העשור: בושה, שחיתות ונפיצות

מדי כמה חודשים מצליחה מפלגת שס להפתיע אותי. בגילוי לב אכתוב, שזה נדיר להפתיע אותי, ובטח על-ידי החרצופים של שס.

והנה, לפני כמה ימים, אמר נסים זאב כי הגבר הוא בסך-הכל קורבן "אם האישה מפתה אותו", ואתמול הצטרף אליו חבר הקבינט המצומצם (אין מבין ממנו בענייני ביטחון) אלי ישי, ואמר בתגובה לבקשה של שר התיירות לביטול הוויזה מאוקראינה, שהזנות באה משם (כל הזנות? ואיך ישי יודע?).

על-רקע הקביעה "המדעית" הזאת, חשבתי לציין כמה קביעות משלי על המגזר הדתי שהחרצופים מייצגים:

• כל האימהות במגזר הדתי מרעיבות את הילדים שלהן ומחנכות אותם לחסום את ירושלים בשבת, שלא ייכנס לשם ולו תייר אחד.

• המגזר הדתי, על כל גווניו, משתמט סדרתי מהצבא ולמעשה טפיל של כלל משלמי המיסים בארץ, כי תורתם אמונתם ופרנסתנו, מה לעשות, היא גם פרנסתם.

• כל חברי הכנסת של שס, בעבר ובהווה, מושחתים שיסיימו את הקריירה בגיהוץ בגדים בכלא מעשיהו. עד אז, הייתי מציע לחרצופים של שס לשנן את המשפט - סייג לחוכמה שתיקה.

לפני מספר שבועות ישבתי בבית אריאלה עם רעייתי במסגרת הכנה לעבודת סמינריון, ועברנו על עיתונים מתחילת העשור. האמת, עלעול בכל הדפים העלה נשכחות שהתאמצתי בכל כוחי להדחיק. לא להאמין שבאמת עברנו את כל זה.

בעשר שנים החלפנו ארבעה ראשי ממשלה, עברנו אינתיפאדה, מלחמה ופינוי שטחים. התגברנו, נהיינו מנוסים יותר, למדנו להטיל ספק ולא להאמין לכל מה שמנסים למכור לנו. הפיתוי הוא רב. כל יום מנסים לשחוק אותנו עוד קצת, למכור לנו לוקש צבוע בצבעים יפים ולשכנע אותנו שאנחנו חייבים את זה. באמת, איך הסתדרנו בלי?

יצאתי בתחושה שלא הכל מאחורינו, וספק אם אי-פעם כך יהיה. הדברים נפיצים מאין כמותם, או לפחות ככה זה משתמע על-ידי יודעי דבר. יש להניח שהעשור הקרוב יעמיד אותנו במבחן נוסף של "הישרדות - המזרח התיכון", ולאף אחד אין חסינות.

בשוליים

בסיום יום ההתרמה המיוחד שנערך על-ידי עמותת "עזר מציון" נמצא תורם מוח עצם לאיליה טובבין. הישראלים נענו. הגיעו למרכזי ההתרמה ונתנו דגימת דם שיכולה להציל חיים, וזה ידוע שכל המציל נפש בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו. כנראה שזאת אינה קלישאה - אנחנו באמת ערבים זה לזה.

בימים אלו של סוף השנה האזרחית, נדמה שכולם עסוקים בלסכם את העשור האחרון. אני תוהה אם באמת אפשר לסכם איכשהו את העשור הדינאמי הזה, שכל שעה קרה משהו, שלא היה ולו רגע דל.

והנה, בימים האחרונים כולם מסכמים את הפוליטיקת ביבים שלנו. הפוליטיקה שאיבדה בעשור האחרון כל אידיאל וכל רעיון, פוליטיקה שפשטה את הרגל ועשתה מכירת חיסול גדולה. פוליטיקה שאין לה שמאל, ואין לה גם ימין, וגם המצפן הציבורי אבד.

פעם, את הקח-ותן עשו במחשכי המרתפים, בבושה ובפחד. היום, ראש הממשלה מנסה בגלוי להפוך את הקח-ותן לנורמה השולטת, את כולם אפשר לקנות בתואר ובכסף, בממתקים. השליחות הציבורית בעצמה הפכה למוצר שאפשר לרכוש במחיר כמעט שווה לכל נפש.

בלי בושה, חברי כנסת מתפתים לשררה של השלטון, מחוקקים חוקים שמשרתים את האינטרסים שלהם וכשזה מפסיק להיות נוח משנים את אותם חוקים בחזרה. הכל גלוי.

אי-אפשר להתעלם בשלל הסיכומים שנחתו עלינו, את הפוליטיקה העסקנית שכופה עלינו הממשלה והעומד בראשה, ממשלה שהופכת את הכנסת ממוסד מכובד לשלוחה של סניף הליכוד. הכי נורא, שהכל נעשה כחלק מנורמה שאיש לא מעז לבקר, אך שותפים לה הרבה, בלי בושה, ובהרבה גאווה.