איציק מרדכי, וכיוון שלא האמין לשמועות, ביקש להביאן לידיעתו של מרדכי, על-מנת שיוכל להזימן.

"מניתוח עדויותיהם של כל הנוגעים בדבר, כמו גם מהתנהגותו של ריבלין עת התקשר אליו מרדכי כאמור, עולה כי ריבלין לא העביר את המידע לאפל מתוך כוונה שהמידע יועבר לשר מרדכי לצורך שיבוש חקירה. אשר על כן", מסכם מזוז, "יש לסגור את התיק נגדו ".

"אשר לאפל, אף שניתן לראות בהתנהלותו תכיפות ובהילות, שמעוררת חשד כי מסירת המידע למרדכי נועדה להכינו לחקירה צפויה של המשטרה, לא ניתן להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת חשד זה, ולפיכך יש לסגור את התיק נגדו ".

תיק ז': מסירת מידע מדיוני הוועדה לבחירת שופטים

בתקופה האמורה, שימש רובי ריבלין חבר הוועדה לבחירת שופטים מטעם הכנסת, בעוד שידידו עו"ד דרור חטר-ישי שימש חבר הוועדה כנציג לשכת עורכי הדין.

בשיחה שהתנהלה בין ריבלין לאפל בחודש פברואר 99', סיפר ריבלין לאפל על התנהלותו של חטר-ישי בוועדה, בדיון שנסב על אפשרות מינויה של השופטת עדנה בקנשטיין [נשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב; נ.ש.] לשופטת בית המשפט המחוזי וכן על התנגדותו של ריבלין למינוי השופט עודד אליגון (שנאם את 'נאום הכינים' הידוע) לבית המשפט המחוזי.

מהשיחה עלה, כי אפל לא הביע עניין בדיוני הוועדה וכי מטרתה היתה להכין אותו לטרוניותיו הצפויות של חטר-ישי לאי-הצטרפותו של ריבלין להתנגדות שהביע חטר-ישי למינויה של בקנשטיין למחוזי, ולנטישתו את הישיבה לאות מחאה על המינוי.

הדברים האמורים העלו נגד ריבלין חשד כפול: ראשית, ריבלין מדווח לאפל מתוך דיוני הוועדה, אשר לפי כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984, אמורים להיות חסויים - מתוך אינטרס אישי לרצות את אפל ואת חטר-ישי; ושנית, כי ריבלין פעל מתוך הפרת אמונים, כחבר הוועדה לבחירת שופטים.

מנהל בתי המשפט ומרכז הוועדה לבחירת שופטים, השופט דן ארבל, סיפר בהודעה שנגבתה ממנו כי התנהגותו של עו"ד חטר-ישי בדיוני הוועדה היתה "רגשנית מאוד והוויכוח עלה לטונים גבוהים". לעומת זאת, הוא לא זכר התערבות מיוחדת של ריבלין בוויכוח לכאן או לכאן, וייתכן כי הלה הביע התנגדות רפה.

אפל אמר, כי ריבלין קרוב אליו כאח, וכי התייחס לשיחתו של ריבלין עימו כאל שיחה של חבר, השופך בפניו את ליבו.

מעדותו של ריבלין נראה, כי הוא היה מודע באופן כזה או אחר, לאיסור מסירת מידע מישיבות הוועדה, אך טוען כי הדבר מקובל בכל הנוגע לעניינים עקרוניים בעלי חשיבות ציבורית או ביחס לעניינים טריוויאליים מאוד. לשיטתו, אין להדליף את הגרעין הקשה של האינטרס המוגן, דהיינו "מי אמר מה" ביחס לשופט פלוני. ריבלין סבור, כי דיווחו לאפל היה מותר, שכן הוא נגע למאבק בין עו"ד חטר-ישי למאבק בין הנשיא אהרן ברק, נושא שהיה בו עניין ציבורי בזמנו.

"לעניין החשד לעבירה של הפרת אמונים", קובע מזוז בהחלטתו, "העדויות אינן מספקות כל בסיס לחשד כי פעולותיו של ריבלין בוועדה לבחירת שופטים נעשו מתוך הפרת אמונים במגמה לשרת אינטרס זר כזה או אחר, ועל-כן יש לסגור תיק זה מחוסר אשמה".

"אשר למסירת המידע מדיוני הוועדה [עבירות של הפרת חובה חקוקה וגילוי בהפרת חובה, לפי סעיפים 286 ו-177(א) לחוק העונשין], אף שיש לכאורה ראיות מספיקות לביצוע העבירות, הרי שלאור מכלול הנסיבות - לרבות העובדה שהמידע שנמסר אינו רגיש או פוגעני, ולא פגע בפעילות הוועדה - ולאור האיפוק הנהוג והנדרש בשימוש בדין הפלילי בכגון דא, יש לסגור תיק זה מחוסר עניין לציבור".