על התשאול

התשאול - מהו?

התשאול הוא הליך במסגרת החקירה הפלילית, ובעיקרו חקירה פנים-אל-פנים של נחקר בעל-פה, בשונה מגביית הודעה בכתב. בתהליך התשאול, מנסה המתשאל להפיק מהמתושאל מידע תקף, גם אם מלכתחילה, לא התכוון המתושאל למסור את המידע המבוקש, למתשאל.

התשאול מבוסס על שני אלמנטים: אבחון וריאיון. האבחון נועד לזהות אצל המתושאל אמירת אמת ובכלל זה כל האמת) ושקר, סוג האישיות, אינטרסים, מוטיבציות ולחצים. ממצאים אלו יסייעו לקביעת הטכניקות לריאיון. הריאיון מתייחס לנפגעי עבירה, מתלוננים, עדים, חשודים ומקורות מודיעין; הכול במסגרת המשאבים העומדים לרשות החוקר ובכלל זה סמכויותיו. מכאן האינטראקציה בין האבחון ובין הריאיון, המבוססת על הפריה הדדית.

התשאול הוא אחד מכלי החקירה (מסדרי-זיהוי, חיפוש ותפיסה, בדיקות פורנזיות ועוד). למרות מרכזיותו בתהליך החקירה הפלילית, אין הוא בא במקום הכלים האחרים. התשאול הוא מקצוע הניתן ללימוד, אך ללא ספק הוא גם אומנות, לכן מידת הצלחתו של התשאול תלויה באישיותו, ניסיונו וכישרונו של המתשאל.

מטרות התשאול

עיקרו של התשאול הוא להשיג הודאה תקפה מחשודים. הודאה מלאה, התוודות, (Confession), מכילה את כל היסודות של הכוונה והמעשה הפלילי. הודאה במקצת (Admission) מכילה אלמנטים מפלילים, המחייבים תשתית ראייתית נוספת להוכחת האשמה. הודאה שלילית, או הכחשה מפלילה (Negative Admission), היא חלופה רצויה במקרים בהם היא מסייעת להפללת החשוד, כמו במקרה בו מכחיש החשוד שהיה בזירת עבירה, בה נמצאו טביעות אצבעותיו. לפי העניין, עשויות להיות מטרות נוספות לתשאול, וביניהן: להשיג מידע ובכלל זה לצורך מניעת עבירה, או לאמת מידע; לחשוף את הזהות של שותפים נוספים לעבירה; לצמצם את מספר החשודים (במקרה שזהותו של העבריין אינו ידועה); לגלות ולאתר ראיות חפציות לרבות: רכוש גנוב, אמצעי לחימה, סמים וכל חפץ אחר שהחזקתו אסורה; ולהעריך אסטרטגיות אפשריות של ההגנה.

היבטים חוקיים

ככלל, פועלות הסוכנויות לאכיפת החוק בישראל מכוח חוק ספציפי שהעניק להן את סמכויותיהן, ובכלל זה הסמכות לתשאל נחקרים. ככול שנוגע הדבר למשטרת ישראל, הסמיך המחוקק שוטרים לחקור כל אדם בקשר לביצוע עבירה כלשהי. לחשוד, בשונה מעד, מוקנית האפשרות להשתמש בזכות השתיקה; היינו, אין הוא חייב לומר דבר לשוטר, ואין הוא חייב להשיב לשאלותיו. הודאת חשוד יכולה לשמש נגדו כראיה, אך אם עשה זאת מרצונו הטוב והחופשי. על-פי הדין בישראל, חובה להזהיר חשוד לפני תשאולו, או גביית הודעתו, על-כי סכנת הפללה מרחפת מעל ראשו, בעבירה שהחוקר הגדירה בפניו, וכי אין הוא חייב להפליל עצמו. לא זו אף זו, חלה חובה על החוקר לוודא כי החשוד הבין את האזהרה. חקירת חשודים תתבצע אך בתחנת משטרה, ובעבירות שהוגדרו בחוק יש לתעד את החקירה - קולית (אודיו), או חוזית (וידיאו).

טכניקות בתשאול

תהליך התשאול כולל בדרך כלל ארבעה שלבים עיקריים והם:
1. תכנון והכנות
2. הבאת הנחקר
3. מהלך התשאול
4. והערכה והפקת לקחים

עם זאת, במקרים רבים יחולו שינויים, במידה זו או אחרת, בשני השלבים הראשונים, בגלל אילוצים שונים כגון: אירוע בלתי מתוכנן, מבחינתו של החוקר, כמו תפיסת חשוד "על חם". במצב כזה, תושלמנה המטלות החסרות בדיעבד, או במקביל למהלך התשאול, על-ידי החוקר עצמו, או על-ידי עמיתיו.

הטכניקות בתשאול מכוונות בעיקר לתשאול חשודים, והן מתבססות על העצמת העבירה שנעשתה, ומזעור חלקו או אחריותו של החשוד. בכל שיטת תשאול מופעלת מידה של לחץ, הניתן ונכון להפעילו אך במסגרת הוראות החוק, וכללי האתיקה המקצועית. ככלל, מתבססות הטכניקות על פנייה להגיון ולרגשות, והכול על-פי נסיבות העבירה, מיהותו של הנחקר והחוקר, והנסיבות בהן מתקיימת החקירה. הטכניקה הנלמדת ביותר בצפון אמריקה היא של ג'ון רייד. הטכניקה מבוססת על תשעה שלבים דינאמיים, ובעיקרם התגברות על התנגדויות הנחקר.

הודאות שווא

תופעת הודאות השווא קיבלה משמעות מחקרית אמפירית בעקבות השימוש הפורנזי בבדיקות דנ"א, ומאוחר יותר באמצעות פרויקט החפות, (Innocence Project)המתקיים בכמה מדינות מערביות. במסגרת פרויקט החפות, נעשו השוואות בין ה- דנ"א שנמצא בזירת העבירה, ובין זה של מי שהורשע בביצועה. כך, לא רק שנתגלו העבריינים "האמיתיים", אלא נתברר כי מורשעים רבים ישבו בבית הסוהר על לא עוול בכפם. חלקם אף הודו בעבירות שיוחסו להם!

מקובל לסווג את הודאות השווא לשלוש קטגוריות:
1. הודאות שווא הניתנות על-ידי נחקרים מתוך כניעה ללחצי החקירה
2. הודאות שווא הניתנות מתוך רצון חופשי (לחפות על קרוב משפחה למשל) או מתוך לחצים שאינם קשורים לחקירתם
3. הודאות שווא הניתנות כתוצאה מלחצי החקירה אך מופנמות על-ידי הנותן אותן עד כדי שכנוע עצמי שהן אמת.

במקרים בהם ניתנה הודאת שווא ונתקיימה בדיקה על הליכי החקירה, התברר כי נפלו בה ליקויים משמעותיים כתוצאה מחוסר במקצועיות, חריגה מהוראות ומכללי האתיקה, או כתוצאה מהטיות שונות.