התפתחות האינטרנט שינתה רבים מהרגלי הצריכה בעולם ובייחוד בעולם המערבי, כל שכן בישראל. בעשור הקודם עלה על סדר היום נושא מחירם הגבוה של התקליטורים הנמכרים לצרכנים. חלק מחברות התקליטורים התעלמו מצרכי השוק, סירבו להוריד מחירים והתוצאה הייתה הרת אסון: קאזה, אי מיול ושאר אתרי הורדות שירים הפכו לאתרים פופולריים. מכירות התקליטורים ירדו בצורה דרסטית, גרמו לחברות משברים כלכליים ואילו האומנים הישראלים, הן הותיקים והן החדשים, נאלצו לראות בעיניים כלות כיצד האומנות שלהם הפכה לכלי שרת בידי פיראטים. כידוע, בסופו של דבר, מצאו עצמן חברות התקליטורים מתיישרות עם המציאות, מורידות את המחירים ומסגלות עצמן לצרכי השוק בדרכים יצירתיות ומקוריות. חבל שהן היו צריכות להבין זאת לאחר המשבר אליו נקלעו.
בשבוע הבא אמורה לעלות לדיון בוועדת שרים לחקיקה, וקרוב לוודאי שגם בכנסת, הצעת החוק של ח"כ
ניצן הורוביץ (ושאר חברי כנסת) ל"הגנת הספרות והסופרים בישראל". החוק מכונה "החוק הצרפתי" כי הוא נוסה גם בצרפת. אפילו גם באנגליה. האם החוק הצליח או כשל במערב אירופה? קשה לדעת. זאת משום שישנן טענות לכאן ולכאן. ואולם, התומכים בהצעת החוק מתעלמים מהעובדה כי השוק הישראלי קטן לאין שיעור מהשוק הצרפתי והשוק האנגלי. לפיכך, דומני, כי במידה והצעת החוק תאושר אזי שהמציאות תהפוך אותה לא למגן הספרות והסופרים בישראל אלא דווקא למחריבתם ויותר מכך, אולי אפילו למחריבתה של תרבות הקריאה בישראל.
הצעת החוק מבקשת להתערב באופן בוטה בשוק הספרים הישראלי ולקבוע לכאורה מנגנון שיגן על הסופרים. על-פי ההצעה ייקבע מחיר מומלץ של כל ספר לצרכן וכי הסופר יקבל 8% תמלוגים מהמחיר המומלץ עד 6,000 העותקים הראשונים שיימכרו. על כל עותק מעבר לכך יקבל הסופר 10% תמלוגים. הנה כי כן, ההצעה מאלצת את חברות הספרים לספוג את ההנחות שהן מציעות לצרכן. ואולם, נשאלת השאלה: האומנם הדבר יגן על הספרות ועל הסופרים הישראלים?
ראשית, בואו נבחן את המצב כיום ובואו נחשוב מה היה קורה לו לא הייתה התחרות הקיימת כיום. התפתחות האינטרנט הייתה אמורה להוביל בעליל להורדה בצרכנות הקריאה. די להתבונן על ירידה בהוצאתם לאור של ספרים בשאר העולם. שהרי, כל בר בי רב יודע כי הנוער עסוק בפייסבוק, באיי סי קיו ובאתרים המביאים מידע זמין, קצר ועכשיו. ואילו אצל המבוגרים תפס האינטרנט את זמן הפנאי העומד לרשותם וכי הם גולשים באתרי חדשות ומידע זמינים וזולים. ואף על-פי כן, הרי זה פלא. "התחרות הפרועה" והמחירים המוזלים חוללו מהפכה: הענף התבסס ולא התמוטט.
על-פי נתונים שפורסמו בתקשורת בשנת 2004 נמכרו 11 מיליון ספרים בישראל ואילו בשנת 2009 נמכרו 15 מיליון ספרים . ברור, כי ככל שהמחיר נמוך יותר כך ישנו רצון לקנות יותר. יותר מכך, הוזלתם של הספרים ומכירתם במחיר שווה לכל נפש הכניסה אותם כמעט לכל בית בישראל, הנגישה אותם גם לשכבות סוציו אקונומיות נמוכות ועודדה את הקריאה.
בהמשך לכך, על המציעים לחשוב רק על הדבר הבא: ייקור המחירים יוריד את המכירות בצורה דרסטית. הסופרים שהיו אמורים להרוויח - יפסידו. בסיפור הזה כבר היינו. בתקליטורים. הטענה כי המצב הקיים כיום הינו תשקיף של מציאות אולטרא קפיטליסטית היא נכונה. מציאות שבה הצרכנים נהנים משוק אידיאלי של מחירים לכל כיס ושל היצע מכובד היא מציאות אידיאלית. ואולם, ביום שייקבעו "מחירי המגן" הם יגנו בעצם על הסופרים המבוססים ולא על הסופרים החדשים שיתקשו למכור את ספריהם וזוהי מציאות מעוותת.
נוסף על כך, הצעת החוק היא הצעת חוק אנטי חברתית משום שהיא תרחיק שכבות סוציו אקונומיות נמוכות מלקנות ספרים. זאת ועוד, ירידה בכמות המכירות תוביל לירידה בכמות הספרים שייצאו לאור ולפיכך בעליל תוביל לצמצום בכוח אדם, בעורכים, במתרגמים ובקרב אלו העושים במלאכה.
למציעי ההצעה ישנן כוונות טובות. ואולם, הם צריכים לזכור כי הם עלולים להפוך את הספרים למוצר צריכה אליטיסטי ואני בטוח שזו לא כוונתם. הם שוכחים שהקהל הישראלי הוא לא הקהל המערב אירופאי ואילו שוק הספרים הישראלי הוא לא שוק הספרים הצרפתי ואפילו לא זה האנגלי.
על זה יהיה אפשר לומר כי ממתוק ייצא עז. חבל שזה יבוא על חשבוננו ועל רווחתנו.
