ממשלה עם דרך הפוכה

לכאורה, אפשר היה להבין מהשבועות האחרונים שממשלת גרמניה על סף פירוק, באופן ממשי. העובדה שהאידיאולוגיה הולכת לכיוון אחד והביצוע הולך לכיוון אחר - מראה סימני קונפליקט ופרובלמה בתוך תוככי הממשלה השמרנית של מרקל.

אנגלה מרקל פתחה את כהונתה השנייה כקנצלרית גרמניה באופן הכי לא מתבקש שיש, בצליעה אמיתית. אתם יודעים מה, אפילו לא בקונסטלציה שמאפשרת לה לגיטימציה לפעול או לבצע מהלכים, הלכה למעשה למול האג'נדה הלא ברורה שנתנה במערכת הבחירות המשעממת והמרדימה שהייתה בסוף שנת 2009 ולמול העובדה שאמרה משהו אחד ועשתה משהו אחר. יכול להיות שמדובר היה בתרגיל טקטי, רק שהיום מתברר שהסיטואציה הפוליטית המורכבת בגרמניה פועלת כמו מטוטלת, והתזוזות הולכות בכיוון ההפוך ממה שמרקל ואנשיה ציפו מקדנציה שנייה לאישה המשפיעה ביותר באירופה, האישה שעומדת בראש ממשלת גרמניה, האישה ששואפת להיות "קנצלרית של ברזל" חדשה ל"מדינה חדשה".

מאז הבחירות הספיקה מרקל להסתבך בעשרות סיטואציות ומשברים שלא הראו סימנים חיוביים.

בלבול בביטחון

הראשונה הייתה ההפצצה הלא מובנת באפגניסטן. מפקד כוחות הצבא הגרמני באזור הצפוני של המדינה שסועת הטרור והלחימה האינסופית, הגנרל גיאורג קליין, קיבל דיווח במהלך חודש ספטמבר האחרון שהטליבאן השתלט על שתי מכליות דלק במרחק לא רב מכוחות הצבא הגרמני. החשש של הגנרל קליין היה שהטליבאן יפוצץ את המכליות סמוך לחיילים שלו ודרש מעמיתיו בנאט"ו (בדגש על האמריקנים) להעלות לאוויר שני מטוסי קרב (אף-15 כמדומני), להפציץ את המשאיות כדי להקדים פיגוע הרסני בחלק השליטה של גרמניה בצפון אפגניסטן. שתי פצצות נזרקו מטה והשמידו את המכליות בפיצוץ. ובדרך, בסופו של דבר, כפי שקורה לעיתים בהפצצות אוויריות, גם אזרחים, לעיתים, נפגעים במהלך מתקפה. הדיווחים היו סותרים לגבי מידת ההרג ולגבי כמות האזרחים שנפגעו במהלך ההתקפה האווירית, אך היה ברור שנהרגו אזרחים אפגניים לא מעטים. ומה עוד? הודגש נחרצות שבפקודת הצבא הגרמני, כ-70 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, נהרגו אפגניים רבים וביניהם גם אזרחים תמימים בתקיפה מהאוויר.

ממשלתה של מרקל הסתבכה, מאוחר יותר, בעדות לא אמינה במיוחד על הנעשה באזור מטעמים לא מובנים ובטיוח האמת על ההרג המאסיבי של האזרחים כלפי אמון הציבור וכלפי אמון נבחרי העם בבונדסטאג הגרמני. הממשלה הגרמנית הקודמת, שבתקופתה התרחש האירוע, טענה שלא היה ולא נברא שום דבר. ההפצצה הייתה כהליך של הגנה עצמית נאמר. מטרתה הייתה לסכל אפשרות שהטליבאן יפגע בצבא גרמניה באזור הצפוני של אפגניסטן. שר ההגנה בזמן ההפצצה, פרנץ יוזף יונג, טען בראשית האירוע הזה כי לא היו נפגעים במהלך המבצע באפגניסטן ולפי המידע שבידו מדובר רק בטרוריסטים של הטליבאן. לעומתו טענה הקנצלרית במליאת הבונדסטאג משהו שונה לחלוטין, שפורש כסוג של התנצלות ומנגד אי-התנצלות - הבלבול בממשלה הקודמת היה גדול כל כך, מתחת לפני השטח, שכולם היו נבוכים. הטעות העיקרית של הממשלה הקודמת ושל הממשלה הנוכחית היא ההסתבכות באי-אמירת אמת לעם ולנבחריו כפי שחשף מאוחר יותר העיתון "בילד". שר ההגנה הנוכחי צו-גוטנברג נדרש עם כניסתו למשרד לתת הסברים על הנושא הזה, כאשר הוא בעצם ממשיך לתת גיבוי מלא לעמיתו הקודם בתפקיד וטען שלא היה הרג של אזרחים עד לפרסום הכתבה ב"בילד" שגרמה לו להיראות טייחן מקצועי. צו-גוטנברג ממש התפתל במהלך דיונים שנערכו במליאת הבונדסטאג כדי להסביר את השערורייה הצבאית-פוליטית-משפטית הסבוכה של ההפצצה והטעות שגרמה לפגיעה באזרחים חפים מפשע שעד אז הוכחשה באופן רשמי על-ידי ממשלת גרמניה. ממשלת מרקל הייתה יכולה להמשיך עם ההסברים היפים והטיוח עוד הרבה זמן, רק שהתקשורת הגרמנית חשפה מאוחר יותר כי מערכת ההגנה בגרמניה ידעה היטב על הפגיעה באזרחים על-פי דוח פנימי שפורסם ותצלומי וידאו, כפי שמאוחר יותר, שוב, חשף עיתון ה"בילד". שר ההגנה צו-גוטנברג החוויר לאחר שנתפס ממש במערומיו במהלך הדיונים. הוא שינה את עמדתו ללא מצמוץ ומיד הבהיר שהרמטכ"ל הגרמני לא יוכל להמשיך בתפקידו, כמה ימים טובים לאחר שהצדיק את פועלם של הרמטכ"ל וקודמו לתפקיד. סיטואציה לא מובנת. השר צו-גוטנברג הדגיש מאוחר יותר שלדעתו האירוע שקרה באפגניסטן היה לא ראוי, בעוד השר מתעקש שהרמטכ"ל ובכירי מערכת ההגנה הסתירו ממנו את המידע באופן לא יאמן ממש ודרש באופן הכי משפיל מהרמטכ"ל וולפגנג שניידרהאן להתפטר מתפקידו, בלי שבאמת אמר זאת, אלא הראה לרמטכ"ל את הדרך החוצה והרמטכ"ל הבין בלי ספק את המהלך וגם את הנסיבות.

תוצאה מובנת

הרמטכ"ל שניידרהאן ושר ההגנה בעת ההפצצה יונג הגישו את ההתפטרות שלהם מכהונתם באופן מיידי. שניידרהאן כרמטכ"ל ויונג כשר העבודה והרווחה בממשלה השנייה של מרקל. התוצאה של תפיסת מערכת ההגנה הגרמנית והממשלה עם המכנסיים למטה לא נראתה לציבור בצורה חיובית, מרקל גם לא הסתירה את הבושה, אך לא היססה, ולו לרגע אחד, להצדיק או לגבות או לומר מילה טובה לשר שלה, פרנץ יוזף יונג, עם הפרידה ממנו לאחר מכתב ההתפטרות שהגיש לה. במידה שהייתה מצדיקה או מגבה או אומרת משהו שמתקשר לנושא הסבוך הזה היא הייתה כנראה גם מועדת בלשונה - מה שהיה מוביל להסתבכות של מרקל בתוך הפרשה. היא הצליחה לומר כמה מילות תודה וצער לאחר שותפות פוליטית ארוכה ולא יותר מכך במהלך הפרידה מיונג. אפשר היה להרגיש בפניה של מרקל את הזעם עליו ועל התהליך המביך שהוביל אותה ואת שר ההגנה שלה החדש בשקר אחד קטן שהפך לגדול למול הציבוריות הגרמנית, שגם ככה לא מגבה את ישיבת הכוחות הגרמניים בצפון אפגניסטן.

על דבר אחד אף אחד לא חולק: מדובר בהרג הקשה והאגרסיבי ביותר שהיה מעורב בו הצבא הגרמני מאז מלחמת העולם השנייה. מנקודת ההתחלה והחשיפה של הפרשה ועד ההתפטרות של בכירי מערכת ההגנה והצבא פרצה מלחמת גרסאות במסדרונות השלטון ובמסדרונות מערכת ההגנה, ניסיונות שניסו להתחמק מאחריות להרג עם המשפט המפורסם: "לא ידענו". הפרשה הסבוכה של אפגניסטן המשיכה להתגלגל למרקל בתוך לשכתה והיא לא אהבה את זה בכלל. כלי התקשורת פרסמו בהמשך חלק מתחקיר שנעשה בנאט"ו עם הצבא הגרמני והצלב האדום, שדיבר לא רק על רצון להגן על חיילי גרמניה מפיגוע אפשרי, אלא בעצם להשמיד את הטרוריסטים של הטליבאן. המילה השמדה - לא נשמעת טוב בשום מדינה חופשית ודמוקרטית, ובמיוחד במדינה כמו גרמניה עם העבר האפל של הרייך השלישי. בתקשורת טענו, אולי כדי לנסות להצדיק משהו, כי בצבא הגרמני התעקשו גם שלא להשתמש בפצצות כבדות יותר במהלך המתקפה כדי שלא ייפגעו יותר אזרחים.

הפער שבין סמכות לאי-סמכות

השאלה הקשה שפורצת דרך בצבא, במערכת ההגנה בכלל ובממשלה מדברת על חריגה מסמכות. האם מפקד הכוחות הגרמניים חרג מסמכותו בהוראת ההפצצה? ומה מידת הסמכות של הצבא הגרמני באפגניסטן לאחר מלחמת העולם השנייה? כאשר בוחנים את הנושא לעומק מבינים שהשאלה המרכזית והממוקדת יותר היא - מדוע ההפצצה הייתה צריכה להתמקד בטליבאן ולא רק במכליות הדלק ששיקפו סכנה גדולה יותר לחיילי גרמניה באזור.

כאשר מדובר בהיסטוריה המבישה של השואה, הנאצים, חריגה מסמכות, עדויות כוזבות, שקרים, מדיניות טיוח, כאשר כל זה עומד לו למול ממשלה גרמנית חדשה שרק קמה עם קנצלרית שספק מה היא ידעה או לא ידעה, מדגיש שמרקל נכנסה לשוקת שבורה שרק לקראת הבחירות תוכל להיבחן עד כמה פגעה בה. מה שבטוח, שמבחינת אמון היא פגעה קשות. הציבור הגרמני אף פעם לא אהב את שהות חיילי צבאו באפגניסטן ולאור חסדי העבר האפל של הנאצים, התעקש להשיב את החיילים לגרמניה ולא להוציאם למשימות אבטחה מיוחדות ברחבי תבל. זה לא מתפקידו של צבא גרמניה, טענו אנשים רבים. ממשלת גרמניה נכנסה לקונסטלציה שבסופו של דבר תוביל אותה להשיב את חיילי הצבא הגרמני מאפגניסטן, גם אם זה יוביל לקרע מסוים עם הבית הלבן של אובמה. ולמען האמת, גם ועדת החקירה שהוקמה בבונדסטאג לא תעזור למרקל הרבה.

אנשיה של מרקל ניסו אולי לייפות ולהעביר את הנושא מסדר היום, אך הבונוסים שמרקל הייתה צריכה להרוויח מהמהלך קטנו והתוצאה תיראה לאחר פרק זמן מסוים, אולי אף ארוך יותר.

אידיאולוגיה מדינית בבעיה

קונסטלציה סבוכה נוספת מדברת על חוסר היכולת של מרקל למשול בצורה נכונה וריאלית לאחר קדנציה שלמה עם ממשלה גדולה (ממשלת אחדות), שעל-פני השטח נראתה חיובית לעם ולמדינה, אולם בפועל יצאו ממנה שני ראשים עם שני כיווני פעולה שונים. הממשלה השמרנית הנוכחית נתפסת כרגע כטעות פטאלית, המדיניות הנוכחית קפואה במקום ולא זזה לשום כיוון של פעולה. גרמניה לא אמרה את דברה יתר על המידה בוועידת קופנהגן כנציגה בכירה של האיחוד האירופי לאור כישלון השיחות, גרמניה פחות ופחות מנהלת את האיחוד שלאחר אמנת ליסבון ויותר הופכת למובלת על-ידי גורמים בירוקרטים שונים בבריסל שמכתיבים את סדר היום, קרי - נשיא הנציבות ברוסו. גרמניה משנה מדיניות שהייתה בטאבו לממשלה שמרנית בתקופת קוהל וגורמת לציבור להתמרמר, ובעיקר - על המצב הכלכלי הלא טוב.

טורקיה לשלטון?

משהו שממחיש את חוסר ההכוונה של הממשלה הגרמנית מדבר על העמדה השונה שנוצרה במסדרונות השלטון לגבי כניסה טורקית לאיחוד האירופי. שר החוץ הגרמני ווסטרוולה הבהיר במהלך ביקור שערך בטורקיה, כי מדינתו לא תתנגד לכניסת הטורקים לאיחוד האירופי אם וכאשר תיישם באופן מלא את זכויות האדם, שלטון חוק והליכים דמוקרטיים שונים אשר יעידו על דמוקרטיזציה של טורקיה לכיוון שהאיחוד האירופי שואף, שלמען האמת רחוק מטורקיה באופן משמעותי. אולם העובדה שממשלת ימין שמרנית בגרמניה, לא ממשלת שמאל בראשות הסוציאליסטים, מדגישה שאינה מתנגדת לכניסה טורקית לאיחוד מראה על משבר אמון קשה בתוך הממשלה. יכול להיות שהקנצלרית לא מודעת להשלכות שנוצרו עם ההודעה של שר החוץ שלה, ואם המהלך הוא על דעתה. כנראה משהו השתבש לממשלה של מרקל. כנראה לא באמת הכל יפה בתוך "האולימפוס הגרמני".

המשבר האמיתי

אולם, בסופו של דבר, משבר האמון הקשה ביותר נעוץ ברפורמה במיסים שהייתה אמורה להתחיל בקדנציה הקודמת, ונפלה לאור ויכוחים עם השותפה הבכירה-זוטרה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהפילה את המהלך.

ההתעקשות של הליברלים, חברי המפלגה השותפה הבכירה בממשלה הנוכחית, לקיצוץ נרחב במיסים בשנת 2011 מובילה לירידה תלולה בסקרים של הקואליציה "השחורה-צהובה". לפי סקר שנערך לאחרונה בגרמניה: יש רוב מוצק שמתנגד למהלך, בין המתנגדים נמצאים גם תומכים של הליברלים שהצביעו להם בבחירות האחרונות ולא מרוצים מהתהליך שמובילים שר החוץ ווסטרוולה וחבריו לממשלה ולבונדסטאג.

58 אחוזים מהציבור מתנגדים למהלך שהליברלים דורשים אותו ונחתם עוד בהסכם הקואליציוני כדרך שאיפשרה את כניסת הליברלים לקואליציה, בעוד 38 אחוזים מצדדים במהלך הממשלתי לקיצוץ.

מאז כינונה של הממשלה השמרנית, היא חוותה משברים קטנים על-גבי משברים קצת יותר גדולים. הממשלה של מרקל לא משביעת רצון מבחינת הבוחר הגרמני. הבחירות בגרמניה היו כל-כך גרועות שהאופציה להצביע לאלטרנטיבה אחרת למרקל לא הייתה קיימת, והעובדה שמרקל נתפסה כשתקנית אשר העדיפה לסתום את הפה ולא להציג עמדה אידיאולוגית נחרצת במהלך מסע התעמולה לבחירות לבונדסטאג כדי שלא יפגע בה, מוכיחה היום לבוחר שפשוט קשה היה, ועדיין, לפענח אותה ולהבין לאן פניה מועדות, למרות שהיא האופציה היחידה מבחינת הבוחר בקלפי. חידה לא פתורה. בסקר אחר שנערך לאחרונה הוכח שהציבור הגרמני מתקשה להבין מה מרקל מתכננת, ולכן גם העיד שאינו מרוצה מתפקודה זמן לא רב לאחר כינונה של הממשלה השמרנית החדשה.

הממשלה הנוכחית לא מקבלת גיבוי ותמיכה מהציבור; הבעיות הכלכליות והרפורמה במיסים לא עוזרות למרקל לתגבר את עמידותה בפני הציבור ורק מחלישות אותה בעצם, אף על-פי שהבונדסטאג נשלט על-ידה, יש מלעיזים שקמים יום-יום ומנסים לקעקע את מנהיגותה במפלגה השמרנית ובבונדסטאג מאחורי הקלעים, ובאים באופן מפתיע מהקואליציה ולא מהאופוזיציה השקטה שלא מצליחה להתאפס על עצמה. שם באופוזיציה הוכח לבוחר שכל אחד דואג לעצמו, האגו שולט יותר מהרצון לשוב לשלטון.

להעדיף את הרע במיעוטו

אבל ראו איזה פלא? אם הבחירות היו נערכות היום - גם אז מרקל הייתה ממשיכה לכהן כקנצלרית גרמניה. הציבור הגרמני ממשיך להעדיף את האיחוד של המפלגה השמרנית ומפלגת האחות מבוואריה (CDU-CSU) על פני האלטרנטיבה הקיימת באופוזיציה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. עניין שאפשר להבחין בו היום: מפלגתה של הקנצלרית זוכה לאחוזי תמיכה מאוד-מאוד נמוכים בהתחשב בעובדה שהיא מפלגת השלטון (תהליך שנראה כבר בבחירות האחרונות לבונדסטאג). לדוגמה: אם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, נניח, תכונן ברית היום עם מפלגת השמאל, די לינקה, היא, על-פי הסקר, עוד תהיה מסוגלת להקים גוש חוסם, כמעט שוויוני, למול הימין השמרני שכרגע מאבד תמיכה בנקודות קטנות, אבל מאבד, ושוב זה נתון לאותו הרגע. בלי שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית נחשבת בציבור לאלטרנטיבה היא מצליחה כמעט להוביל למהלך המפתיע הזה בסקר האחרון. אבל סקר זה דבר נזיל ומשתנה. והאופציה לשיתוף פעולה עם מפלגת השמאל, די לינקה, כל-כך לא ריאלי שזה משחק וירטואלי יותר מאשר מהלך שיכול להתבצע בפועל.

על-פני כל הכישלונות שנתפסים, לכאורה, לממשלת הימין של מרקל כרגע ולאור אי-האג'נדה הסדורה של מרקל עם בעיות הביטחון באפגניסטן - עדיין מפלגתה ממשיכה להיות זו המועדפת להרכיב את השלטון. מזכיר לכם משהו דומה לישראל? נכון... אין טעם או סיבה לפרט.

לאן הסוציאליזם הולך?

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית גם עכשיו לא מצליחה להפיק תועלת מהחולשה של ממשלת מרקל, כך שתהווה אלטרנטיבה אופוזיציונית סוציאליסטית חזקה. עם זאת. להפך: שטיינמאייר, כראש האופוזיציה, ממשיך להתברג באהדת הציבור עם 39 אחוזי תמיכה (בעבר 45 אחוזים) וזיגמר גבריאל, יו"ר המפלגה החדש, מתברג עם 34 אחוזים שמרוצים ממנו (בעבר 39 אחוזים). למרות שקשה להניב תוצאות מהאופוזיציה ולהיות פופולרי זמן קצר לאחר הבחירות, העובדה שמנהיגי האופוזיציה שומרים על מידה מסוימת של רלוונטיות אולי תעזור להם בהמשך. כרגע לא. מתברר שהמפלגות הסוציאליסטיות באופוזיציה פועלות כל אחת ואחת לחוד ולפי שאיפותיה - בטח לא ביחד. כאשר מפלגת השמאל, די לינקה, בעיקר שוקדת על פירוק סופי ומוחלט או לפחות פילוג של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ולא שיתוף פעולה עימה.

והירוקים? הירוקים פחות או יותר לא משפיעים בשום דבר וגם הרצון שלהם להשפיע על מדיניות האקלים ואיכות הסביבה נחלה כישלון חרוץ, אף על-פי שהם הצליחו להשחיל פה ושם מילה או יותר לגבי ועידת האקלים בקופנהגן, זה לא בדיוק עזר ולא הוכיח שיש להם אג'נדה לוחמנית באופוזיציה למען איכות הסביבה ואיכות החיים. ודיבורים? דיבורים תמיד היו, דיבורים ועוד דיבורים.

מדובר, עדיין, בהמשך הקריסה של הסוציאליזם האירופי, הדגש היום הוא על גרמניה. בסופו של דבר יתברר שהמהלך הוא כאפקט דומינו מגרמניה לבריטניה דרך צרפת ובהמשך לאיטליה ולהולנד ולבלגיה, וגם למעוזי הסוציאליזם בספרד ובפורטוגל.

להפתעה או שלא להפתעה, כאשר מדובר בהשפעה וביכולת להוביל שלטון או לחילופין להיות חזק בשלטון, הנפגעת העיקרית מהסקרים היום היא - המפלגה הליברלית.

ומה בעצם אני בא ואומר? גם כאשר הימין שולט והמצב לא בכי טוב, מעדיפים התושבים באירופה, במקרה דנן - גרמניה, את הממשלה הימנית-שמרנית בשלטון מאשר את האלטרנטיבה, כפי שכבר אמרתי, של הסוציאל-דמוקרטיה או הסוציאליזם בכלל ברחבי אירופה.

הממשלה בגרמניה לפני פירוק? זה לא נראה ככה.