|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
משורר התהלים גדל בארץ והכיר היטב את אפיקי הנגב. לא לחינם הוא ביקש להשיב את שיבת ציון "כאפיקים בנגב" ● תהילה לדוד מתגשמת
|
|
איתני הטבע... [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
זה בא בהפתעה, גם כשאתה מצפה לו. מסביבך הכל יבש וצחיח להפליא. את השקט חותכים מדי פעם קולות ציפורים. אתה יכול לשמוע את בטישת הנעליים שלך, שעה שאתה נע במקומך בחוסר סבלנות. ואז אתה שומע רעש עמום מעבר לגבעה שהולך ומתגבר בכיוונך, ופתאום רואה מחזה של פעם בחיים: זרם אדיר של מים חומים כבירים גועש ומאיים כלפיך וכל הנקרה בדרכו אומר לו בוא והיסחף איתנו. ואין אדמה, ולא שממה, ולא שקט; המים שוטפים ומכסים וזורמים בעוד, בביטחון משונה, כמו לא היו אורחים כאן, כאילו היה זה סדר הדברים מאז ומעולם.
כמו כולם התפעלתי מאיתני הטבע שהפליאו את נוכחותם בנגב, לא שבעתי מהביט בצילומים ולקרוא את התיאורים של אלו שזכו להיות שם בזמן שזה קרה. עם כל החשש, לא נגרמו אסונות כבדים, תודה לאל. הללויה. קונצ'רטו לשיטפון ולמדבר. אבל המראות האלה הדהדו בי גם מילים עתיקות שהתנגנו בי אי-שם מאחור בזמן שנהניתי ממראות השיטפון המציף את המדבר - "כאפיקים בנגב".
משך אלפי שנים שיננו יהודים את הפרק מעורר ההשראה "שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכו). חלום שיבת ציון היה האור בקצה המנהרה החשוכה של שבעים גלויות. היהודי ייחל ליום שבו "יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה", שכן בגָלוּתו, "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון", כי "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נֵכר?". חלום שיבת ציון היה למיתוס שחי ופעם בלבבות באופן תמידי, יומיומי.
|
|
בקשת דוד המלך מתממשת בדורנו
|
|
והנה, בפרק המדובר נמצא פסוק שמפרשים רבים התקשו בו: "שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב". הפרשן הגדול של התנ"ך, איש המאה ה-11, רש"י, כתב כך: "כאפיקי מים בארץ יבשה שמְלַחלְחין אותה, כך נהיה מרטיבין בשוּבךָ את שבותינו". מאה שנים אחריו, כתב ר' דוד קמחי, איש פרובנס: "נגב היא ארץ יְבֵשָׁה [...] והיא צמאה למים, ואם יעברו בה אפיקי מים יהיה חידוש גדול וטובה גדולה. כן תהיה תשובת גלותנו ותשועת ישראל". וכן הלאה.
אבל משורר התהלים גדל בארץ וכנראה הכיר את אפיקי הנגב היטב. לא לחינם הוא ביקש להשיב את שיבת ציון "כאפיקים בנגב". מי שראה את המחזות המדהימים שאירעו השבוע בנגב לא נדרש לפרשנות כדי להבין את המשורר המקראי. הוא ייחל לא ללחלוחית, גם לא לזרם מים, אלא ל"אפיקים בנגב", שמשך שנים עמדו בשיממונם וצחיחותם, ואז משום מקום הוצפו בשיטפון עצום שמילא את המדבר בנוזל החיים היקר מכל, ושאחריו יציץ ויפרח ויוריק, ויוכל לשמש מקום יישוב לבני אדם.
האם לא כך אירע לנו עם קום המדינה, שעה שבזמן מועט הכפלנו ושילשנו את אוכלוסיית המדינה בזרם כביר של עולים?
|
|
הרינה והדמעה הכרוכות יחדיו
|
|
לאחרונה קראתי כמה ספרים על עלייתם המדהימה של יהודי תימן לארץ מאז ראשית שנות השמונים של המאה ה-19 ועד למבצע 'מרבד הקסמים' בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, עם חיסול גולת תימן העתיקה. מה שדחף אותם היה אותו חלום שיבת ציון שגלגלו על לשונם בפרקי התהלים שידעו על-פה. כאפיקים בנגב הגיעו לכאן אלפים-אלפים מדי שבוע והציפו את הארץ.
אבל גם סכנה יש בברכה המרובה הזאת. היו כמה שנסחפו למוות בזרם האדיר, ואחרים שכמעט קיפחו אף הם את חייהם לולא מאמציהם ההרואיים של צוותי החילוץ. חלום שיבת ציון צופן בחובו גם סכנות ובעקביו של הזרם הנוהר בחזרה אל המולדת הישנה, נסחפים כאלה המאבדים את עצמם, את כבודם ולעתים את חייהם. "הזורעים בדִמעה ברינה יקצֹרוּ". הרינה הכרוכה עם הדמעה הייתה אבן יסוד בתולדות עמנו.
המראות המיוחדים בנגב אינם רק גלוית נוף. גם הטבע מלמד אותנו שיעור בענווה, בגילוי תחושת האחריות והערבות ההדדית, באמונה שגם המקום הצחיח והשומם ביותר, עשוי להתמלא בחיים, וגם, גם זה, אמונה מחודשת בחזון שיבת ציון: "הלוך ילך ובכֹה נושא מֶשֶך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו".
|
|
| תאריך:
|
21/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
21/01/2010
|
|
דרור אידר
|
|
בתחילת פרשת השבוע פותחת לנו התורה צוהר נדיר מאוד למתחולל בלב-ליבו של הממסד המצרי. משה ואהרון באים אל פרעה ומזהירים שהמכה הבאה תהיה ארבה, אומרים את דברם - ויוצאים. במקום לספר לנו כעת כיצד פרעה מציע שרק הבוגרים שבבני ישראל ייצאו לזבוח לה', מתארת לפתע התורה את שאמרו לו עבדיו: "עד מתי יהיה זה לנו למוקש? שַלַח את האנשים ויעבדו את ה' אלקיהם! הטרם תדע כי אבדה מצרים?!" בתגובה לדברים אלו, קורא פרעה למשה ואהרון ומעלה את אותה הצעה, הנדחית על הסף.
|
|
|
|
|
באתר החדשות כלכליסט פורסם כי משרד הביטחון שוקל להעביר חלק מקווי הייצור של הנמ"ר [נגמ"ש מרכבה] לארה"ב. כמובן שבתעשיות בישראל, החשש הוא מפיטורין המוניים, מכיוון שהנמ"ר הנ"ל מכלכל כ-3,000 עובדים מהתעשיה בארץ ולמרות ההרגעות של משרד הביטחון כי רק "חלק" מהקווים יעברו למדינת הקפיטליזם החזירי - אני עדיין מודאג.
|
|
|
|
|
במערכות הביטחון והבריאות יש, זה מכבר, היערכות מוקדמת לתרחישי-אימים אפשריים, נוסח אינתיפאדה שלישית. בשבוע האחרון, למשל, הן תרגלו תרחיש של פיגוע ביולוגי המוני באמצעות נגיף האבעבועות השחורות. הכוחות דימו מצב שבו יגיעו לישראל מחבלים נגועים בנגיף הזה, כשאלה מתחזים לתיירים אירופאים. התרגיל, הגדול מסוגו שנערך אי-פעם בישראל, דימה הידבקות של כאלף נפגעים בחומר הביולוגי.
|
|
|
|
|
תושבים פלשתינים שנכנסו שלא כדין למדינת ישראל, ואשר נפגעו בתאונת דרכים, תובעים את 'קרנית', חברת הביטוח הממשלתית, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. סעיף 7(4) לחוק זה מסייג את זכותו של "מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע", לקבל פיצוי על-פי חוק זה. התובעים הורשעו בעוון, וזאת לפי חוק הכניסה לישראל, אשר מטיל עונש בן שנה אחת על מי שנכנס שלא כדין לישראל, ולפיכך - העבירה מסווגת כעוון. לפי סוג העבירה שבה הורשעו בבית המשפט - בהקשר הפלילי, הם זכאים לקבל פיצוי מקרנית, שכן לא הורשעו בפשע, אלא בעוון.
|
|
|
|
|
בואו נדבר גלויות - כמות המצטרפים לפייסבוק בישראל בלבד עומדת, נכון למועד כתיבת הטור הזה, על כ-2.5 מיליון משתמשים (!), ולעומתו והרחק מאחור, כמות המשתמשים בטוויטר עוברת את רף ה-50 אלף בקושי וגם זה ביום טוב ובמזג אוויר נאה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו"  מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
|
|
דרור אידר
גרורותיה של אירן מעסיקות אותנו, בעוד שהמשטר בטהרן מחכך ידיו בהנאה, כמעט ללא פגע, ועל הדרך ממשיך את תוכנית הגרעין בחסות המהומה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
