|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אפשר אולי להבין את חוסר שיתוף הפעולה הסיני עם המערב, אם נלמד מהטעות בהבנת הסובייטים ערב מלחמת העולם השנייה
|
|
שיחק פקר עם המערב. סטלין [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| סטלין שיחק עם המערב משחק פוקר, לפיו הוא העמיד פנים שאין לו אינטרס להילחם בנאצים. כאשר הוא הבחין שהבריטים מתאמצים לפייס את היטלר יותר מכפי שהם מחזרים אחריו, הוא הזדרז וחתם את הסכם אי-ההתקפה עם היטלר | |
|
|
|
|
היסטוריונים שחקרו את הארכיונים הסובייטים מתקופת מלחמת העולם השנייה ולפניה, הגיעו למסקנה כי בניגוד למה שניתן היה לחשוב מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, סטלין דווקא הבין היטב את הסכנה לעולם מהמשטר הנאצי בגרמניה. יתרה מכך, בניגוד למערב, סטלין גם הבין היטב כי לא ניתן להגיע להסדר עם המשטר הנאצי, וכי את היטלר יהיה צורך להביס בשדה הקרב. אך סטלין ידע שבמצבה בשנות השלושים, ברית המועצות אינה מסוגלת להתמודד עם האויב הגרמני. מסיבה זו ומטעמי אנוכיות גרידא, העדיף סטלין להשאיר את המלחמה בנאציזם למדינות המערב.
יתרה מכך, סטלין היה משוכנע, שאת מה שהוא מבין, מבין היטב כל מנהיג במערב, וכי ההתעקשות של ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין להגיע להסכם עם היטלר, הסכם שנודע לשמצה כהסכם מינכן, נבעה מאותם מניעים אנוכיים שהניעו אותו. כלומר, סטלין העריך שהמערב מעדיף להעביר את תפוח האדמה הלוהט לידיים הסובייטיות, ולתת לסובייטים לעשות עבור המערב את העבודה השחורה של סילוק היטלר, וכך אולי לחסל שתי ציפורים באבן אחת.
התוצאה הייתה שסטלין שיחק עם המערב משחק פוקר, לפיו הוא העמיד פנים שאין לו אינטרס להילחם בנאצים. כאשר הוא הבחין שהבריטים מתאמצים לפייס את היטלר יותר מכפי שהם מחזרים אחריו, הוא הזדרז וחתם את הסכם אי-ההתקפה עם היטלר. בסופו של דבר, ברית המועצות שילמה במיליוני קורבנות על טעותו של סטלין שהאמין שהוא הצליח להערים על המערב ולהשאיר לו לבד את המלחמה בהיטלר.
|
|
| אם הסינים יגלו שהעולם נחוש להילחם באירנים, ולעצור את סכנת הגרעין בכל דרך אפשרית, ואם הם יבינו כי במלחמה הזו העולם מוכן לשלב זרועות עם סין, ולתת לה להיות חלק מהמנצחים ולזכות בפירות הניצחון, כפי שבסופו של דבר עשו עם סטלין במלחמת העולם השנייה, רק אז תנוח דעתם והם יצטרפו למאבק | |
|
|
|
יש מקום לשער, כי הסינים נמצאים היום מול האיסלאם הקיצוני האירני בדיוק באותו מקום שבו היה סטלין לפני מלחמת העולם השנייה. האיסלאם השיעי הקיצוני נוגד את האידיאולוגיה הקומוניסטית הסינית, ומסכן את היציבות בסין, באותה מידה שהנאציזם נגד את האידיאולוגיה הבולשביקית הסובייטית וסיכן את יציבות ברית המועצות. אך בדיוק באותו אופן, הסינים רואים לפניהם מערב שמעוניין להטיל עיצומים על אירן רק על-מנת לשוב ולהידבר איתה, ולהגיע איתה להסכם פייסני. הם מבינים כי לא ניתן להביס את משטר האייתולות בדיבורים, והם חוששים כי המערב מעוניין לגרור את סין לעימות עם אירן, ואז להתפייס איתה ולהשאיר את סין לבדה.
גם אם לא מדובר בעימות צבאי, הסינים חוששים כי לאחר שהם עצמם יקלקלו את היחסים הכלכליים שלהם עם אירן, המערב ינצל את הלחץ על אירן כדי להפוך אותה לאזור השפעה שלו. באופן שעשוי להיראות פרדוקסאלי למתבונן התמים מבחוץ. דווקא ככל שמדינות המערב פחות לוחמניות כלפי אירן, וככל שהן מציעות הצעות יותר פייסניות לאירן, כך פוחת הסיכוי לזכות בשיתוף הפעולה של הסינים.
דווקא סנקציות חריפות במיוחד, דווקא אולטימטום חסר פשרות, ושריפת כל הגשרים הדיפלומטיים שיאפשרו לחזור לדרך הפייסנות, ישכנעו את הסינים להצטרף למאבק בסכנה האירנית. אם הסינים יגלו שהעולם נחוש להילחם באירנים, ולעצור את סכנת הגרעין בכל דרך אפשרית, ואם הם יבינו כי במלחמה הזו העולם מוכן לשלב זרועות עם סין, ולתת לה להיות חלק מהמנצחים ולזכות בפירות הניצחון, כפי שבסופו של דבר עשו עם סטלין במלחמת העולם השנייה, רק אז תנוח דעתם והם יצטרפו למאבק, שיציל אותם באותה מידה שהוא עתיד להציל את כל העולם. זאת הם מבינים היטב.
|
|
| תאריך:
|
09/02/2010
|
|
|
עודכן:
|
09/02/2010
|
|
קובי לירז
|
|
במאמרו של גבריאל סיבוני ב-News1, מ-24.1.10, הוא מנסה ללמד אפולוגטיקה על תוצאות מלחמת לבנון השנייה, מתוך עיסוק בשאלה מהו ניצחון. עיסוקו בסוגייה זו מזכיר מאוד את התיזה שרווחה במקומותינו, לפיה אין אפשרות לנצח טרור במלחמה, מבלי שנעשה ניסיון רציני להגדיר ניצחון על טרור מהו. סיבוני מנסה לטשטש את מושג הניצחון במלחמה על-ידי כך שהוא הופך אותו לערטילאי. כך הוא מבקש לקבוע "חוקים חדשים" להגדרת ניצחון והכרעה. הוא מרחיק לכת ואינו מסייג את ספקנותו ללחימה א-סימטרית, אלא מדבר על מלחמה כמושג מוכלל. טשטוש נוצר על-ידי כך שהוא מוסיף ממד לא מוגדר של זמן וטוטאליות להגדרותיו באמצעות מושגים כ-"מהירים" ו"מוחלטים" (כפי שנאמר בסכום המאמר), שאינם משתנים ברי-מדידה. שנית, הוא מבקש "לברוח" מקביעותיה של ועדת וינוגרד לגבי הצורך לשפוט מלחמה ותוצאותיה על-פי מידת השגת יעדים שנקבעו לה מראש. ובהמשך הוא מחפש לעצמו (ואולי גם לאחרים) אמות מידה חדשות לבניית הציפיות לפני מלחמה, בכדי שניתן יהיה "להסתפק" לאחריה בכל תוצאה מקרית שתתקבל. אני חולק מכל וכל על שני הנדבכים של הגישה ה"חדשנית" שהוא מציע. מרכיב טשטוש שלישי מושג אצלו על-ידי אי-הפרדה, שגם אותה עשתה ועדת וינוגרד בבירור רב, בין ההיבט המקצועי הצבאי שעליו אחראי הצבא, לבין ההיבט המדיני שעליו אחראים הממשלה והכנסת המפקחת עליה.
|
|
|
|
|
כשכל מילה של אביגדור ליברמן, שר החוץ שלנו, היא בבחינת גפרור העלול להצית תבערה בגבול הסורי, אל לנו להלין רק עליו. עלינו להלין על תודעה חברתית, שהיכתה שורשים בחברה הישראלית, רבים שותפים לה, וליברמן מייצגה הנאמן.
|
|
|
|
|
הנה דוגמה חמה, מדוע אין לבטל את הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה, כפי שיציע תיקון מספר 90 לחוק התכנון והבנייה, שיונח בקרוב על שולחן הכנסת: אם הוועדות אכן יבוטלו, לא יהיה מי שימנע מעיריית גבעתיים לאשר בניית מגדלי משרדים צפופים בדרום העיר, תוך שהיא מאפשרת ליזם לגרוף רווחים בעשרות מיליוני שקלים.
|
|
|
|
|
הכי קל, ודאי למי שכותב באתר אינטרנט, לתקוף את דורית ביניש על דבריה אתמול (ב', 8.2.10) נגד הטוקבקים וכותביהם. הכי קל - אבל כדרכם של פתרונות קלים, גם זה מטעה.
|
|
|
|
|
את האמת אין להסתיר: יותר ויותר אזרחים תמימים נופלים קורבן ברשתן של חברות ומוסדות כאשר הם מתפתים לעסקות מפוקפקות עימם, שלא תמיד מתממשות בשטח. דומה שאין כמעט אזרח שלא עבר את החוויה המצמררת הזאת על בשרו.
|
|
|
|
|
