|
יעקב העליון [צילום: יוסי זליגר]
|
|
|
|
|
יעקב העליון נולד ב-1937 ליוסף ומרים העליון. גדל בתל אביב. במלחמת מבצע קדש ב-1956, השתתף כטנקיסט והוא חייל בסדיר בן 19 בכיבוש מחנה אבו עגילה ובקרב על המבצר המצרי "סכר הרופאה". זמן קצר לאחר המלחמה ב-1957 עבר קורס מפקדי טנקים. לאחר סיום שירותו הסדיר התקבל העליון ב-1958 כעיתונאי במעריב. בינואר 1959 נשא לאשה את יעל פעמוני בתו של הבקטריולוג ד"ר יוסף פעמוני (גלוקמן) ממייסדי קופת חולים לעובדים לאומיים, איש התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר. החתונה נערכה בהשתתפות מנחם בגין, יו"ר תנועת חרות, הרב אריה לוין, חברי כנסת, אישי ציבור ועיתונאים.
כתב מעריב באילת
הזוג הצעיר עבר בסוף שנות ה-50 להתגורר באילת. יעקב שימש באותן שנים כתב מעריב באילת ובאזור ("סופר מעריב באילת") ואילו רעייתו, יעל העליון עבדה כמורה בבית ספר בעיר. עד היום תלמידים שלמדו בכיתתה באילת זוכרים אותה כמורה מוערכת ואהובה. "היא הייתה מה שמכונה "מורה לחיים", מספרת אחת מתלמידותיה.
בעת שהיה כתב מעריב באילת התבשר יעקב העליון בבשורה הקשה על מות בת משפחתו, שולמית העליון שנהרגה ביוני 1961 בתאונת דרכים בשיקאגו בארצות הברית. בתאונה זו נהרגה גם שושנה (סוזי) ברזל מחיפה. גופות השתיים הוטסו לארץ ונקברו בישראל. בני הזוג יעקב ויעל העליון התגוררו באילת במשך כ-4 שנים. ב-1963 עברו לחיפה. יעקב שימש כתב בסניף מעריב בחיפה. במסגרת זו סיקר נושאים הקשורים לעיריית חיפה, נמל חיפה, הטכניון וכן סיקר את הנעשה בישובים סובב חיפה, זכרון יעקב ועוד.
ממייסדיי המדור "מה כואב"
במחצית שנות ה-60 עברו יעל ויעקב העליון להתגורר בתל אביב. יעקב הפך לחבר מערכת עיתון מעריב, וכתב בנושאים שונים לעיתים תחת שמות עט שונים והשתתף בעריכת מוספים ומדורים בעיתון. בין השאר היה ממייסדי ועורך המדור "מה כואב" שטיפל בתלונות ציבור על הפקעת מחירים ושירות גרוע, עוולות ביורוקרטיות, מעשי הונאה, אי-מתן זכויות כחוק, ועוד כהנה וכהנה. העליון כתב גם באופן קבוע במדור "מסך ומסכה" בנושאי תרבות שונים.
מאבד את רגלו ועינו במלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים ב-1967 לחם יעקב ברמת הגולן כמפקד טנק בחטיבה 37, ובקרב על מוצב תל פאחר נפצע קשה. הוא הועבר לבית החולים רמב"ם במצב קשה מאוד. בהמשך עבר למחלקת השיקום בבית חולים בתל השומר. הרופאים נאלצו לכרות אחת מרגליו. הוא נותר עיוור בעין אחת וסבל מכויות ופגיעות רבות בגופו. הוא נזקק לניתוחים ולאשפוז ממושך של חודשים רבים. ביולי 1973 יצא לאור ספר שכתב בשם "רגל של בובה", על שם הקמיע שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה תמי. בספר, שהחל כרשימות אותם כתב העליון בלילות ללא שינה תוך התמודדות עם ניתוחים ואשפוזים אין סופיים, וקובצו בהמשך לספר, מגולל העליון את פרשת פציעתו הקשה בתל פאחר ברמת הגולן ומתעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומתקופות החלמתו ושיקומו הממושכות.
"דדו": זו מלחמתו השלישית של יעקב העליון
ב17 ביוני 1973 חודשים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים נערך ב"בית סוקולוב" בתל אביב ערב השקה לספר "רגל של בובה" בהשתתפות הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר וחברי מערכת מעריב ובהם שלום רוזנפלד מעורכי מעריב. הרמטכ"ל "דדו" אמר באירוע כי זו מלחמתו השלישית של יעקב העליון. הראשונה הייתה במבצע קדש ב-1956 ליד סכר הרופאה בסיני. השנייה בתל-פאחר והשלישית זו המלחמה שמתוארת בספרו המלחמה אחרי הפציעה והמאבק לשיקום והחלמה.
המהדורה הראשונה של הספר "רגל של בובה" אזלה תוך ימים ספורים. הספר יצא במהדורות רבות, הפך לרב מכר ותורגם לשפות רבות. פצועי צה"ל שקראו את הספר העידו כי הספר עודד רוחם וסייע להם נפשית ומורלית במאבק ובקשיים בעת השיקום וההחלמה שלהם. אחרי מלחמת יום כיפור גופים ומוסדות רכשו את הספר וחילקום כשי לפצועי צה"ל. כך למשל ב-28 באוקטובר חולקו כ-200 ספרי "רגל של בובה "מטעם עריית תל אביב-יפו לפצועי צה"ל, שי מטעם ראש העירייה דאז יהושע רבינוביץ". רעייתו, גאולה רבינוביץ' עברה מחדר לחדר והגישה את הספר לפצועי צה"ל. נלווה אליה יעקב העליון מחבר הספר שהוסיף הקדשה אישית.
בעקבות פרסום הספר הפך יעקב העליון לדמות מוכרת ופופולרית מוערצת ולמרצה ואורח מבוקש בערבי ראיונות רבים. יעקב העליון המשיך לעבוד בעיתון מעריב עוד שנים רבות ונמנה עם בכירי עיתונאי מעריב.
משפטו והרשעתו
באוקטובר 2002 יעל העליון רעייתו של יעקב העליון המייסדת והמנהלת המיתולוגית של בית הספר לאמנויות בתל אביב קפצה (או נפלה) אל מותה בגיל 64, מחלון דירתם שבקומה השמינית בבניין רב קומות ברחוב שאול המלך בתל אביב. הערכה היא כי יעל העליון שמה קץ לחייה לאחר שנודע לה ימים ספורים לפני כן כי בעלה חשוד במעשים מגונים בשתי אחיות, תלמידות בבית הספר אותו ניהלה, אחת מהן בת 14.
בעקבות הערכה זו ובעקבות מידע ותלונות שהגיעו למשטרה היא פתחה בחקירה ובעקבותיה הוחלט להגיש כתב אישום כנגד יעקב העליון באשמת בעילה אסורה בהסכמה בקטינה בת 14 ובמעשה מגונה באחותה. לאחר משפט ארוך הורשע העליון בנובמבר 2008 ב-4 אישומים של בעילה אסורה בהסכמה בנערה בת 14 ובביצוע מעשה מגונה באחותה הגדולה בת ה-20 ונגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי. והוא חויב לפצות את קורבנותיו ב-20 אלף שקל.
נקבר לצד רעייתו יעל
על מותו של יעקב העליון נודע לי מפוסט שפרסם יוסי אחימאיר עיתונאי מעריב בעברו בדף הפייסבוק שלו. ככל הידוע דבר מותו של יעקב העליון לא פורסם באף עיתון. יוסי אחימאיר כותב כי יעקב העליון ניחן בעט סופרים מקורית, רגישה, והיה אהוב על קוראיו, בסיפוריו, במאמריו ובפיליטוניו. יעקב העליון נטמן בבית העלמין נחלת יצחק, לצד יעל רעייתו. הותיר שני ילדים.