|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם היה זה הנביא ישעיהו שכבר חזה בזמנו את שערוריית הפיכתה של המכללה השומרונית לאוניברסיטה? שאם לא כן - מדוע התריע מפניה בנבואתו? עם קצת דמיון מודרך ניתן, בהחלט, להבין את נבואת הזעם שלו
|
|
|
|
שר הביטחון אהוד ברק [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| מאז כינונה הייתה מכללת אריאל מוסד שנוי במחלוקת פוליטית. לפני חמש שנים החליטה ממשלת שרון לפעול להסבת המכללה לאוניברסיטה, תוך שהפעילה לחצים כבדים על המועצה להשכלה גבוהה. זו לא נכנעה ועמדה בלחצים. לעזרתה בא גם משרד המשפטים, שהכריז כי שינוי שמה של המכללה למרכז אוניברסיטאי איננו תקף חוקית | |
|
|
|
|
סירחון פוליטי כבד נודף למרחוק מהחלטת הממשלה האומללה להכיר במכללת אריאל שבשומרון כמרכז אוניברסיטאי לכל דבר. היא מעוררת תמיהה, ולא רק משום שאין לה כל סימוכין אקדמיים. העובדות בשטח מורות בעליל כי דווקא מי שניצבת בסוף התור הארוך - היא זו, שמבין עשרות מכללות אחרות, זכתה להכרה בתואר מפוקפק, שכלל אינו מגיע לה. זולת היותה תוצאה של חשבונאות קואליציונית צרה, אין שום הצדקה לקפיצתה של מכללת אריאל לנעליים אוניברסיטאיות. אלה גדולות מדי עליה. היא הרי אינה עומדת כלל בקריטריונים הדרושים לכך. אין לשכוח שאוניברסיטה, בהבדל ממכללה, מלבד שמעניקה השכלה גבוהה, היא גם מוסד מחקרי. היא גם זו שמוסמכת, בלעדית, להעניק תארי דוקטור ופרופסור. מכללת אריאל, כמו יתר המכללות, אינה זכאית לפריבילגיה הזאת. זילות מוחלטת ההכרה במכללת אריאל כאוניברסיטה היא, אפוא, זילות מוחלטת במועצה להשכלה גבוהה, שהיא - ורק היא - זו שרשאית להפוך מכללה לאוניברסיטה. מאחר שלא עמדה עד היום בקריטריונים המתבקשים - סירבה, מטבע הדברים, המועצה להשכלה גבוהה להכיר בה. מכללת אריאל הוקמה לפני 28 שנים בחסותה ובפיקוחה האקדמי של אוניברסיטת בר-אילן. מאז היא דבוקה כמו תינוק לסינרה והמרצים שלה שואבים ממנה את כוחה. ליצני הדור ידעו להתבדח שאם אוניברסיטת בר-אילן היא אכן אוניברסיטה ברמת-גן (תרתי משמע!) - הרי שמכללת אריאל היא...אוניברסיטה ברמת גנון! הר כגיגית כך או אחרת: מאז כינונה הייתה מכללת אריאל מוסד שנוי במחלוקת פוליטית. לפני חמש שנים החליטה ממשלת שרון לפעול להסבת המכללה לאוניברסיטה, תוך שהפעילה לחצים כבדים על המועצה להשכלה גבוהה. זו לא נכנעה ועמדה בלחצים. לעזרתה בא גם משרד המשפטים, שהכריז כי שינוי שמה של המכללה למרכז אוניברסיטאי איננו תקף חוקית. עכשיו ניצל שר הביטחון, אהוד ברק, את מעמדו וכפה עליה הר כגיגית. מה שנעלה מעל לכל ספק הוא שישראל אינה זקוקה, בוודאי לא בשעה זו, לאוניברסיטה נוספת. על אחת כמה וכמה לא לכזו שנושאת בתואר שכלל אינו מגיע לה. אין זאת כי אם כבר הנביא ישעיהו היה זה שחזה בשעתו את הצפוי להתרחש. אחרת איך אפשר להבין את קינתו: "הוי אריאל אריאל, קריית מלך רב"?... |
| תאריך:
|
23/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
24/01/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
זהבה המתוקה
|
24/01/10 09:58
|
|
|
|
|
|
|
לאחר ההתייחסות לרוע הלב, לחוסר התחשבות בסובבים אותנו ולנאיביות של האדם (ראה מאמרים קודמים תחת הכותרת "האח הגדול"), נתייחס לשקרים המהווים חלק בלתי נפרד מהתנהלות דיירי בית "האח הגדול".
|
|
|
|
|
כפי שכבר נכתב כאן, מערכת היחסים המוזרה והמורכבת בין מצרים וחמאס מהווה כבר זמן רב מקור לכאב ראש למזרחנים בישראל ובחו"ל, ביניהם כותב שורות אלה. יחסים אלה התנהלו לעתים בניגוד לכל התיאוריות: מן הצד האחד - המדינה הערבית הראשונה הפוסעת על נתיב העצמאות כבר יותר מ-200 שנה, ומן הצד השני - ארגון צעיר שהקים את מדינת עזה, המדינה הצעירה ביותר בעולם הערבי. מצרים היא מדינה הנאבקת בכל מאודה בתנועת "האחים המוסלמים" המאיימת על אופייה ועל שלטונה, ואילו חמאס הוא ארגון המשתייך בכל לבו ל"אחים המוסלמים". מצרים היא מושא ג'יהאד בנוסח סיד קוטב, לאחר שזה הכריז על שלטונה כאויב האיסלאם, ואילו חמאס - תכלית קיומו היא הג'יהאד נגד אויבי האיסלאם, ובתוכם, במשתמע, גם השלטון המצרי. מצרים - מונהגת על-ידי קבוצה שהשתלטה על המדינה מלמעלה, משורות הצבא, ואילו חמאס הוא תנועה עממית שצמחה מלמטה, מהרחוב ומשכונות העוני, וסילקה את השלטון מהשטח. מצרים היא מדינה סונית, ואילו חמאס מייצג את האיום האירני ההולך ומתגרען. בקיצור: חמאס הוא כל מה שמצרים פוחדת ממנו.
|
|
|
|
|
העיתונאי/פרשן בן כספית הצטרף, איך לא, למתקפה המגויסת על שרה ובנימין נתניהו, שבה פצח ידיעות אחרונות בראשותו של ארנון מוזס. רשימתו, הכוללת איור שנועד לגחך את שרה נתניהו וכן שלושה עמודי טקסט פלוס תמונות, פורסמה בהבלטה במוסף העיתון (מוסף שבת, 22.01.10).
|
|
|
|
|
בימיו של אלכסיס דה-טוקוויל, נסיעה לאמריקה הייתה עניין כה גדול, עד שאדם מוכרח היה לכתוב עליה ספר, במיוחד אם היה אציל בעל שאיפות פוליטיות בצרפת שלאחר המהפכה. כך קיבלנו את יצירת המופת הקלסית "הדמוקרטיה באמריקה".
|
|
|
|
|
