ישראל מנצלת את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, החל היום (ד'), לצורך הדגשת הסכנה האירנית. היטלר אז, אחמדינג'אד היום - זהו המסר. אלא שמן הראוי לדייק בו ולחדד אותו.

מצד אחד, אירן מסוכנת עוד יותר מאשר גרמניה הנאצית. כאשר עלה אדולף היטלר לשלטון, בדיוק לפני 77 שנים, לא היו לו תוכנית סדורה והחלטה מגובשת מה יעשה ביהודי גרמניה. ההחלטה על השמדת יהודי אירופה, מסכימים כיום רוב החוקרים, התקבלה בהדרגה בין מאי לנובמבר 1941, בעיקר על-רקע הפלישה לברית המועצות.

מחמוד אחמדינג'אד, לעומת זאת, מדבר במפורש על רצונו לראות את ישראל נעלמת מעל המפה. הרטוריקה של נשיא אירן היא של רצח-עם, תוך שהוא מכחיש את קיומו של רצח העם הקודם - השואה. ולא רק הרטוריקה: התוכנית הגרעינית האירנית מכוונת בראש ובראשונה נגד ישראל, והמשטר בטהרן אפילו לא עושה מאמץ להסתיר זאת.

מצד שני, עדיין לא מאוחר ללמוד מן הלקחים של שנות ה-30' וה-40' וליישם אותם במאה ה-21. היטלר חולל את מלחמת העולם השנייה משום שהעולם היה פייסן (בריטניה וצרפת), בדלן (ארה"ב) ועיוור (ברית המועצות). את יהודי גרמניה הוא העדיף לגרש, אך לא נמצא איש שהסכים לקבל אותם. על רצח העם היהודי הוא הורה לאחר שהסתבר לו כי העולם אדיש. וכאשר היה הרצח בעיצומו, המשיך רובו המכריע של העולם לעמוד מנגד.

את הנקודה הזו חייבת ישראל להדגיש שוב ושוב. אחמדינג'אד יוכל ללכת בדרכו של היטלר, רק אם ברק אובמה יילך בדרכו של פרנקלין דלאנו רוזוולט, ולדימיר פוטין יילך בדרכו של יוסף סטאלין, ניקולא סרקוזי יילך בדרכו של אדוארד דלאדייה וגורדון בראון יילך בדרכו של נוויל צ'מברליין. לאמור: אם העולם יתעלם מן הסכנה האירנית, היא תתממש. אם העולם יחשוב שניתן לטפל בדיקטטורים רצחניים באמצעים דיפלומטיים בלבד, ההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה.

קשה לראות כיצד סנקציות בלבד - אם בכלל תושג הסכמה בינלאומית רחבה על הטלתן, ובלעדיה כמעט שאין להן משמעות - ישכנעו את טהרן לנטוש את השאיפות הגרעיניות. בהקשר זה, כדאי לצטט שתי אמירות ששמעתי לפני שנים רבות משני חוקרים מובילים באוניברסיטת תל אביב, אמירות שכוחן יפה גם היום.

פרופ' דוד מנשרי, המומחה מספר אחת בישראל לאירן, אמר:

• "בשלטון החומייניסטי אין מתונים וקיצוניים; יש קיצוניים ואולטרה-קיצוניים."

ואילו פרופ' אבי בן-צבי, מומחה ליחסים בינלאומיים, אמר על אירן:

• "זה שיש לה סדרי עדיפויות אחרים משלנו, אינו הופך אותה למדינה מטורפת. השלטון שם מעדיף את הפצת המהפכה האיסלאמית על פני רווחת התושבים. זה סדר העדיפויות שלו."

המערב שוגה אם הוא סבור, שהשלטון האירני יתמוטט בקרוב בשל לחץ פנימי, אם הסנקציות יחמירו עוד יותר את מצבה של האוכלוסיה. אם בכלל זה יקרה, סביר להניח שיהיה זה בעקבות תהליך ארוך שנים - ועד אז אירן כבר תהיה גרעינית. ואולי השלטון הזה בכלל יצליח להפוך את המאבק מול המערב לגורם מלכד. אל תשכחו, שהאירנים עברו למעלה מ-30 שנה של שטיפת מוח מיליטנטית; והנה עוד לקח מגרמניה הנאצית: אל תזלזלו במה שאינדוקטרינציה מתמשכת יכולה לעשות, במיוחד לצעירים.

לכן, ישראל חייבת להדגיש את לקחי הפייסנות והבדלנות של שנות ה-30', שרק חיזקו את המשטרים הפשיסטיים והביאו להתמוטטות חבר הלאומים. הלקח שיש ללמוד ביום שחרור אושוויץ הוא, שיש משטרים שמבינים רק שפה אחת: כוח.