שלטון הצחוק והקלטות

בשבועות האחרונים אנו מופגזים בהקלטות של אחד, מר דוד ספקטור. הקלטות וידאו ואודיו אלה, שערך בזמן שעבד בשביל שרון, אמורות לשכנע את הציבור (ללא משפט) ששרון אשם.

היות וחקירה בענייניו של שרון נערכת במרץ כבר לא מעט זמן, והיות וכל הקלטות מצויות בחקירה, לא ברורה סיבת ההדלפה. איזה גורם שעניינו צדק מעוניין להפוך את החקירה לעקידה, את הדיון להטחת האשמות וצעקות ואת משפט הצדק ללינץ'? מדוע מדליפים חומר ראיות בתיק שחוקריו שוקדים עליו במרץ ושחלקו אפילו כבר הגיע לבית משפט?

התשובה המצערת היא, שישנו כאן אינטרס פוליטי ברור. האמת הפשוטה היא שהציבור הנחשף לקלטות הללו איננו היעד הסופי שלהן. הציבור אמור להשתכנע בדבר אחד בלבד: "יש דברים בגו". בעזרת מניפולציות מתוכננות והדלפה מגמתית וחלקית מאוד (אך תקשורתית ביותר) של חומר ערוך, לא קשה לשכנע בכך. מרגע שזו חוות הדעת הציבורית, תהיה לא מבוססת כאשר תהיה, ידי המשטרה והפרקליטות תכבלנה. גם אם החוקרים והתובעים יגיעו למסקנה שאין בחומר הראיות די, הם ירגישו שהעניין חייב להתברר בבית משפט, משום שהציבור לא יסבול שלא יוגש כתב אישום, ומעמדן של המשטרה והפרקליטות יתערער עוד. הצדק הרי צריך להראות.

אם כן, המטרה של ההדלפות היא להביא לכך שיוגש כתב אישום נגד שרון. על-ידי פירסום קלטות ערוכות, המגיעות מן האדם שהודיע קבל עם ועדה שמטרתו להילחם בשרון (ויהיו סיבותיו אשר יהיו), מביאים את מקבלי ההחלטות בעניין להכרעה להגיש כתב אישום.
חישבו כמה אומץ יצטרכו החוקר והתובע היום, לאחר ההדלפות, כדי לאמר: לא השתכנעתי, אין כתב אישום. חבל על כספי משלם המסים. סביר הרבה יותר שיחושו הקלה גדולה אם יגידו: לא השתכנעתי, אבל אולי בכל זאת עדיף לברר את העניין הציבורי בבית משפט. למה לי כל הלחץ והביקורת בתיק שעיקר מסמכיו המרשיעים כבר נחשפו בתיקשורת? כיצד יוכל להילחם בציבור משוכנע ושטוף קלטות, גם אם בעצם, לאור כלל הראיות, אין בהן ממש. האם באמת לא עדיף לתת לחוקרים לחקור ולהגיע למסקנה ללא לחץ וללא הטיית משפט?
הגשת כתב אישום במקום בו אין עילה לעשות כן היא ההפך הגמור מהרעיון היסודי של משפט צדק: זכאות טרם משפט, זכאות שצריכה להיות נחלת כלל מוסדות החוק, כולל המשטרה והתביעה. ובוודאי שישנה כאן פגיעה חמורה אם כתב האישום גורר התפטרות מראשות ממשלה ואולי הפלת ממשלה, שכן אם אמנם כתב האישום אינו מספיק והוגש מן הסיבות הלא נכונות, אפשר רק להשוות זאת לשלוש יריות בדמוקרטיה ובמוסדות השלטון. וגם הפעם, יריות שאינן יריות סרק.

חשוב להבין. עצם הגשת כתב האישום כמוהו כהרשעה. שרון יהיה חייב להתפטר והמאבק המשפטי יהיה ארוך - ושרון כבר אינו אדם צעיר. הקואליציה תהיה בבעיה קשה. ישנה אפשרות ממשית שהיא תיפול. רק אדם אחד עשוי להציל את הקואליציה וזהו בנימין נתניהו. לכן, ביד אחת מפרסמים קלטות באופן חסר אחריות ומשמשים שופר בידי מי שרוצה להפיל את ראש הממשלה, וביד שניה נלחמים בנתניהו בכל אמצעי אפשרי, בעיקר בעזרת עמיר פרץ והתקשורת.
בסה"כ המאמץ עובד. את שרון אי אפשר להפיל בדעת הקהל, לכן עובד השמאל על הזירה החוקית, ואת נתניהו, ששרד את כל ניסיונות ההפללה, מנסים להפיל בעזרת דעת הקהל, זירה קלה יותר מבחינת השמאל. שכן נתניהו סובל מרצח אופי מתמשך ומשינאה מותנית ולא רציונלית שלא הייתה מביישת את ימי שטיפת המוח של שנות ה-50' וה-60' בברה"מ ובארה"ב.

מה שמאפיין את שתי הזירות הללו, הוא החורבן הגדול שהן משאירות מאחוריהן. כתב אישום שהציבור יחליט אם להגיש במקום חומר הראיות והחוקרים ינפץ את מעט הנורמות המשפטיות הנהוגות במקומותינו באשר לזכויות נחקר ונאשם. כמו כן, הנזקים הכלכליים האדירים שהמשק סובל (ועימו כולנו) משום שמישהו לא רוצה שנתניהו יצבור פופולריות, מעכבים את הצמיחה המתחדשת ומונעים מאנשים למצוא עבודה ולהתפרנס בכבוד או להרוויח יותר. חשוב להבין: גם אם המאמצים ייכשלו, הכלכלה תתאושש ושרון לא יואשם, הנזק שיגרם בשל המלחמה הלא מוצדקת הזו יהיה גדול מאוד.

אם כן, הממלכתיות לעזאזל. המשק לעזאזל. החוק לעזאזל. העיקר להפיל כבר את הימין הזה. ממשלת חרטום קראה לממשלה דליה איציק. חוסר בושה רטורי שכזה, המלווה לא רק בבורות היסטורית אלא גם בחוסר תפישת מציאות ובחוסר יכולת לעשות השוואה אינטליגנטית, הוא היום נחלת כלל השמאל.

ההסתה הנוראית של דוברי השמאל, הנמשכת מאז ימי נתניהו (אשר הפסיקה רק בזמן ממשלת האחדות), אשר אינם מהססים להשוות את שרון לנאצר ואת נתניהו לסדאם (וזה עוד השמאל המתון) ולקרוא להם שליטים טוטליטריים ומגלומנים, מושחתים, רוצחים, רומסי עמם ועוד, גם לה מחיר כבד. המחיר הוא שמעמד השלטון כשלטון מתערער. ואין פלא שמי שמוכן להחריב את השלטון למרות שהוא עצמו חושק בו, מוכן להחריב גם את שלטון החוק ואת הכלכלה.

השמאל, בשביל להחליף את הימין, הופך את שלטון החוק לשלטון הצחוק ואת דיני הראיות לדיני קלטות. כדי לרסק את הימין הוא מוכן לרסק גם את כלכלת המדינה ולהביא לפגיעה ממשית בכלל האזרחים, כולל אלו הזקוקים לעזרה של ממש. אם מתישהו בעתיד יחזור השמאל לשלטון, ימצא שם את עיי החורבות שהשאירה מלחמתו חסרת העכבות. אבל אל דאגה. הוא לא יצטער. הרי גם בזה יוכל להאשים, כמו תמיד, את הימין.