כבר לפני יותר מ-220 שנה טען הפילוסוף עמנואל קאנט שיש מציאות בלתי ידועה מאחורי הקלעים, והיא זו שמשדרת אלינו היבטים ספציפיים שלה. היבטים אלו נקלטים על-ידי "רשת דגים" של תודעה, המושפעת מהחושים - כגון ראייה, שמיעה, מישוש, טעם וריח.
מכיוון שרשת החושים של כולנו דומה פחות או יותר, כולנו תופשים ורואים פחות או יותר את אותה המציאות. אם ניכנס לחדר שבו יש שולחן עם ארבע כוסות עליו, כולנו נסכים שאכן זה המצב. למרות זאת, יש הבדלים בתפישות המציאות של כל אחד ואחת מאיתנו; הבדלים הנובעים מהדרך בה אנו תופשים את העולם שסביבנו בדרך הייחודית לנו.
לדוגמה, בשפה הרוסית יש עשרות מילים לתיאור הצבע הכחול. פועל יוצא מכך הוא שדוברי רוסית מסוגלים לא רק לדבר על עשרות גווני הכחול, אלא גם להבחין בהם ולראות אותם ביתר דייקנות בהשוואה למי שאינו דובר השפה. הדוגמה הפשוטה הזו ממחישה כיצד התבנית הקוגניטיבית שאיתה גדלנו או אליה נחשפנו,
משפיעה על תפישת המציאות שלנו.
עולם החושים לפי ה-NLP
גם בתחום התכנות הנירו לשוני יש חשיבות רבה לחושים. אחרי הכל, המציאות שלנו מורכבת מקלט חושי שאנו מקבלים ממגוון מקורות. "חלקנו מפתח באופן טבעי חוש אחד או יותר בהשוואה לחושים האחרים, כאשר אצל כל אחד ואחת מאיתנו יש חוש דומיננטי" - מסבירים אמיר ודפנה רטר, מייסדי
מכללת רטר ללימודי NLP.
החוש הדומיננטי שלנו הוא האמצעי העיקרי המשמש אותנו הן כדי לחוות את המציאות והן כדי לפרש אותה. לדוגמה, רוב האנשים באוכלוסייה הם ראייתיים / ויז'ואליים (Visual); הבאים בתור מבחינה מספרית הם אנשים תחישתיים / קינסתטיים המושפעים מחוש המגע (Kinesthetic), ולאחריהם מגיעים האנשים השמיעתיים (Auditory). יש גם אנשים הנשענים על החושים הנוספים - כגון ריח וטעם - אך כל אחד מהסוגים הללו מהווה פחות מאחוז אחד באוכלוסייה.
יש לזכור שאומנם כולנו משתמשים בכל החושים שלנו, אך חוש דומיננטי משמעותו דרך מועדפת לתפישת המציאות ולתיאור שלה. לדוגמה - אנשים ראייתיים נוטים לתפוש את העולם ולדבר עליו במונחים של איך הדברים נראים: "נראה לי", "לא נראה לי", "תראה...", "לדמיין", "לראות", "ברור", "לא ברור" וכן הלאה.
אנשים שהחוש המרכזי שלהם הוא חוש המגע (תחישתיים / קינסתטיים) ידברו במונחים של "מרגיש לי", "אני מרגיש ש…", "זורם / לא זורם", תקיעות לעומת קלילות ועוד. אנשים אודיטוריים, שהחוש המרכזי שלהם הוא שמיעה, נוטים להשתמש במונחים תיאוריים כגון "תקשיב...", "נשמע לי", "צורם", "רועש", "מצלצל לי" וכן הלאה.
בנוסף, לכל אחד מ"סוגי הטיפוסים" הללו יש גם צורת התנהגות פיזית מסוימת - שמומחי NLP יודעים לזהות ולחבור אליה. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בעולם המכירות והשיווק, בו איש המכירות מנסה לשכנע את הצד השני לרכוש מוצר או שירות.
אחת משיטות השכנוע האפקטיביות ביותר מתרחשת באופן תת-מודע, כאשר איש המכירות מחקה בעדינות את תנועותיו וסגנון דיבורו של הצד השני - ובכך פותח פתח ליצירת כימיה כבר מהשיחה הראשונה ("ראפור", בשפת ה-NLP). היכרות זו היא תוצאה של ידיעת סוגי הטיפוסים והכנה מראש כיצד לנהוג עם כל אחד מהם.
איך כל זה עוזר לנו
כל מטפל רוצה לדעת מה מניע את המטופל שלו, מה מציק לו וכיצד אפשר לסייע לו / לה בדרך המהירה והיעילה ביותר. ארגז הכלים של סוגי החושים והטיפוסים הנגזרים מהם, מאפשר לכל מטפל/ת להכיר טוב יותר את המטופל ולייעל את שיטות הטיפול.
לדוגמה, העובדת הסוציאלית האגדית וירג'יניה סאטיר השתמשה ביכולות הללו, שהיו מובנות בה באופן טבעי, וללא מאמץ יצרה קשר כל-כך טוב עם מטופליה - עד שכל אחד מהם היה בטוח שהיא מקשיבה אך ורק לו. שיטות העבודה האפקטיביות של סאטיר (ושל מטפלים מוצלחים נוספים) הועלו על הכתב, ולבסוף שימשו ליצירת מושגי הבסיס והיסוד של תורת ה-NLP בהם משתמשים עד ימינו.
שיטות דומות מאפשרות לנו לא רק לטפל בבעיות, אלא לפעול בכל סיטואציה הדורשת תקשורת נכונה ואף שכנוע של הצד השני. לדוגמה - זוגיות, הורות, קריירה, לימודים, עמידה מול קהל ועוד. מה שחשוב להדגיש הוא שכל אחד ואחת יכולים ללמוד וליישם את היכולות והשיטות הללו, וכיצד להשתמש בהן כדי להשיג את מטרותיהם בתחומים החשובים להם.
