ביקורת תיאטרון: רוברטו זוקו

רוברטו זוקו, המועלה לראשונה בישראל בבית צבי ברמת גן, הוא מחזה המשרטט את חייו העקובים מדם של רוצח סדרתי מול בבואת החברה האדישה, המצולקת והקודרת. זהו מותחן פסיכולוגי הבנוי מרצף של תמונות, חלקן מרשימות והנוטלות אותנו בנתיב הדמים עד לסוף הבלתי נמנע.

רוברטו סוקו - כך במקור - היה יליד ונציה שפעל באירופה בשנים 1981 ועד 1986. הוא נלכד, נשפט ונמלט עד שנתפס שוב ושם קץ לחייו.

ברנאר-מארי קולטס היה מחזאי ובמאי צרפתי שכתב 12 מחזות ומצא מותו בפריז בשנת 1989 בגיל 41 בשל סיבוכים של מחלת האיידס. המחזה נכתב שנה לפני מותו של קולטס והועלה מיד לאחר מותו בברלין ואחר-כך הוצג בכל רחבי תבל.

המחזה מתאר את סיפורו של רוצח סידרתי שרצח את הוריו ללא מניע אמיתי, נידון למאסר, אך לאחר חמש שנים הצליח להימלט, החליף זהויות, אנס ורצח אנשי משטרה ונער ולאחר שנלכד - התאבד בכלא. ההצגה מאוכלסת בשלל טיפוסים ודמויות המספרים את סיפור הדמים של אדם צעיר ומסוכן. תוך כדי מהלך העלילה, נבחנת תגובת הקהל לזוועות, אנו מציצים לעולמות אפלים ובוחנים את טוהר המידות.

אתי רזניק הצליחה להפיק מלהקת השחקנים המרשימה הצגה פיוטית, קסומה, חזקה ואפלה.

אחת הסצנות מתארת את השתלטותו של זוקו על בת ערובה ורצח בנה, כאשר אנו צופים במקביל בקהל עוברים ושבים ברחוב העומדים מנגד, יועצים עצות ובעצם מהווים תפאורת פלסטיק הזויה למתרחש. זוהי אחת התמונות המרשימות בהצגה.

חייקה מלכה כרוברטו זוקו, מגיש משחק אדיש כביכול, מהפנט ואפתי - אך התוצאה היא חזקה ומרשימה. נראה, לכאורה, כי חייקה מדקלם את התפקיד, אך למעשה זהו משחק ייחודי המהווה להט פיוטי.

אלה רוזנצוויג כנערה שמתאהבת בזוקו, משחקת להפליא, כובשת ומרגשת. היא מגישה משחק מצוין ומשכנע.

רז מזרחי כאחיה של הנערה מציג בצורה מושלמת את דמותו השפלה ויודע להגיש משחק משובח.

מעיין אשכנזי כאישה, בת הערובה, מנהלת משחק כובש ומרגש ומנסה לעורר דיאלוג עם רוצח בנה בנסיבות הזויות ובלתי אפשריות.

אביעד מליחי בשני תפקידים אפיזודיים מוצלח במיוחד ומגיש משחק מהנה.

יש לציין לשבח גם את מאיר בנימיני ואביב לירון כאנשי המשטרה, מעיין גולדברג כאחותה של הנערה ועוד צוות שחקנים נמרץ.

דורון תבורי תרגם את המחזה לשפה קולחת ועניינית, קארין דוד אחראית לתלבושות הראויות והמעניינות. התפאורה של אבי שכוי היא מינימליסטית, אך פרקטית.